קשר סיבתי בין כפיה להתקשרות חוזית

כמו כן, ניתן לבטל הסכם פשרה, אם אכן הייתה הונאה, מירמה, כפייה ואיומים, קנוניה וכיוצ"ב. סעיף 17(א) לחוק החוזים, קובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו בכח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". יסודותיה של עילת הביטול לפי סעיף זה הם: היתקשרות חוזית, קיומה של כפייה וקשר סיבתי בין הכפייה לבין ההיתקשרות (ר' ע"א 784/81 שפיר נ' אפל, פ"ד לט(4) 149 (1985)).

...

לאחר ששמעתי את העדויות, נתתי אמון בעדותם של עו"ד זילבר, עו"ד סופר ועדותו של עו"ד ברוקמן.

סכומו של דבר, לאחר שבחנתי את כל אשר הובא בפניי, נחה דעתי כי אין יסוד לביטול פסק-הדין שניתן במסגרת הסכם הפשרה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, לא השתכנעתי להורות על ביטול פסק הדין, כמבוקש על ידי קוברינסקי, ודין בקשתם – דחייה.

" הטוען לכפייה נידרש להוכיח, נוסף לעצם מעשה הכפייה והיותו פרי מעשיו של הנתבע או מי מטעמו, אף את הקשר הסיבתי בין המעשה לבין ביצוע ההיתקשרות החוזית.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים לעניין הגשת הקלטת והתמליל, התרתי את הגשתם, .

( זהות המשתתפים וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף (החלטה מיום 21.12.2020 בהתאם להחלטה הנ"ל, הודיעה התובעת כי הקלטות נבדקו ע"י מומחה סאונד, אשר קבע "לאחר שבחנתי את ההקלטות באמצעים המקצועיים לא מצאתי רמז לכך

סוף דבר אשר על כן, אני מורה כדלקמן: התביעה למתן פסק דין הצהרתי – מתקבלת.

הנתבעים רוצים לומר - התובעת העמידה את עצמה במצב של ניגוד עניינים מול בעלי הקרקע, שאינם מיוצגים על ידה, באופן השולל ממנה כל זכות לכפות עליהם את שירותיה המשפטיים בקשר עם רישום הבית המשותף.

על התובע, אשר טוען לפיצויים בגין הפרת חוזה, להוכיח קשר סיבתי בין ההפרה לנזק, ואת צפיותו של הנזק על ידי הנתבע, כמצוין בסעיף 10 לחוק התרופות (ראה: ע"א 3666/90 מלון צוקים נ' עריית נתניה (פורסם בנבו), (להלן: "עניין צוקים").

לשון אחר, להחזיר את ההוצאות שהוציא הנפגע בהסתמך על ההיתקשרות החוזית, ולהעמידו במצב בו היה נתון אילו לא היה מתקשר בחוזה (ראה עניין צוקים; פרידמן וכהן, כרך ד, בעמ' 551-549; גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – תרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 50-46 (2009), להלן: שלו ואדר).

...

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי שני הצדדים תרמו, כל אחד בחלקו, לאי מימושו של ההסדר.

נחה דעתי, כי יש לייחס לתובעת אחריות לקרות התוצאה בשיעור של 60%, ולנתבעים לייחס אחריות בשיעור של 40%.

בהתחשב בסכום התביעה, והסכום שהתקבל בפועל, הנני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

סעיף 17 (א) לחוק החוזים קובע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". יסודותיה של עילת הביטול הם: היתקשרות חוזית, קיומה של כפייה וקשר סיבתי בין הכפייה לבין ההיתקשרות (ע"א 784/81 שפיר נ' אפל, פ"ד לט(4) 149, 153 (1985)).

...

אני סבורה כי לא הוכחה התנהגות מחפירה של האישה במועד מסירת הודעת ביטול הסכם המתנה ביום 13.5.2013 המצדיקה את חזרתו של האיש מהמתנה.

בהתחשב בפירוט ובעובדה כי באותו מועד הוגשה בקשה לרישום הערת אזהרה על סמך יפוי הכוח הבלתי חוזר, אני סבורה שיפוי הכוח הבלתי חוזר מעיד על התחייבות לעשות עיסקה במקרקעין, והוא מהווה מסמך בכתב לצורך סעיף 8 לחוק המקרקעין (ע"א 380-88 טוקאן נ' אלנששיבי מה(5) 410, 424 (1991), ע"א 309-87  יחיא  נ' אגבריה פסקה 5 (31.12.1987)).

אני סבורה כי בנסיבות בהן בניו של האיש ידעו על כוונותיו של אביהם לחזור מהסכם המתנה כדי להעביר את הזכויות אליהם, ומאחר שלכל המאוחר שנתיים לאחר הודעת הביטול פעלו לשלם את המסים הנדרשים, מבלי שווידאו שהסכם המתנה אינו בתוקף ועל אף שהם מלווים בעו"ד מטעמו של האיש החתום על המסמכים השונים, יש בהן כדי להצביע על חוסר תום לב מצדם.

לאור האמור אני סבורה כי הסכם המתנה לטובת האישה גובר על העסקה השניה לטובת בניו של האיש, זאת על אף שנרשמה הערת אזהרה לטובת בניו של האיש קודם לרישום הערת אזהרה לטובת האישה.

