קשר סיבתי בין יתר לחץ דם לשירות צבאי

ערעור על החלטות המשיב מתאריכים 25.2.2013, 26.6.2013 ו-29.12.2013, בהן קבע כי אין קשר סיבתי בין מחלות המערער - יתר לחץ דם, מחלת לב כלילית והיפרכולסטרולמיה - לבין תנאי שרותו הצבאי.

...

לאחר שהמערער הגיש ביום 29.4.2013 ערעור על ההחלטה הראשונה, ניתנה ביום 26.6.2013 החלטה נוספת של המשיב, לפיה הגיע למסקנה כי אין קשר בין התפתחות מחלת הלב הכלילית של המערער לבין תנאי שירותו (להלן: ההחלטה השניה).

בחוות דעת גורביץ הוסבר כי ניתן להסיק על הקשר בין כל אחת משלוש מחלותיו של המערער לבין תנאי שירותו, לאור היעדר איפיונים אחרים שיכולים להוות סיבה להתפתחות מחלה זו: המערער הינו ספורטאי, ללא כרס, לא עישן מעולם, לא קיים גורם סיכון גנטי, אין סיפור של מחלת לב איסכמית במשפחתו, לא ידוע על גורם סיכון נוסף בעברו, כמו השמנת יתר, סוכרת, היפרליפידמיה או יתר לחץ דם. כל אלו הן קביעות עובדתיות של המומחה, ששימשו עבורו נקודת מוצא מוכחת, ובסיס למסקנה לגבי כל שלוש המחלות.

המסקנה היא כי המערער לא הוכיח שמפקדו התעמר בו או הפגין כלפיו יחס פוגעני.

קביעתנו זו מביאה למסקנה כי לא נפל רבב בשלוש החלטות המשיב נשוא ערעור זה. אשר על כן, הננו דוחים את הערעור, ומחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪.

אלא שהערעור נמחק לאחר שהמערער לא הגיש חוו"ד רפואית בתמיכה לטענותיו; לאחר מכן המערער הגיש ערעור נוסף בבימ"ש זה לאחר שהמשיב החליט שאין קשר בין מחלת יתר לחץ דם ממנה סובל המערער לבין תנאי שרותו בצבא ; ערעור זה נמחק לבקשת המערער; עתה בעירעור זה מתייחס המערער לכאבי הראש מהם הוא סובל ומערער על החלטת המשיב שדחה את תביעתו בעיניין זה וקבע שאין קשר בין תנאי השרות וכאבי הראש מהם הוא סובל.

בעמ' 40 לפרוט' הבהיר ד"ר כהן, ואנו מקבלים את חוות דעתו, שהיו 3 סיבות לדחיית תביעת המערער: כאבי הראש של המערער קדמו לגיוסו לשירות קבע; לא הייתה בזמן שירות הקבע עלייה בתדירות הכאבים ; כאבי הראש נמשכו ונמשכים גם אחרי שירות הקבע כאשר הסתיימו המתחים הנטענים; הגישה שהתגבשה בבית המשפט העליון היא ש"אין זה די בכך שיעלה בידו לשכנע כי קיימת אפשרות תיאורטית כלשהיא בדבר קיום הקשר הסיבתי בין השרות הצבאי ובין היתהוות המחלה" [ראו רע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' דפנה בן עד].

...

רקע עובדתי לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 24.2.15 במסגרתה הודיע המשיב למערער כדלהלן: "...בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך הצבאי לבין כאבי הראש מהם הנך סובל. החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניי ולרבות חוות הדעת מיום 13.2.15 של ד"ר אורן כהן. אין בכך כדי לאשר את הטענות העובדתיות שהועלו על ידך". [בפסק דין זה במקום שמו של המערער יירשם צ'] יצוין כי בכל הקשור למערער זה היו כמה עובדות כדלהלן: המערער פנה בשנת 2010 בתביעה להכרה כנכה עקב השירות בצבא.

המערער הגיש על כך ערעור לוועדה הרפואית העליונה וערעורו נדחה ; בעת חקירתו הנגדית [ראו פרוט' עמ' 13ש' 14-16] המערער טען שהעלו לו את שיעור ההחמרה, אך לא הוצג לנו מסמך על כך. המערער פנה בערעור לוועדת הערעורים בראשל"צ וביקש שכלל אחוזי הנכות יוכרו עקב השירות בקשר של גרימה (ולא רק החמרה).

