קשר סיבתי בין כאבי גב לתאונת דרכים מוכרת כפגיעת עבודה

רקע עובדתי המערערת נפגעה ביום 15.3.17 בתאונת דרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה.

אבחנות: כאבי צואר וגב לאחר תאונת דרכים.

במצב דברים זה לא חלה על הועדה חובה לידון בתסמונת זו. עיון במכתבו של פרופ' סגל מעלה כי אין בו דיון בקשר הסיבתי בין הפיברומיאלגיה לארוע התאונתי וכן מדגיש הוא כי למערערת רקע משפחתי של תיסמונת פיברומיאלגיה.

יחד עם זאת, המערערת הציגה בפני הועדה מיסמך רפואי מיום 29.1.18 של ראומטולוג פרופ' סגל אשר קבע כי למערערת "תיסמונת פיברומיאלגיה אופיינית שהתפתחה לאחר תאונה ברכב צליפת שוט. יש רקע משפחתי." אין לקבל את טענת המשיב כי מאחר ופקיד תביעות לא הכיר בתסמונת פיברומיאלגיה כנובעת מהפגיעה המוכרת הועדה אינה מחויבת לידון בכך.

בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי עב"ל 36202-03-12 המוסד לביטוח לאומי - נוריאל חנה (ניתן ביום 28.1.14) לועדה הרפואית הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין הארוע לבין הפגיעה הנטענת, וזאת גם אם פקיד התביעות לא הכיר בקשר הסיבתי בין הארוע לפגיעה הנטענת, כל עוד פקיד התביעות לא דחה במפורש קיומו של קשר סיבתי.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

סוף דבר –הערעור מתקבל כך שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה אשר תתייחס למסמך הרפואי של פרופ' סגל מיום 29.1.2018 בכל הנוגע לתסמונת הפיברומיאלגיה בהקשר לתאונה המוכרת.

בהתאם לרשום בפרוטוקול הועדה, הפגימה שהוכרה היא: "צליפת שוט פגיעה בעצב תנועת עין שמאל כהחמרה למצב קודם". מעיון בחוות דעתה של ד"ר ורבר (נספח ב' לערעור) עולה כי במסגרתה נקבע, בין היתר, כדלקמן (בעמ' 2): "ביום 09.05.2016 נפגע בתאונת דרכים בדרך לעבודה עם פגיעה מסוג צליפת שוט ללא איבוד הכרה.

טענות המערער בהחלטת הועדה נפלו שגיאות משפטיות בארבע נקודות, המצדיקות השבת עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר, כמפורט להלן: בתחום הסכרת, הנוירולוגיה והעיניים – שגתה הועדה עת שללה את הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה המוכרת לבין האבחנות הרפואיות הקיימות, זאת בחוסר סמכות ו"בחוסר יושרה", עת קשר סיבתי זה נקבע על ידי בית הדין והועדה ביטלה מעשה בי-דין.

אשר לפגיעה האורתופדית – הועדה קבעה למערער כאמור נכות יציבה בצואר בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 37(5)(א), זאת בהתאם למימצאי בדיקתה הקלינית, תוך דחיית הקשר הסיבתי בין כאבי הכתפיים והגב התחתון לבין תאונת העבודה, בהיעדר תעוד רפואי המלמד לדעת הועדה על קשר כאמור.

...

הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים בתחום השיניים אשר נמסרו לה במעמד הדיון בוועדה והתעלמה מבקשת המערער לקביעת נכות בעניין זה. טענות המשיב דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מנימוקים נוספים אלה: בתחום הסכרת, הנוירולוגיה והעיניים – הסכמת המשיב בהליך ההכרה נגעה לפגימה בעין שמאל על דרך ההחמרה, הכל כמפורט בחוות הדעת של ד"ר ורבר.

על יסוד האמור מצאתי, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשלים החלטתה בנוגע לתלונת המערער בדבר הפגיעה בשיניים.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו.

