הנימוק המסכם לכך, באופן לא שיגרתי, דוקא אינו עומד במוקד השגה ערעורית של המערער, אלא, שקצין התגמולים מבהיר, כי בכלל לא טען את שיוחס לו.
ועדת הערעורים פסקה, כי: "... המסקנה היא כי מחלת הפסוריאזיס בה לקה המערער איננה מחלה מוסבת, כאמור בתקנה 9, אלא מחלה שהתפרצה כתוצאה מאירועים הקשים שחוה המערער והמשיב הכיר בה ככזו שארעה על רקע שרותו הצבאי של המערער".
כפי שיפורט להלן, עמדת קצין התגמולים הייתה, שהנכות הנפשית שלה טוען המשיב, היא נכות מוסבת, וככל שיש לקבוע קשר סיבתי רפואי בינה לבין מחלת הפסוריאזיס, שהיא פגימה מוכרת, הרי, הסמכות הבלעדית לקבוע זאת היא בידי הוועדה הרפואית, ולא בידי קצין התגמולים או ועדת הערעורים.
הדיון עוסק בקשר הגרימתי או החמרתי, בין שתי מחלות ולא בקשר הסיבתי בין המחלה "האחרת" לבין תנאי השרות.
...
הנימוק המסכם לכך, באופן לא שגרתי, דווקא אינו עומד במוקד השגה ערעורית של המערער, אלא, שקצין התגמולים מבהיר, כי בכלל לא טען את שיוחס לו.
ועדת הערעורים פסקה, כי: "... המסקנה היא כי מחלת הפסוריאזיס בה לקה המערער איננה מחלה מוסבת, כאמור בתקנה 9, אלא מחלה שהתפרצה כתוצאה מאירועים הקשים שחווה המערער והמשיב הכיר בה ככזו שאירעה על רקע שירותו הצבאי של המערער".
כפי שיפורט להלן, עמדת קצין התגמולים הייתה, שהנכות הנפשית שלה טוען המשיב, היא נכות מוסבת, וככל שיש לקבוע קשר סיבתי רפואי בינה לבין מחלת הפסוריאזיס, שהיא פגימה מוכרת, הרי, הסמכות הבלעדית לקבוע זאת היא בידי הועדה הרפואית, ולא בידי קצין התגמולים או ועדת הערעורים.
על כן, דעתי היא, שיש לקבל את ערעורו של קצין התגמולים, ולבטל את פסק דין של ועדת הערעורים.
יעקב דנינו, שופט
אשר על כן, הערעור מתקבל, כאמור בחוות דעתו של כב' ס. הנשיאה, השופט א. ואגו.