קשר סיבתי בין תאונת דרכים לפטירת אדם מבוגר

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 של עיזבון ויורשי המנוח רוני סלים עזרא ז"ל (להלן: "התובע"), יליד 1.1.1929 בעקבות פגיעתו כהולך רגל בתאונת דרכים (להלן: "התאונה/הארוע").

המומחה גם העריך כי ישנו קשר סיבתי בין התאונה למצבו הרפואי של המנוח, ואת קיומן של המיגבלות תפקודיות שבעטיין נאלץ התובע להיזדקק לעזרתו של מטפל סיעודי.

בהערכה גלובלית, לתקופה שמיום קרות התאונה עד פטירת המנוח (6 שנים) – יחושב הפצוי בסך 1,000 ₪ לחודש ומשכך סה"כ פיצוי המוצע עבור ראש נזק זה – בהיעדר הוכחה עומד על סך 70,000 ₪ בלבד.

הוצאות רפואיות ונסיעות אמנם התובע היה במועד התאונה אדם מבוגר מאוד ולא בריא, אך אינני מסכים עם טענת ההגנה על כי אין מקום לפצוי כלשהוא ברכיב זה מאחר וממילא נזקק לתרופות לפני ואחרי התאונה.

...

במקרה דנן, סבורני שראש נזק זה צריך להיקבע עפ"י שיעור נכות צמיתה כפי שנקבע ע"י המומחה –% 37 , אי לכך, אני מעמיד סכום ראש נזק זה בסך 83,000 ₪ כחישוב התביעה.

ניכויים הנני מקבל את טענת ההגנה, לפיה מכל סכום שנפסק יש לנכות את תגמולי המל"ל, כפי שנאמדו בחוות הדעת האקטוארית ובהתאם לאמור בפרוטוקול הדיון מיום 26.10.16 עמוד 49, שורות 14-27.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ולאחר חשיבה מעמיקה ועיון בטענות ובראיות הצדדים, הריני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים כדלהלן: עזרת הזולת: 430,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות: 36,000 ₪ כאב וסבל: 83,000 ₪ מהסכומים הנ"ל יש לנכות את תשלומי המל"ל ותשלום תכוף ולהוסיף את ההוצאות המשפטיות ושכ"ט עו"ד בהתאם לחוק.

דו"ח פעולה מיום 3.6.10 ערוך ע"י בן טל (ת/9): "במהלך פעילות יזומה של היחידה אשר בהמשך לפעילות חקירה לתאונה קטלנית פגע וברח אשר הייתה ב- 25/01/10 במושב ברכיה שנהרגה בחורה מבוגרת למשפחת פיניש..." במהלך חקירתו העיד, כי באותה תקופה שימש כבלש במחלקת בילוש בימ"ר את"ן צפון, יחידה ארצית שמטפלת בתאונות מסוג "פגע וברח" במידה והיא קטלנית (פרוטוקול, עמ' 9 ש' 14-18).

יחד עם זאת היא מדגישה ומסבירה, כי במקרים בהם הנפגע נותר ללא רוח חיים ולא ברור אם התאונה אירעה עקב שימוש ברכב, כי אז כן יש מקום להכביד על תובע להוכיח כי מדובר בתאונת דרכים ובלשונה: "לדרישה כזו [להכבדת הנטל על הנפגע - מ.ס.ש] יש הצדקה רק באותם מקרים בהם נמצא אדם ללא רוח חיים בנסיבות בהן לא נימצאו בזירה ממצאים אופייניים שיש בהם כדי להצביע על השמוש ברכב כגורם רלבאנטי לקרות התאונה, להבדיל מזירה בלבד; או במקרים בהם, על אף המצאות ממצאים אלה, עמדה המבטחת בנטל המוטל עליה להראות חשד ממשי כי המוות נגרם שלא כתוצאה מהתאונה. אז ורק אז, על התובעים להפריך את החשד, בין על ידי מתן הסכמה לנתיחה שלאחר המוות ובין על ידי כל ראייה אחרת." עולה, איפוא, כי במקרה בו הוכח עצם קרות התאונה והתרחשותה תוך שימוש ברכב מנועי ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, הרי שלעצם הוכחת הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען ולענייננו - מות המנוחה - לבין התאונה יש להבחין בין שני מקרים: בעוד שבמקרה רגיל יש מקום להפחית בנטל ההוכחה הנידרש, לא הוא הדין במקרה שבו נסיבות מותה של המנוחה נותרו עמומות ולא נמצא עדות לרכב פוגע כבמקרה שלנו.

...