בשים לב לכך שהערעור התקבל בחלקו, המשיב ישלם למערער הוצאות מופחתות בסך 1,500 ₪, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

במכתב רופא המוסד מיום 24.8.15 צוין כי "הרישום הראשון אודות כאב גב תחתון נרשם כחודש אחרי הארוע וברישום יש רק איבחנה אבל בממצאים אין תאור. ידוע על בקע דיסקאלי L5 S1, מ-1991. אין להכיר בכאב גב תחתון כקשור לתאונה הנ"ל. במיפוי עצם אין קליטה מוגברת בגב תחתון". בהתבסס על כך דחה פקיד התביעות את בקשת המערער, במכתב מיום 28.10.15 בו קבע כי "לאחר היתייעצות רפואית שקיימתי נמצא כי האבחנה "כאב גב תחתון" אינה מוכרת על ידנו כקשורה לתאונה הנדונה".

כן טען שהסיבה היחידה שהליקוי בגב נשלל היא "טענה לכאבי גב 15 שנה לפני התאונה כאשר לאחר התאונה יש כבר הגבלות תנועה בעמ"ש מותני". בקשת המערער התקבלה לאחר שבית הדין שוכנע כי "חוות הדעת והמענה לשאלות ההבהרה לגביה, אינם נותנים מענה מספק ומנומק לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו הרפואי של התובע גם אם על דרך של החמרה. חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה חסרות ולדידי יש מקום למנות מומחה נוסף ולו מחמת הספק" (החלטה מיום 13.3.17).

ב) האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע בגב לבין הארוע בעבודה מיום 2.5.15, כמתואר בעובדות המקרה? על פי התעוד הרפואי, כאבי גב הופיעו כחודש לאחר התאונה, ראה תעוד 2.6.15 ד"ר אדליץ, ו-3.6.15 ד"ר פז. עד מועד זה, הן במיון סורוקה והן אצל רופא המשפחה התלונות היתמקדו בברך שמאל ובהמשך בצואר.

בביקור מיום 31.10.01 אצל ד"ר צ'רטקוב נכתב "כאבים בחזה בצד ימין וגם ברך ימין וגם כאבי גב כתוצאה תאונת דרכים בנסיעה לעבודה ב 19.10.01" (יוער כי נושא תאונת הדרכים משנת 2001, שככל הנראה הוכרה כתאונת עבודה, וכן פגיעה בגב עקב כך לא הוזכר ולא הוברר במסגרת הליך זה).

...

לסיכום - הלכה היא שיש ליתן משקל מיוחד לחוות דעתו של המומחה האובייקטיבי שמונה מטעם בית הדין ואין לסטות ממנה אלא אם כן קיימת הצדקה משפטית או עובדתית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 36456-02-16 שמואל חכים - המוסד לביטוח לאומי (14.10.18) וההפניות שם).

משחוות הדעת של שני המומחים קובעות באופן חד משמעי שאין להכיר בקשר סיבתי בין התאונה לבין הליקוי בגבו של המערער, הן כגרימה והן כהחמרה (לרבות זמנית וחולפת) - דין הערעור להידחות.

סוף דבר - הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.

והוא מסכם את חוות דעתו המייעצת וקובע כי "על פי התעוד הרפואי [המערער] ללא תלונות משמעותיות על כאבי גב תחתון וללא תעוד על הגבלת פעילות משנית לתחלואה בע"ש בין 2012 ועד 11/2014 אז נפגע בתאונת דרכים שאינה חבלה מוכרת, ועל כן יש לקבוע כי תלונותיו הנוכחיות מקורן בתאונת הדרכים בשנת 2014 שלפניה היה א-סמפטומטי זמן ממושך, ולא בארוע משנת 2011. ארוע של כאבי גב תחתון הנו אחת הסיבות השכיחות ביותר לפניה לטפול רפואי בעולם. אין לארוע כזה קשר סיבתי לעומסים תעסוקתיים כפי שתוארו מחד, ואינו גורם לנכות לצמיתות או לתיסמונת כאבים לצמיתות מאידך". בחוות דעתו המגיבה מיום 27.4.2020 מתייחס ד"ר ארזי לחוות דעתו של ד"ר לבני וטוען כי אין בה כל היתייחסות לספרות הרפואית שאינה מכירה בקשר סיבתי בין עומסים גופניים כפי שתוארו על ידי המערער בתצהירו וביום בדיקתו, לבין תחלואה של עמוד השידרה המותני או תיסמונת של כאבי גב לצמיתות.

