ד"ר כליף, תיאר בפתח חוות דעתו, את תקופת עבודתו של התובע ואת תנאיה לאורך השנים, כך: "עבד כמכונאי רכב משנת 1991, כשישה ימי עבודה בשבוע בממוצע, כשמונה שעות עבודה ליום בממוצע, עבודתו הייתה כרוכה בשימוש תדיר וממושך במכשירים רוטטים כגון מברגות ופטישי אוויר, פעולות המחייבות הפעלת ידיים מאומצת ורצופה, ופעולות ידניות חוזרות ונישנות". ד"ר כליף מצא והסביר בחוות הדעת, כי התובע, "בשנים האחרונות לקה בתסמונת לכידה של העצבים האולנריים בשני המפרקים ובשורשי כפות הידיים, ושל עצב המדיאנוס בשני שורשי כפות הידיים - תיסמונת התעלה הקארפלית. בתאריך 12.02.15 עבר ניתוח לשיחרור התעלה הקארפלית ותעלת גויון בשורש כף יד ימין, ובהמשך טופל בריפוי בעסוק כולל התאמת סדי מרפק סטאטיים ללילה. התלונות של [התובע] כיום מבטאות הפרעות תחושתיות ומוטוריות בשתי הידיים. מימצאי הבדיקה הגופנית, הנתמכים בממצאים אלקטרופיסיולוגיים כולל בדיקת ה- E.M.G. מתאריך 08.05.16 מעידות על ליקוי עיצבי בעצבים האולנריים הימני והשמאלי וכן בעצב המדיאני השמאלי". לאור ממצאיו אלה, ד"ר כליף העריך את נכותו הצמיתה והמשוקללת של התובע, אשר נובעת מתנאי עבודתו לאורך כל שנות עבודתו כמכונאי רכב, בשיעור של 27.1%, באופן הבא: 10% נכות בגין הפגיעה בעצב המדיאנוס השמאלי; 10% נכות עקב הפגיעה בעצב האולינרי השמאלי; 10% נכות עקב הפגיעה בעצב האולינרי הימני.
לעניין תנאי העבודה של התובע, ד"ר משיח הדגיש פעם נוספת בחוות הדעת, כי התובע "עבד כ 25 שנה כמכונאי רכב, מתאר כי עבודתו הייתה כרוכה בשימוש תדיר וממושך במכשירים רוטטים ופעולות המחייבות הפעלת ידיים מאומצת וחזרתית. וכן עבודה עם מרפקים מכופפים, והישענות מרובה על המרפקים".
לאחר שד"ר משיח היתחשב בסוג ובמהות עסוקו של התובע כמכונאי רכב, בתקופת עבודתו בעסוק זה שהיא 25 שנה, לאחר שבדק את התובע, ולאחר שהעריך את הנכות ממנה הוא סובל, ד"ר משיח קבע כי קיים קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי עבודתו של התובע במשך כל השנים.
בין השאר, המומחה נישאל והבהיר כי הוא שלל קיומם של גורמים אחרים שגרמו למחלה אצל התובע: "בודאי. אני אוסיף לדברי קודם - האיבחון של תיסמונת תעלה קארפלית וזיהוי הגורם שלה נעשה בפעמים רבות בדרך של אלימניציה. ברגע שאדם מופיע ואתה רואה שאין לו סכרת, כשסכרת זה גורם באמת משמעותי, ואתה רואה שאין לו תת פעילות של בלוטת התריס משמעותי - זה דוגמה למה שנשלל בקביעת קשר סיבתי. הדרך היא של אלימניציה. וכפי שאמר עורך הדין - מהו טיב העבודה שלו, במידה ורוצים לקבוע או מנסים לענות על השאלה אם זה בגלל העבודה. אני מדגים עם היד שלי לחץ על התעלה הקארפלית או אחיזה חזקה (הערת בית המשפט: מדגים לחץ על החלק התחתון של כף היד). אצלי יש צלקות פה ופה. עברתי את הניתוחים האלה. לתובע יש גם לכידה אולנארית, במרפק, וזה ישות אחרת לחלוטין. זו לכידה של עצב אחר (הערת בית המשפט: מצביע על המרפק). זה התעלה הקוביטלית, ועבודה עם מרפק מכופף ו/או השענת המרפק על השולחן והפעלת לחץ - במהלך שנים, במשך שעות ארוכות ביום - יכולה להוות גורם סביר להווצרות המחלה הזאת" (עמ' 12, ש' 22-32).
...
סוף דבר
אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסכום של 168,700 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי הנ"ל, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪.
אני דוחה את בקשת התובע בסיכומיו לפסיקת הוצאות לדוגמה.
עם זאת, אני מחייב את הנתבעות, בנוסף לאמור, לשלם הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, בגין ההליכים המקדמיים הרבים שהתובע נאלץ לנקוט סביב איתור הפוליסות וההכרה בכיסוי ביטוחי.
