קשר סיבתי בין מפרצת עורק הטחול לתאונת דרכים

לפניי תביעה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בשל פגיעתו של התובע בתאונת דרכים שארעה ביום 6.10.07.

המומחה העריך את נכותו הנוירולוגית של התובע בשיעור של 10% בשל הממצאים ברגליים, אשר גורמים להפרעה פרפרזיס קלה מאוד, לפי סעיף 29(2)(א) – חלקי, לתקנות המל"ל. תחום הרפואה הפנימית – פרופ' שובל חוות דעתו של פרופ' שובל היא מיום 18.10.10, ויש לומר כי הגם שהמדובר הוא בחוות דעת מלומדת ועניינית, היא לא הקלה על ביהמ"ש במובן זה שאין בחווה"ד כל היתייחסות לקשר הסיבתי שבין מצבו של התובע בתחום הרפואה הפנימית לבין התאונה.

התובע עבר מספר בדיקות בעקבות דרישתו של המומחה בהן נמצא, בין היתר, כי כלי הדם הגדולים והלב הם תקינים, לא הייתה עדות להפרעה בבית השחי, במדיאסטינום, או בשערי הריאות, ניראו מספר שברים ישנים בצלעות בשני הצדדים, הכבד והטחול היו בגודל תקין והקרע שנחשד בכבד בעבר, התאחה.

על סמך הנתונים שהיו בפניו, מצא המומחה, שלתובע הנכויות הבאות: מחלת הריאה – 20% לפי סעיף 6ב לתקנות המל"ל. מפרצת באבי העורקים – 10% לפי סעיף 11.3 (א) לתקנות המל"ל. חבלה בבית החזה – 10% לפי סעיף 38 (2)(א) מותאם.

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את סכום הפיצוי האמור וכן אגרת משפט, כאשר היא צמודה ונושאת ריבית כחוק.

בהעדר אסמכתא משפטית לבקשתו של ב"כ התובע לפסיקת שכ"ט לפי סכום הפיצוי בטרם ניכוי מל"ל, כסנקציה על הודאת הנתבעת בחבות רק בשלב האחרון של הסיכומים, לא אוכל להיעתר לבקשה זו של ב"כ התובע.

מכל מקום, גם על פי פסק הדין אליו הפנה ב"כ התובע בסיכומיו, יש לשקלל נתונים רבים נוספים וספק רב בעיני שגם בקיומה של אסמכתא כזאת הייתי נעתר לבקשה, וזאת נוכח התנהלותו של התובע בכל מה שנוגע לגרסאותיו לעניין עיסוקו.

הליך זה עניינו בקשר הסיבתי הנטען בין המפרצת של עורק הטחול שממנה סובל התובע, לבין תאונת הדרכים שהוא עבר במהלך עבודתו, ביום 19.5.2019 (להלן: "תאונת הדרכים").

...

" אשר על כן, ולצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי – רפואי בין תאונת הדרכים לבין המפרצת, אנו ממנים מטעמו של בית הדין את ד"ר יעקב אסף, כמומחה לרפואה פנימית (להלן: "המומחה"), והוא מתבקש להשיב על השאלות הבאות, כדלקמן – מהו הליקוי/המחלה הפנימית ממנו סובל התובע, כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי/המחלה הפנימית ממנו סובל התובע, לבין תאונת הדרכים? וככל שכן – האם יש לאשר את תעודות אי-הכושר שניתנו לתובע בגינה? על מצבו הרפואי של התובע ניתן ללמוד מהמוצגים הבאים: א. תיק רפואי מקופת חולים לאומית (נ/1); ב. תיק רפואי מהמרכז הרפואי לגליל (נ/2); ג. מסמכים שצורפו להודעת הנתבע מיום 27.6.2021 (נ/3).

ככל שלא תוגשנה בקשות להפנות למומחה שאלות הבהרה, יקבלו הצדדים ארכה נוספת בת 15 ימים להגיש סיכומיהם או להשלים סיכומים שהוגשו, שאם לא כן הם יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות הדעת ולמתן פסק דין בהתאם.

ככלל, המומחה אשר מונה על ידי בית הדין, אינו בודק את בעל הדין שעניינו הופנה אליו, אלא אם המומחה מבקש זאת, או אם בעל הדין הגיש בקשה מנומקת בעניין זה לבית הדין ובית הדין נעתר לבקשה.

באשר למקרים שבהם לא נחשף המל"ל ל-"עובדות רלוואנטיות" או מסמכים רלוואנטיים, נפסק כי בגדר המקרים שבהם יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור, כאשר "לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה" (רע"א 8908/17 קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פסקה 11 (10.01.2018); רע"א 6073/10 גבאי נ' אילייב, פסקה 5 (03.11.2010); עניין הפול, פסקה 5).