לפיכך, גם לאחר עיון בחוות דעתו של ד"ר לבני מטעם המערער, לא מצא ד"ר ארזי לשנות מהמלצות שאין להכיר בקשר סיבתי בין כאבי הגב או תחלואת ע"ש מותני לבין עבודתו של המערער במשרד רוה"מ. בחקירתו חזר ד"ר ארזי וציין כי אנשים סובלים בשכיחות מאד גבוהה מכאבי גב תחתון, כולל התקפים אותם הם חווים כדרמטיים, ללא ארוע מכונן וללא סיבה תעסוקתית.

...

ד"ר לבני מסכם את חוות דעתו ומתייחס לחוות דעתו המייעצת של ד"ר ארזי: "..ד"ר ארזי קובע שתלונותיו של (המערער) מקורן בתאונת דרכים משנת 2014 ולכן אינן קשורות למצבו מהפגיעה בגב בשנת 2011. מסקנה זו תמוהה, היות ש(המערער) נבדק בוועדה הרפואית של המל"ל, ביום 23.11.2015 וועדה זו קבעה שקיימת נכות בשיעור של 10%, אולם מחצית מהנכות מקורה מהפגיעה בשנת 2011. לא ברור כיצד אינסטנציה אחת קובעת שאין קשר סיבתי ואילו אחרת קובעת שישנו קשר ומפחיתה מנכותו מחצית. לפיכך, לדעתי יש לקבוע שמחצית מנכותו, בינה תוצאה של השירות בשנת 2011". ד"ר לבני זומן לחקירה.

בהעדר אירוע טראומטי חריג שיכול לגרום להתפרצות המחלה [כאבי גב] המהווה דרישה הכרחית כאשר מדובר ב'שירות ארוך', אין מנוס מלקבוע כי המערער לא הוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בטענה כי תנאי השירות כפי שתוארו על ידי המערער בתצהירו גורמים או עלולים לגרום להופעת כאבי גב ו/או פריצות דיסק ו/או בלטי דיסק.

סוף דבר: הערעור נדחה.

הפגימות שהוכרו: "חבלת חזה, כאבים בצואר ובגב לאחר תאונת דרכים". ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למשיב ביום 7.8.19 נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 30.4.19.

אמנם הפגימה בצואר הוכרה על ידי פקיד התביעות כנובעת מתאונת העבודה המוכרת (ראו: מכתב ההכרה מיום 19.3.19, נספח 1 לטיעוניו המשלימים של המערער) אולם, ברי כי אין בכך כדי לאיין את סמכות הועדה לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין נכות המבוטח ואת שיעור הנכות, ככל שקיים קשר סיבתי כאמור.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות.

אשר לטענה בדבר התעלמות מממצאי בדיקת ה- CT נטען – כי הוועדה התייחסה במפורש בסעיף 6 לפרוטוקול לממצאי בדיקת ה- CT האמורה וטענות המערער בהקשר זה הן רפואיות ומשכך דינן להידחות.

בנסיבות אלה אין בידי לקבל את הסברי ב"כ המשיב, כי מדובר בתלונות הקודמות ב- 17 שנים למועד התאונה המוכרת כאשר לאחר מכן לא היו למשיב תלונות נוספות המצדיקות ניכוי מצב קודם; החלטת הוועדה אמורה להיות מנומקת ושלמה בפני עצמה ואין מקום להיזקק לפרשנות משלימה על ידי מי מהצדדים.

על יסוד האמור מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המשיב לוועדה, בהרכבה מיום 8.7.20, על מנת שתבחן בשנית קביעתה בעניין הנכות בעמוד השדרה הצווארי, תוך התייחסות עניינית ומנומקת לתיעוד הרפואי המצביע לטענת המל"ל על הגבלה בתנועות הצוואר טרם האירוע המוכר.

סוף דבר אשר על כן, הערעור מתקבל, כאמור בסעיף 20 לעיל.