ובהקשר זה העיד בהמשך: "זה שהבוחן לא כתב בדו"ח הבוחן שאין המדובר (צ.ל. - שהמדובר - מ.ס.ש.) בתאונת דרכים, לזה יהיה הסברים אח"כ. מצאנו סימני גרירה של הגופה שמעידים שהיא נפגעה ככל הנראה מרכב. הסימנים נעליים שהיו ממוקמים מסוים בתעלה. לאחר מכן מצאנו סימן של חיכוך של הגופה באספלט. נבדק הנושא של חשד לאירוע פלילים נבדק. אם יש סכסוך משפחתי. הדברים האלה נבדקו במקביל לתאונה. הייתה את המטפלת שלה ששמעה רעש של בום." (שם, עמ' 19 ש' 13-18).

יישום האמור לענייננו מוביל למסקנה, כי לנוכח הנסיבות הספציפיות: הימצאותה של המנוחה מוטלת בשולי הכביש מבלי שנמצאו סימנים לרכב פוגע או ממצאים אחרים שיכולים להעיד כי נפגעה מרכב, או סימני בלימה או חיכוכי צמיגים וכן בהעדר דו"ח נתיחה הרי שאף לגישתה של כב' השופטת וילנר במקרה שכזה נדרשת רמת הוכחה גבוהה יותר מצד התובעים כי אכן מדובר בתאונת דרכים.

סוף דבר א. התביעה נדחית.

בהמשך ציין: "דחוף, הוא בן אדם מבוגר הוא נפל מפרכס כבר...". בדו"ח שמילא צוות האמבולנס (מוצג 5 בתיק מוצגי התביעה) נרשם כי "לדברי עובר אורח ראה שהאדון ירד מהמשאית וככל הנראה פרכס...". עוד נלמד מהדו"ח כי עובר האורח היתקשר למד"א ודיווח על מציאת המנוח שרוע על הקרקע בשעה 11:51.

בנוסף, אם ייקבע כי המנוח נפל בעת עלייתו או ירידתו מהמשאית, אזי יש לקבוע כי החבלות שנמצאו על גופו, ומצבו הרפואי שתועד על ידי צוות מד"א ולאחר מכן על ידי רופאי בית החולים, מצב רפואי שבסופו של דבר הביא לפטירתו, הם תוצאה של נפילה זו. שכן, בשלב זה, של הוכחת קשר הסיבתי בין הארוע התאונתי לנזק, יש מקום להקל עם התובעים ברמת ההוכחה (ראו: ע"א 4574/11 עזבון ויורשי המנוח נזאל אג'וד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 19.05.13); ת"א (מחוזי-חי') 942/94 עיזבון המנוח עכאוי חמד ז"ל נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 18.12.07)).

...

מה גם, שמסקנה זו – מתחזקת משאר הראיות: אמירתו של עובר האורח אודות נפילת המנוח, שקיימת אפשרות שפרשנות דבריו היא שהוא אכן ראה את הנפילה, פרשנות המתחזקת מתוך הרשום בדו"ח מד"א כי "לדברי עובר אורח ראה שהאדון ירד מהמשאית וככל הנראה פירכס". אכן, שתי ראיות אלו משקלן אינו גבוה, ושל השנייה אף פחות במידה ניכרת מהראשונה, בהיותה עדות שמועה על גבי עדות שמועה, ובפרט שרושם הדו"ח, אותו על פניו ניתן היה לאתר, לא זומן למתן עדות (הגם שההנחה היא כי גם לוּ היה מתייצב לא היה זוכר לומר דבר על אותם דברים שתיעד לפני חמש שנים).

ברם, כאמור, גם ללא עדויות אלו, הורם הנטל להוכיח כי המנוח נפל מהמשאית, ואותו משקל מועט שיש לייחס לעדויות אלו, מצטרף למשקל שהיה בו די להכריע במחלוקת שבין הצדדים בעניין זה. משהגעתי למסקנה כי המנוח נפגע בעת שעלה למשאית או ירד ממנה, ומדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, יש לקבוע כאמור, כי חבלתו מנפילה זו היא זו שהביאה בסופו של יום לפטירתו, בשים לב לתיעוד הרפואי שהוגש.

בנסיבות אלו, אין אלא להכריע על דרך האומדנא, ואני סבור כי יש להעריך את גיל סיום העבודה של המנוח, לוּ היה נותר בחיים, בגיל 80.

בשים לב למה שנקבע בפסיקה באשר לטווח הפיצויים הנפסקים בראש נזק זה (ראו למשל: ע"א 4574/11 בעניין עיזבון ויורשי המנוח נזאל אג'וד), אני סבור כי הסכום בו נקבו התובעים הוא סכום סביר וראוי, היינו סך של 172,000 ₪.

חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט : בתאריך 15.3.2017 קיבל בית המשפט את בקשת התובעים למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הנוירולוגיה על מנת שיחווה את דעתו בפן הרפואי בנוגע לנסיבות תאונת הדרכים, בנוגע למצבו הרפואי של המנוח לאחר התאונה ועד לפטירתו, בנוגע לקיומו של הקשר סיבתי שבין התאונה לבין מצבו הרפואי לאחר התאונה ועד ליום פטירתו, בנוגע לקשר שבין השלכות התאונה לבין סיבת פטירתו של המנוח ואף ביחס למצבו הרפואי של המנוח טרם היתרחשות התאונה.

הנתבעת סבורה כי לא רק שלא הוכח על ידי התובעים קיומו של קש"ס בין היתדרדרות מצבו של המנוח וסיבת מותו לבין התאונה, הרי שגם לא עלה בידם להוכיח שיש מקום לקבוע פיצוי על דרך האומדן אשר לוקח בחשבון את גילו המבוגר בשעת התאונה וכן גם את הרקע הרפואי שלו, משום שהתובעים נימנעו זמונו של מומחה ביהמ"ש לחקירה על חוות דעתו על מנת שיבהיר באופן חד משמעי האם מיתקיים קש"ס מובהק בין הנזק הגופני החמור ביותר אשר נוצר לאחר התאונה לבין התאונה עצמה.

...

ניכוי קצבת הסיעוד : באשר לקצבת הסיעוד טוענת הנתבעת כי ככל שייקבע שלא מתקיים קש"ס בין העזרה לה נזקק המנוח לאחר התאונה לבין התאונה עצמה, הרי שאין מקום לנכות את קצבת הסיעוד מהפיצוי ובמקביל יש לדחות את תביעת המל"ל בגין תשלום קצבה זו, ברם ככל שייקבע קיומו של קש"ס סיבתי מלא או חלקי בין התאונה לבין העזרה שלה נזקק המנוח הרי שיש מקום לנכות את מלוא קצבת הסיעוד ששולמה עבור מימון הטיפולים שבוצעו על ידי נכדו של המנוח בסך של 108,315 ₪ ובמקביל לחייב את הנתבעת להשיב למל"ל את שיעורה המלא של קצבת הסיעוד בסך של 60,055 ₪ או חלק יחסי ממנה באותו יחס שייקבע בתביעת העיזבון.

סוף דבר : תביעת המל"ל כנגד הנתבעת מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם למל"ל את הסך של 123,135 ₪ ₪.

הנתבעת טענה כי אין קשר סיבתי בין רצונו לעזרה ובין התאונה והיא לא יכולה לטעון טענות הפוכות.

ע"פ תעודת עובד הציבור שהגישה הנתבעת מביטוח לאומי ניתן לראות כי במשך שנה וחצי לאחר התאונה התובע היה ברמה הנמוכה של 1, לאחר שנה וחצי עלה לרמה 2 ורק בדצמבר 22 עלה לרמת 3, כך שספק כמה מהעזרה של המל"ל הייתה בקשר סיבתי לתאונה.

נלמדו אף דברים נוספים מהמסמכים הרפואיים – הוא עבר ניתוח מעקפים וכפי שהגדירה בתו "היה על סף מוות", חולה כליות, מתהלך עם מקל ללא קשר לתאונה וסובל ממחלת שיגדון.

אובדן כושר הישתכרות לעבר: בהנתן שלל המחלות שיש לתובע ספק אם היה ממשיך לעבוד עוד שנים רבות, מדובר על אדם מבוגר, שניפגע בגיל 82 וספק אם היה ממשיך לעבוד עוד שנים רבות.

מסכום הפצוי , יופחתו 20,000 ₪ ששולמו לתובע ע"י הנתבעת כתשלום תכוף בשנת 2020 וכמוסכם בין הצדדים במסמך "כתב קבלה על תשלום תכוף", כך שהסכום שעל הנתבעת לשלם הנו: 349,448 ₪ בכפוף לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977 שכר הטירחה עומד על 13% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ. כך, שכר הטירחה שנדרשת הנתבעת לשלם לתובע עומד על 53,151 ש"ח והוא מתווסף לסך הפצוי.

...

טענה זו דינה להידחות.

אמת נכון הדבר, כי גילו ומצבו הבריאותי, עשו את התובע פגיע יותר ורגיש יותר לפגיעה גופנית אך המזיק פוגש את הניזוק במצבו בעת התאונה אך אין מנוס מן המסקנה הנלמדת מחוות הדעת מן המסמכים הרפואיים ומעדות התובע כי התאונה היא שהעבירה את התובע לצד הסיעודי ושללה חלק ניכר מהיכולת ההשתכרות הייחודית שלו.

בית המשפט מצא כי עיקר העזרה הנדרשת – אשר מקורה בנכות מן התאונה – מכוסה במסגרת קצבת הסיעוד ומצא לנכון כי יש לשפות את קרוביו של התובע רק על ההשלמה הנדרשת.