סיכום: בהסתמך על כל האמור, היות ולא הוכחה "התנהגות מחפירה" המצדיקה ביטול הסכם המתנה; היות ונקבע כי הסכם המתנה נחתם תוך גמירות דעת של האיש ונדחתה טענתו לעושק וכפיה שהובילו לחתימת ההסכם; מאחר וקבעתי שאין באי תשלום המיסים על ידי האישה או ברישום זכויותיה כדי להצדיק ביטול הסכם המתנה; מאחר וההודעה על הביטול לא נמסרה לאישה ומאחר והתצהיר מיום 3.1.2010 אינו מהווה "עסקה" ועל כן לא מדובר בעסקה נוגדות; מאחר וקבעתי כי על פי ההלכות הנוהגות, הסכם המתנה גובר על יפוי הכח המאוחר להסכם המתנה ולאחר שבחנתי את הסוגיה כולה לאור דיני המתנה ודיני החוזים ושקלתי את המשמעות של אופן ההתנהלות בהיבט של קביעת תום ליבו של האיש, אני מורה כדלקמן: תביעתו של האיש לביטול המתנה (תלה"מ 65400-05-20) - נדחית.

לאחר ששקלתי את האופן בו נוהלו ההליכים, את היקף העבודה שהושקע בהליכים ואת תרומתו של כל צד לאופן בו נוהל ההליך אני מורה על חיובו של האיש בהוצאות האישה בסך 15,000 ש"ח. מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.

לטענת כלל הנתבעים החוזה שנחתם הנו תוצר של היתנהלות התובע שמקורה בהטעיה, עושק וניצול לרעה של הנתבעים, המסמכים נחתמו מתוך עושק, כפייה וניצול לרעה של מעמד התובע מול הנתבעים תוך שהוא מאיים עליהם כי ככל ולא ימכרו לו את הבית יש בכוחו לנשלם מירושת האב בשל החשש מאיומים אלו ניאותו לתנאים שהכתיב.

מצאתי לקבוע כי לא עלה בידי מי מהנתבעים להרים את הנטל הדרוש להוכיח כי במועד ההיתקשרות החוזית היו במצוקה/ חולשה שכלית/ גופנית חמורה וקיצונית המצדיקה, היתערבות של בית המשפט בחוזה וביטולו מחמת עושק.

למעט הטענה לעניין שווי הנכס שנדונה לעיל, לא הבהירו הנתבעים מה היא הטעות החמורה, מה ידע הצד השני, מה הקשר הסיבתי בין הטעות להתקשרות ולא רק שלא נטען כי אילמלא הטעות לא היו מתקשרים בחוזה, הנתבעים אף הצהירו פעם אחר פעם כי הסכימו לחתום על ההסכמים.

...

אולם מאחר וקיים מסמך בכתב, הרי שלא נטען לטעון כנגדו ואני דוחה את הטענה שמדובר ב- 3,000 ₪.

עם זאת, ביחס לסכום של 5,500 $ ששולמו על ידו לטענתו ישירות למוכר הדירה בXXX, הגם שהסכם המכר של הדירה אכן מעלה כי במעמד החתימה שולם סכום זה, אין כל ראיה המלמדת על כך שהתובע הוא ששלמו ולפיכך נדחית טענתו לעניין זה. אשר לסכומים הנוספים שמבקש הוא לקזז: תשלומים לבעלת הבית ותשלומי חשמל וכיוצ"ב לא מצאתי להתייחס אליהם כלל הן מטעם שלא ניתן לקזזם ללא הסכמה והן מן הטעם, שחרף כל האמור, וקבלת הטענה ששילם 4,000 $ (ביחד שני התשלומים) משקבעתי שההחזר הכולל ששילם/ישלם עבור המשכנתא נמוך משמעותית מהסכום שנלקח, וזאת לנוכח היעדר החבות להחזיר את תשלומי המענקים, לא מצאתי להביא בחשבון סכומים אלו (4,000 $) שכן בתחשיב הכולל, מצאתי שהנאתו של התובע מהמענקים (אשר הנתבעים היו אמורים ליהנות מהם לכאורה) גבוהה בהרבה מחסרונו בשל אי קיזוז הסכום של 4,000 $.

לפיכך טענות הנתבעים להפרה יסודית המקנה זכות לביטול ההסכם (והשבה) נדחות ואני קובעת כי הפסקת התשלומים מצד התובעים, גם אם יש בה הפרת ההסכם אינה מהווה הפרה יסודית.

לטענתי לא מוצדק הביטול במקרה זה. סעיף 4 לחוק החוזים תרופות (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע: "בית המשפט רשאי להתנות את אכיפת החוזה בקיום חיוביו של הנפגע או בהבטחת קיומם או בתנאים אחרים המתחייבים מן החוזה לפי נסיבות העניין." לנוכח כל האמור מצאתי לקבוע כי החוזים תקפים ויש לקיימם באופן הבא: התובעים ימשיכו בתשלום תשלומי המשכנתא בהתאם לחוזה הלוואת המשכנתא ביחס לנתבעים 1 ו-2 במלוא ההחזר עד לפירעון מלא של הלוואת המשכנתא וביחס לנתבעים 3 ו-4 בשיעור החזר של 35% מסך כל תשלום החזר חודשי.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה באופן שאני קובעת שההסכמים תקפים ויש לקיימם בהתאם להוראות פסק הדין.

עם זאת נדחית טענת התובעים כי מילאו את מלוא התחייבויותיהם על פי ההסכם ולפיכך נדחית טענתם כי על הנתבעים להעביר לתובעים כעת את זכויותיהם בנכס בYYY.