בעמ' 40 לפרוט' הבהיר ד"ר כהן, ואנו מקבלים את חוות דעתו, שהיו 3 סיבות לדחיית תביעת המערער: כאבי הראש של המערער קדמו לגיוסו לשירות קבע; לא הייתה בזמן שירות הקבע עלייה בתדירות הכאבים ; כאבי הראש נמשכו ונמשכים גם אחרי שירות הקבע כאשר הסתיימו המתחים הנטענים; הגישה שהתגבשה בבית המשפט העליון היא ש"אין זה די בכך שיעלה בידו לשכנע כי קיימת אפשרות תיאורטית כלשהי בדבר קיום הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי ובין התהוות המחלה" [ראו רע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' דפנה בן עד].

על בסיס מלוא הראיות שהוצגו לנו אנו קובעים שכאבי הראש שטוען להם המערער אינם קשורים לשירות הקבע.

לאור כל האמור לעיל, הננו דוחים את הערעור.

רקע המערער, יליד 1972, התגייס לשירות סדיר עם פרופיל רפואי 82 עקב יתר לחץ דם, ושירת כבקר טיסה ביחידת בקרה אוירית בבסיס 1.

על בסיס מאמרים ומחקרים שפורטו בחוות דעתה, היא הסיקה כי "ישנה עקביות בתוצאות המחקרים המצביעים על אסוציאציה בין ALS וחשיפה תעסוקתית ל-EMF. חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית מעלה באופן מובהק סטטיסטי את הסיכון להתפתחות ALS". לאור זאת, היא הסיקה כי "יש קשר סיבתי בין מחלתו של כ. ז. וחשיפותיו בעת השרות הצבאי". (נעיר כי קרינת EMF (Electric and Magnetic Field) היא קרינה אלקטרומגנטית בתדרים נמוכים של 30 עד 2000 הרץ, ואילו קרינת ELF (Extremely Law Frequency) הנה קרינה בתדרים הנמוכים ביותר, בספקטרום שבין 30 ל-300 הרץ).

...

בפסקה 46 נכתב: "בהתאם לכך, כאשר מובאים עדים מומחים לבית המשפט במסגרת הניסיון להוכיח קשר של גרימה, עדים מומחים אלו מחווים דעתם, מפורש ובמפורט, בשאלה אם הקשר ( (association עומד ב- Hill's Guidelinesאם לאו". ובפסקה 47 הובהר האופן שבו יתייחס בית משפט לבחינתם של Hill’s Guidelines על-ידי מי שמבקש להוכיח קשר סיבתי: "ייתכן שמומחה אפידמיולוגי יפרט את חוות-דעתו לגבי כל המימצאים בעניין כל מוקד ומוקד ב-Hill’s Guidelines, אך מסקנותיו תיגזרנה מ'נטל שכנוע' מדעי המחמיר מנטל שכנוע במשפט. מכך אין נובע כי התובע פטור מהצגת מיטב ראיותיו המדעיות, לרבות הדעה המטיבה ביותר שהוא יכול להציג בעניין Hill’s Guidelines, אלא שבהערכת חוות-הדעת המדעיות ייתן בית-המשפט את דעתו גם על נושא 'נטלי השכנוע' במדע ובמשפט". מאחר ובחוות דעת שחם 1 אין כל התייחסות לשיקולים הנקראים Hill’s Guidelines, איננו מקבלים את "קפיצת הדרך" שעשתה המומחית בין תוצאות המחקרים אודות אסוציאציה וסטטיסטיקה לבין מסקנתה בדבר קיומו של קשר סיבתי.

קיימת סיבה נוספת לדחיית המסקנה אליה הגיעה המומחית בחוות דעת שחם 1, והיא היעדר תשתית עובדתית שהוכחה.

לפיכך, אנו דוחים את הערעור ומותירים על כנה את החלטת המשיב מיום 30.10.2016.

בנסיבות העניין יש לבחון האם עלה בידי קצין התגמולים לעמוד בנטל אשר מוטל עליו מכוח סעיף זה ולפיו לא מיתקיים קשר סיבתי בין שרותו הצבאי של המנוח לבין הארוע שהביא לפטירתו ("הפוכו של דבר"), דהיינו, כי מותו של המנוח לא נגרם עקב השרות (ראה : רע"א 252/09 רונית אונגר נ' קצין התגמולים מיום 8.8.2010).

