קשר סיבתי בין תאונה בעבודה למחלת ניוון שרירים

ביום 31.7.19 נתן ביה"ד החלטתו: "לאחר שעיינתי בבקשה למינוי מומחה נוסף בתחום הנוירומסקולריה ובתגובת הנתבע הגעתי לכלל מסקנה כי אכן יש למנות מומחה נוסף כמבוקש. זאת שעה שמחוות דעת ד"ר פעילן עולה כי התובע סובל מ HIRAYAMA DIS (כאמור בסעיף א 1 לחוות הדעת שלו מיום 10.4.19) ונוכח קביעתו כי אין קשר סיבתי בין מחלה זו לבין התאונה (תשובה לשאלת הבהרה מס' 15) ומשנראה על פניו כי תחום הנוירומסקולרי אינו בתחום מומחיות ד"ר פעילן משכך, ימונה מומחה נוסף בתחום המבוקש בהחלטה נפרדת." ביום 5.8.19 מינה ביה"ד את פרופ' אבינועם רכס ואלו השאלות שהופנו לפרופ' רכס והתשובות שנתקבלו ממנו: שאלה: מהם ליקויי התובע בצואר, בכף יד ימין ובאמת יד ימין? תשובה: "התובע סובל ממחלה ניוונית של המערכת המוטורית אשר אובחנה כ- Monomelic Amyotrophy או בשמה האחר Hyriama Disease. מדובר במחלה ניוונית של תאי העצב המוטוריים הנמצאים בחוט השידרה ( Spinal Motor Neuron ) ומקובל לראותה כצורה ממוקדת של מחלת נוון השרירים המוכרת בשמות Motor Neuron Disease או Amyotrophic Lateral Sclerosis.

קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383): "לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (עב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

...

ביה"ד נעתר לבקשה ומינה את פרופ' אבינועם רכס מומחה בתחום הנוירוסקולרי.

מצאנו את חוות הדעת מנומקות ואנו מאמצים אותן.

סוף דבר: נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

] סעיף 83 לחוק קובע את חזקת הסיבתיות : "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". כלומר, במקרה שארעה תאונה תוך כדי העבודה, קמה חזקה היוצרת קשר סיבתי בין התאונה לבין העבודה.

בחוות דעתו מיום 6.4.21, לאחר שהתייחס לכל החומר הרפואי, הבהיר המומחה כי לתובע "מחלה שחיקתית ניוונית בגידים של השרוול המסובב בכתף שמאל, הקשורה לגיל". ואילו לאחר התאונה אין כל שינוי בגידי השרוול המסובב, אך מופיע קרע בשריר הביצפס, שזהו קרע טראומטי המתאים לעובדות המוסכמות, על כן קבע כי יש קשר סיבתי בין הקרע בשריר הביצפס כאמור לתאונה.

...

] מן הכלל אל הפרט נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בחוות הדעת, לרבות בתשובות לשאלות ההבהרה, הגענו לכלל מסקנה כי הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה לפגימה בזרוע שמאל של התובע, כפי שיבואר להלן.

לא מצאנו לקבל את טענת הנתבע כי חוות דעת המומחה הייתה לאקונית.

לאור כל האמור, השתכנענו כי ניתן לבסס על חוות דעת מומחה ביה"ד ותשובותיו לשאלות ההבהרה קביעה ברורה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע המוסכם והקרע בזרוע הביצפס שמאל.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בבדיקה: ללא דילדול שרירים בחגורת הכתפיים, מאפשר כיפוף קדמי ואבדוקציה כתף ימין (100, (PRON מע' לכל כיון, מעבר לכך היתנגדות אקטיבית, סיבוב חצוני 65 מע', סיבוב פנימי אינו מאפשר בדיקה עם מרפק מכופף, אך כאשר המרפק ישר – ללא כל הגבלה מרפק ימין – טווח תנועות כיפוף וישור ופרוסופנציה מלאים, מרפק יציב קדמי אחורי ומדיולטראלי.

במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין הוסיף המערער, כי בעניינינו פער הזמנים בין תאונת העבודה המוכרת לבין התלונה הראשונה על הכאב הוא מספר שבועות בלבד, אשר לאור המהלך הקליני ועקב הפגיעה הקשה בשורש כף יד ימין, אין בו כדי לשלול את הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה לבין הליקוי בכתף.

המשיב הוסיף, כי הועדה ציינה עוד שבאותה בדיקת אולטרסאונד ניתן לראות שינויים נווניים בגיד ACJ שהם תואמים למחלה ניוונית ולא טראומטית.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

מדובר בטענות במישור הרפואי החותרות תחת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ומשכך דינן להידחות.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

הועדה מושא העירעור הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן: "מאז התאונה כאבים והגבלה בתנועות ע"ש צוארי ומתני עם החמרה והקרנה לידיים ולרגליים. בנוסף סובל מחוסר תחושה, נשמטים לי דברים מהידיים מבלי שארגיש. נימולים בידיים וברגליים. השרירים מתכווצים ונתפסים. כאבים בבירכיים והגבלה בתנועות הבירכיים. בריחת שתן ויציאות תכופות לשירותים ומדי פעם איבוד שליטה על הסוגרים.

הועדה שגתה משלא נימקה מדוע אין קשר סיבתי בין תאונת העבודה לבין מצב הגב והצואר כיום.

הועדה נימקה החלטתה בכך שמבחינה אורתופדית - מדובר במחלה ניוונית של עמוד השידרה לכל אורכו, ללא קשר לתאונת העבודה הנדונה מיום 28.7.03 וכי אין המדובר לדעת הועדה בממצאים חבלתיים שהחמירו, אלא בממצאים נווניים כחלק מתהליך תחלואתי רגיל במערכת השלד.

...

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, אורתופדית ונוירולוגית, ופירטה את ממצאיה שעל יסודם הגיעה למסקנה, כי לא חלה החמרה במצב המערער מבחינה אורתופדית או נוירולוגית.

כך גם אין בידי לקבל את טענת המערער כי בדיקת הוועדה משמעה קיומה של הפרעה קלה למצער בתחושה; טענה זו היא מתחום הרפואה ומכל מקום אינה עולה מהחלטת הוועדה, אשר הבהירה בפרק המסקנות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי "אין עדות לנכות או להחמרה במצב מבחינה אורטופדית או נוירולוגית". במצב דברים זה ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפעולתה, איני מוצאת מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחליף את שיקול דעתה בשיקול דעת בית הדין.

סוף דבר הערעור נדחה.

תלונותיו שהופיעו מאוחר יותר כולל הופעת הפרעה בדיסק הבינחולייתי בגובה C5-C6 יכולים להיות ביטוי למחלה ניוונית בע"ש צוארי ללא קשר לתאונה הנדונה.

" [הדגשות לא במקור] יחד עם זאת, המומחה קובע שיש תעוד המלמד על הופעת כאב לאחר הארוע ובסמיכות זמנים לו, ולו לזמן קצר, וזאת ברשום של רופאת המשפחה מיום 20.8.20 בדבר שרירים תפוסים וכאב.

די בכך שיש תעוד להופעת כאב צואר לאחר הארוע התאונתי ובסמיכות לו ושיש תעוד לפגיעה פיזיולוגית בעמוד השידרה הצוארי – כדי להביא לקבלת התביעה בנקודה זו. בהמשך, כך טוען התובע, יוכלו הועדות הרפואיות לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות ובאיזו מידה קיים קשר שכזה.

...

על יסוד האמור, נדחית התביעה להכיר בפגימות מסוג ליקוי שמיעה וטנטון.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה בכל האמור בליקוי שמיעה וטנטון – נדחית.