ההגנה בבית משפט קמא ויתרה לבסוף על טענה זו.
טענה נוספת שתפורט בהמשך הדברים, נגעה להיעדר דפברלטור ובלון חמצן מלא בשטח הבריכה, שפגע כנטען, במאמצי ההחייאה והביא לניתוק הקשר הסיבתי בין היתנהגות המערער למותו של המנוח.
דיון והכרעה
עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, הנה עבירה תוצאתית ו"על התביעה להוכיח – ברף הנידרש במשפט הפלילי – את היסודות העקריים הבאים: ראשית, יש להוכיח את התקיימות רכיבי היסוד העובדתי – מעשה או מחדל; שנית, יש להוכיח את התקיימותה של תוצאה קטלנית; ושלישית, יש להוכיח קשר סיבתי – עובדתי ומשפטי – בין המעשה או המחדל ובין המוות.
...
יום צלקובניק, שופט עמית
השופט ארד-אילון:
אני מצטרף לעמדת חבריי לפיה יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין במובן זה שהמערער עבר עבירה של גרם מוות ברשלנות.
גם כך מדובר בפרק זמן לא מבוטל, ומקובלת עלי במלואה מסקנתו של בית משפט קמא, כי "היעדר הפיקוח מצדו של המערער במשך פרק זמן ממושך, חרף שדה הראיה הפתוח, מהווה רשלנות רבתי, שיש בה נטילת סיכון בלתי סביר לתוצאה שנגרמה, במובנו של סעיף 21(א)(2) לחוק העונשין. "
בית משפט קמא מצא, שמדובר ברשלנות ברף הגבוה.
דנה מרשק-מרום, שופטת
סוף דבר: הערעור על הכרעת-הדין נדחה.