לכך מתווספות גם יתר מחלות הרקע שמהן סבל המנוח ואשר מקשות על קביעת סיבת המוות המדויקת ובכלל זאת יתר לחץ דם וחסר נורולוגי (TIA) אשר מתבטא בהפרעת קצב קטלנית או בארוע מוחי/דימום מוחי כתוצאה מפגיעה בכלי הדם (ראה : עדות פרופ' כהן בעמוד 49 שורות 1-28 ובעמוד 50 שורה 26 - עמוד 51 שורה 20 ; עמוד 67 שורות 6-27 לפרוטוקול מיום 27.11.2019).

...

המערערת אף מציינת בסיכומיה שפרופ' כהן התעלם בחוות דעתו מתיעוד רפואי מאוחר משנת 2007 ומשנת 2011 שמהם עולה כי המנוח סבל מצניחת כף רגל במהלך הליכה, ומחולשה מקסימאלית ברגל ימין וכי מעדותו בביהמ"ש עלה כי הוא התעלם ממסמכים מסוימים בשעת עריכת חווה"ד שאמנם אינם מצריכים את שינוי המסקנה אולם מחייבים התייחסות פרטנית בנוגע לתוכנם (ראה : עמוד 69 שורות 14-19 לפרוטוקול מיום 27.11.19).

לאור המקובץ לעיל עולה כי לא עלה בידי המערערת להוכיח את טענתה העיקרית בסיכומיה ולפיה מותו של המנוח נגרם כתוצאה מזיהום אשר התפתח עקב הנפילה ועל רקע התדרדרות מצבו המנטלי אשר הפך אותו לאדם סיעודי, או שהמנוח נפטר עקב הנפילה בשל הנכות הרפואית המוכרת ממנה סבל.

. סוף דבר : הערעור נדחה וכתוצאה מכך איננו מוצאים לנכון להתערב בהחלטת המשיב מיום 26.10.2016.

ערעור על החלטת המשיב מיום 10.9.2020 לפיה נדחתה תביעתו של המערער להכרה על פי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשל"ה-1975 (להלן: חוק הנכים), מהטעם שלא הוכח קשר סיבתי בין תנאי השרות לבין מחלת הסוכרת (סוג 2) על רקע גנטי או משקל עודף או כבד שומני.

למען שלמות התמונה נציין כי המערער אובחן כסובל גם מיתר לחץ דם ובעניין זה מנהל הליך נפרד.

גם דר' סטיבן מלניק, מומחה לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד, היתייחס בחוות דעתו לתנאי השרות של המערער וציין כי במהלך השנים עבד המערער בעבודה תובענית ומאומצת אשר לא אפשרה לו זמן פנוי לדאוג לצרכיו: "היו מצבים רבים של חוסר שינה ואוכל של חטיפים מהשקם במקום ארוחות סדירות עקב חוסר זמן בגין תפקידו. המשקל שלו עלה מ-55 ק"ג ל-94 ק"ג... הגורם העקרי להשמנה הוא הסטרס ולחץ בעבודה של עד 18 שעות ליום שלא אפשר לו אפשרות לאכול בצורה מסודרת ועם תזונה נכונה במהלך השירות הצבאי". ביחס לכבד השומני, הסביר דר' מלניק כי זהו מצב שכיח במדינות המפותחות אשר קיים בקרב כ-30% מהאוכלוסייה.

ביחס לצה"ל הפנה המומחה לדבריו של דר' סלמן זרקא, ראש ענף בריאות הצבא במפקדת קצין רפואה ראשי בכנס "תזונה מונעת – איחוד כוחות" בשנת 2006 כי "הצבא הוא ראי החברה, לא רק בהרכב האנושי שלו, אלא גם בתחום המשקל של המשרתים בו". גם הנתונים שנאספו בצה"ל ומחקר אליו היתייחס המומחה בחוות הדעת מלמדים על עליה בשיעור המתגייסים הסובלים מעודף משקל, כמו גם במשתחררים מצה"ל. מכלל הנתונים שסקר בחוות הדעת הסיק המומחה כי על פי הספרות הרפואית, אין קשר בין שירות צבאי להשמנה.

...

אשר לעליה במשקל מצאנו לציין כי מהמסמכים הרפואיים שהוצגו עולה כי המערער הופנה מספר פעמים לדיאטנית ונמסר לו על ידי רופא כי עליו לרדת במשקל (ראו למשל בחודש אוקטובר 2008 ובינואר 2009, ע' 716, 203 לתיק הרפואי).

ביחס לכבד השומני, מומחי הצדדים מסכימים כי 30% מהאוכלוסיה סובלים ממצב זה. בהינתן כל האמור לעיל, אין בסיס לקשור פגימה זו לתנאי השירות של המערער.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.