קשר סיבתי בין ליקוי במיתרי הקול לתנאי עבודה כמורה

המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות: האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי במיתרי הקול של התובעת לבין תנאי עבודתה? ככל שהתשובה היא בחיוב, האם השפעת תנאי העבודה על התפתחות הליקוי פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים? תשובת המומחה: המומחה ערך סקירה של כל החומר הרפואי שעמד בפניו.

בסיכום חוות דעתו המפורטת ציין המומחה כי שכיחות צרידות ויבלות גבוהה הרבה יותר אצל מורים מאשר באוכלוסיית ביקורת, אולם במקרה של התובע ישנן מספר תלונות על צרידות ולא יותר מאשר באוכלוסייה רגילה אך ללא כל ממצא בלרינקס ובמיתרי הקול.

...

בעניין שלפנינו, משלא נמצא כל פגם בחוות דעת המומחה, יש לקבלה כלשונה, ומשמעות הדבר כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר: לאור האמור לעיל – התביעה נדחית.

בסיכומו של דבר קבע המומחה, כדלקמן: "א. התובע סובל משינויים במיתרי קולו – לאוקופלקיה, אטיפיה ודיספלזיה. אלה שינויים הנגרמים עקב מחלה הנובעת מעישון. התוצאה: צרידות. ב. לא ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקויים (צרידות עקב שינויים במיתרי קולו) מהם סובל. ג. השינויים במיתרי קולו לא נגרמו לפי הלכת המיקרו-טראומה (מאמץ קול). ד. לעבודת התובע (מאמץ קול) לא היתה כל השפעה על הליקויים מהם סובל". ביום 10.6.2019 ניתנה החלטת בית הדין ובה נקבע כי יועברו למומחה שאלות הבהרה, וזאת לבקשת התובע.

ביום 27.6.2019 התקבלו בבית הדין תשובותיו המפורטות של המומחה לשאלות ההבהרה, שם צוין כדלקמן: "א. ד"ר טאהא, בחוות דעתו הרפואית, מקבל את העובדה שהשינויים במיתרי קולו של התובע, הגורמים לצרידות, ושבעטיים גם נותח, נובעים מעישון. מאידך טוען כשמורה, העובד במאמץ קולי ניכר, יכולים להתפתח אצלו נגעים אחרים שלא קשורים לעישון, כגון יבלות במיתרי הקול, הפרעה בתיפקוד המיתרים. לכן הוא חושב שישנה אפשרות שסובל מ-MTD (Muscle Tension Dysphonia), שמתאימה לשימוש יתר במיתרי הקול, וזו גורמת לצרידות.

די בכך שיחווה דעתו באופן ברור, על פי מיטב ידיעותיו, מומחיותו ושיפוטו הרפואי, על קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין המחלה או הליקוי לבין תנאי העבודה" (עב"ל 215/05 מגירה – המוסד לביטוח לאומי).

...

אשר לטענה כי המומחה דוגל באסכולה רפואית מחמירה, הרי שגם טענה זו דינה להידחות.

לא מצאנו כי המומחה התעלם מפרט עובדתי-רפואי כלשהו, שיש בו כדי להשפיע על חוות הדעת שלו.

מעבר לכך, גם לא מצאנו מקום לקבל את טענת התובע, כי המומחה היה מקובע בעמדתו או כי הוא נוקט באסכולה מחמירה.

לסיכום – דין התביעה שלפנינו להידחות וכך אנו מורים.

כך למשל, בב"ל (י-ם) 4702-10-17 בזק-בן זקרו – המוסד לביטוח לאומי (28.8.2019), הוכר קיום קשר סיבתי בין עבודתו של המבוטח, מורה במקצועו מעל עשרים שנים, בין ליקוי בגרונו לתנאי עבודתו;[footnoteRef:8] בב"ל (ב"ש) 24825-05-17 אליס רבקה ביטון – המוסד לביטוח לאומי (18.12.2018), הוכר ליקוי ממנו סבלה מורה בעלת וותק של שלושים שנים – צרידות – כקשור סיבתית לתנאי עבודתה; כך גם בב"ל (ב"ש) 64905-05-16 סיף – המוסד לביטוח לאומי (14.12.2017), הוכר ליקוי במיתרי הקול כקשור לעבודת התובעת שם כמורה לשחיית פעוטות בקבוצות של 8-6 תנוקות תוך כדי דיבור ושירה; גם במקרה נוסף אליו הפניתה התובעת בל (ת"א) 64030-03-15 דנה גולדהמר – המוסד לביטוח לאומי עבדה התובעת כמורה בחינוך מיוחד ומחנכת.

...

