הנתבע מצדו מפנה למקרה בו מומחה אחר (דר' ברוסקין) לא מצא קשר סיבתי בין עבודתו של סופר סת"ם לבין הנזק לצווארו – אלא שהמקרה אליו הפנה הנתבע (עב"ל 12336-11-17) שונה מזה שלפנינו, הן מכיוון ששם הנזק היה פריצת דיסק צוארי והמומחה קבע כי זהו נזק שאינו תואם הטיות צואר והן מכיוון ששם הטיות הצואר היו לפנים (דהיינו הטיות בטווח התנועה הרגיל של הצואר) ואילו במקרה שלפנינו – לאחור.
יחד עם זאת, בעיניינו קבע המומחה במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה (סבב שני) כי "עצם היסתכלות למעלה, למטה או לצדדים לא תיגרום נזקים בלתי הפיכים, כאשר התנועות הן בטווח התנועה הרגיל של הצואר". קביעה זו של המומחה, אל מול מקרים אחרים, בהם תנועות חוזרות ונישנות של הצואר בטווח הרגיל של התנועה, הוכרו כגורמות לנזקים מקרוטראומטיים, כאשר המומחה עצמו מזכיר מאמר הקובע כך ביחס לרופאי שיניים, מעלה חשש כי הוא נוקט בגישה מחמירה בעיניין זה.
בנוסף, ובהקשר לאמור לעיל, ניכר בבירור שלתחושתו של התובע לא קיבל את יומו בהליך דנן, שכן המומחה נקט גישה מחמירה כלפיו.
...
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, החלטתי כי יש להורות על מינוי מומחה נוסף בתיק.
אין בידי לקבוע בוודאות כי יש בסיס לתחושתו של התובע, אך ניכר שמדובר בתחושה ממשית, הנובעת מהשוואה למקרים שונים ולגישות של מומחים אשר כן סברו כי הנעת הצוואר באופן חוזר ונשנה, גם בטווחי התנועה הרגילים, עשויה לגרום לנזק צווארי.
בתוך כך אדגיש, כי אין בידי לקבל את טענת התובע המשווה את עניינו למקרה אחר בו דובר על ויברציות הגורמות לנזק צווארי, שכן במקרה הנדון הוכחה עבודה ידנית עם מכשירים רוטטים אך אין יסוד לטענה שהדבר גורם לויברציות עד הצוואר (המומחה אף שלל זאת מפורשות).