בוועדה שנערכה בעיניינו של התובע ביום 19.11.2017 (צורף כנספח ב' לבקשה) בתאור תולדות המקרה והתלונות מפי התובע צוין כי "יש לי קרע בטחול והיה שבר.... וקרע באוארטה לא חזר לעבודה מאז בעקבות התאונה מטופל אצל אורטופד ופסיכולוג מצבו מתדרדר ולא מצליח לחזור לעבודה יש כאבים בצד שמאל". במימצאי הבדיקה בסעיף 5 צוין כי "הועדה עינה במסמכים שבתיק ובו רק ממצא CT חזה ותואר דיסקציה של האורטה באיזור של האיסמוס של האורטה היורדת עם המטומה סביבו. ככל הנראה עבר צינתור והשתלת סטנד באיזור הדיסקציה ואין מסמכים בנוגע לטפול זה ללא מעקבים". בסעיף 8 צוין כי "לצורך סיכום דיון הוועדה מבקשת מסמכים מחדר צינתורים ומסמכי מעקב אם ישנם". בהמשך ביום 08.07.2018 היתקיים דיון בעיניינו של התובע בפני המומחה הפנימאי – ד"ר אלברטו בר-נוף, קרדיולוג מומחה, אשר בגדריו קבע היועץ כי "...יש קשר סיבתי בין התאונה הנדונה לבין דיסקציה של אב העורקים עם צורך של השתלת סטנט באיזור הדסקציה. היועץ קבע נכות צמיתה מ-15.17 60% לפי סעיף דומה 11 (3) (ז)". בפני היועץ הונחו המסמכים שלהלן, כמפורט בסעיף 3 לחוות הדעת: פרוטוקול אחרון חוות דעת פנימאי מיום 19.11.2017; פרוטוקול ועדה מיום 28.08.2017; סיכום ביקור מבית חולים הלל יפה מיום 19.09.2016 ומיום 07.11.2016; ומסמך "תעודה I" מיום 16.11.2016.

טענות הנוגעות לשיקול דעת מוטעה לכאורה של הוועדה, אין בהן כשלעצמן, משום טעם המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור; שנית נראה כי דין הטענה להדחות לגופה, שכן תקנה 11 לתוספת לתקנות המל"ל, אשר כותרתה "כלי דם", קובעת בסעיף קטן (3) מפרצת של כלי הדם במספר עורקים, כאשר הרלוואנטי לענייננו סעיף קטן (ז) "של אב העורקים בבית החזה או בבטן, ללא הפרעות קשות או מצב אחרי ניתוח של ANEURYSMA כנ"ל" אשר בגינה יש לקבוע נכות בשיעור 60%.

...

טענות הנוגעות לשיקול דעת מוטעה לכאורה של הועדה, אין בהן כשלעצמן, משום טעם המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור; שנית נראה כי דין הטענה להידחות לגופה, שכן תקנה 11 לתוספת לתקנות המל"ל, אשר כותרתה "כלי דם", קובעת בסעיף קטן (3) מפרצת של כלי הדם במספר עורקים, כאשר הרלוונטי לענייננו סעיף קטן (ז) "של אב העורקים בבית החזה או בבטן, ללא הפרעות קשות או מצב אחרי ניתוח של ANEURYSMA כנ"ל" אשר בגינה יש לקבוע נכות בשיעור 60%.

נוכח האמור, ולאור העובדה כי לא התקיימו טעמים כבדי משקל המצדיקים הבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה לתובע על-ידי הוועדה הרפואית של המל"ל, דין הבקשה להידחות.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

הליך זה עניינו בקשר הסיבתי הנטען בין המפרצת של עורק הטחול שממנה סובל התובע, לבין תאונת הדרכים שהוא עבר במהלך עבודתו, ביום 19.5.2019 (להלן: "תאונת הדרכים").

...

לא מצאתי כל מקום להתערב במסקנה זאת.

ברובד הרפואי, אשוב ואזכיר כי מדובר במסקנה שנמצאת בגדר שיקול דעתו של המומחה, ולא של התובע – במלוא הכבוד; ברובד העובדתי, הטענה כי "חגורת הבטיחות לחצה על בטנו וחזהו" חורגת מהתשתית העובדתית, וגם אינה מצוינת בסיכום האשפוז.

לסיכום – בנסיבות אלה, משלא נמצאה כל סיבה לשם קבלת בקשתו של התובע למינוי מומחה רפואי נוסף, ובהינתן אמות המידה בפסיקה למקרים שבהם תתקבל בקשה שכזו, ובהתאם לחוות הדעת המקיפות של המומחה – שבהן לא מצאתי כל פגם, כאמור לעיל, דין בקשתו של התובע להידחות.

הליך זה עניינו בקשר הסיבתי הנטען בין המפרצת של עורק הטחול שממנה סובל התובע (להלן: "המפרצת"), לבין תאונת הדרכים שהוא עבר במהלך עבודתו, ביום 19.5.2019 (להלן: "תאונת הדרכים").

...

על כן, איננו יכולים לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח כדבעי את תביעתו, ושוכנענו כאמור לעיל, כי יש לקבל את חוות הדעת של המומחה.

זאת ועוד, נשוב ונציין פעם נוספת, כי לא מצאנו כי המומחה הסתמך על עובדות מוטעות בעת חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה, וכפי שנפרט בהמשך הדברים.

לסיכום – דין התביעה שלפנינו להידחות וכך אנו מורים.