[11: ראו עב"ל (ארצי) 40795-10-10 סלמון – המוסד לביטוח לאומי (14.3.2011) - "המערער היה צריך להציב תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות אשר יש בהן להצביע על הפעלת מיתרי הקול באופן זהה. כשם שלצורך פגיעה אורטופדית, למשל פגיעה בגב, יש צורך בהוכחת תנועות זהות חוזרות ונשנות והדרישה להוכחה הינה הן באשר לתדירות והן באשר לזהות התנועות, כך גם לגבי הפעלת מיתרי הקול, על הטוען לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה בעניין זה, מוטל הנטל לפרט את אופן הפעלת מיתרי הקול (והפעלה רלוונטית רק לגבי דיבור השונה מדיבור יום יומי רגיל של אנשים, דהיינו דיבור בהרמת קול/צעקות או שירה) ואת משך הזמן שבו הפעיל המערער את הקול באופן החורג מדיבור יום יומי. המערער הסתפק בעדות כללית וסתמית על דיבור/הרמת קול ושירה בלא שפירט ברמת פירוט מינימלית, כמה זמן במשך היום שהה במטבח ונאלץ להרים את קולו על מנת להתגבר על קולות המכונות ו/או קולות המלצרים, כמה זמן ביום שוחח בטלפון, כמה זמן ביום שוחח עם לקוחות במסעדה פנים אל פנים, כמה זמן ביום שר וכדומה. כאשר עבודה אינה מחייבת ביצוע רציף של פעולות חוזרות ונשנות הזהות או דומות במהותן אחת לרעותה, במהלך יום עבודה, אין המדובר בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה."] מן הכלל אל הפרט לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במלוא חומר הראיות, בחנו את טענות הצדדים וכן בשים לב לפסיקה שצוטטה לעיל, אנו קובעים כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

איננו מקבלים את טענת התובעת כי עיקר עבודתה היה מתן מענה לפציינטים, הרי לפי המסמך שהתובעת עצמה הציגה, כמשקף את תנאי עבודתה, היא עשתה עבודה מגוונת ולא עסקה רק בשירות לקוחות המחייב דיבור במשך שעות רבות.

"[footnoteRef:12] [12: עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 5-7] לאור כל האמור סבורים אנו כי לא התקיימה תשתית עובדתית מספקת לבחינת פגיעת התובעת על פי תורת המיקרוטראומה, על כן החלטנו לדחות את התביעה כבר בשלב זה מבלי שימונה מומחה רפואי.

סוף דבר אשר על כן התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

בתיק זה התעוררה השאלה האם יש קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע במיתרי הקול לבין תנאי עבודתו כמורה, ע"פ תורת המקרוטראומה או כמחלת מיקצוע.

...

המומחה ציין כי אין בפניו את מלוא הנתונים, וכי "אם יאותר תיקו במשרד החינוך, והתיעוד של בדיקת מיצרי הקול, ניתן יהיה לדעת האם סבל מבעיה עובר לתחילת עבודתו במשרד החינוך". יחד עם זאת, וכפי שצויין לעיל, לדעתו, לאחר 20 שנות עבודה, וגם אם יימצא שהייתה יבלת על מיתרי הקול כבר אז -"סביר שלמעלה מ-20 שנות הוראה השפיעו משמעותית (מעל 20%) על הצרידות ועל התפתחות או החמרת מצב". לאור זאת טוענת ב"כ התובע כי יש לקבל את התביעה במלואה (לא רק לעניין החמרה אלא גם לעניין גרימה).

לאור זאת ומשאין סיבה לסטות מחוות דעתו של המומחה – מקובל עלי כי יש לקבל את תביעתו של התובע במלואה, ולהעביר את עניינו לוועדה רפואית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

גם בתביעות של מבוטחים שאין הם מורים או גננות, ושתפקידם הצריך מהם שימוש רב במיתרי הקול, אפילו נמוך הוא בהשוואה לעומס הקולי שדרוש ממי שמוצב בתפקידי הוראה, מינו בתי הדין לעבודה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי ההעסקה לליקוי מהם סובלים אותם מבוטחים במיתרי הקול.

...

לטעמנו, כפי שמוכרת תשתית עובדתית מיקרוטראומטית מספקת בתביעות של מורות וגננות להכיר בפגיעה במיתרי הקול כפגיעה בעבודה, כך גם כאן, לא היה מקום מלכתחילה לדחות את התביעה כבר בשלב סיום שמיעת הראיות, כפי שטוען הנתבע, אלא למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, על אף שהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת בעבודתה של התובעת, היא פחותה מהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת ממורות או גננות.

עניינה של התובעת בפנינו, כסייעת גננת במעונות היום של נעמ"ת: ראשית, מקובלת עלינו טענת התובעת כי משבמעונות היום הממשלתיים בגילאים של טרום גני עירייה (עד גיל שלוש), אין גננות מוסמכות (ראו סעיף 3 לתצהיר התובעת), הסייעות באותן גנים משמשות הלכה למעשה כגננות לכל דבר ועניין, כשהאחריות להפעלת הילדים וארגון הפעילויות השונות מונח לפתחן.

סוף דבר : לאור כל המפורט לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת שעבדה ועודנה עובדת כסייעת במעונות היום של נעמ"ת, להוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, על רקע שימוש גובר ורב במיתרי קולה לצרכי עבודתה עקב עשייתה היומיומית והשוטפת למול ילדי המעון.