קשר סיבתי בין הפרעה נפשית לשירות צבאי

ככל שקיים הבדל, הועדה תסביר האם ייתכן קשר סיבתי בין התפתחות פיברומיאלגיה ובין הפרעה נפשית כאמור והאם קיים קשר כזה בעיניינו של המערער.

יחד עם זאת, תקנה 9ג' הועדה הרפואית רשאית לקבוע ששעור הקש"ס בין הפגימה החדשה למקורית שונה מן הקשר הסיבתי בין הראשונית לשירות הצבאי או במקרה זה לארוע האיבה.

...

מדובר בקביעה רפואית מובהקת שאין להתערב בה. דיון והכרעה לאחר עיון האזורי בכלל החומר שבתיק, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

אני סבור שבמחלה כמו פיברומיאלגיה, שהוועדה קובעת שמדובר בתסמונת כאב שאיננה ניתנת למדידה אובייקטיבית ואין לה לסימנים קליניים, יש לתת משקל רב למומחיות הרפואית והניסיון המצטבר של חבריה.

סוף דבר – לא מצאתי טעות כלשהי בפסק הדין של בית הדין קמא, ועל כן הבקשה נדחית.

יתירה מכך, שני המומחים מטעם הצדדים אינם חלוקים על כך על כך כי ייתכן והמחלה התפרצה במהלך השרות הצבאי על רקע הפרעה נפשית אשר לא אובחנה טרם גיוסו לצה"ל וזאת בין אם על רקע נטייה מינית, כתוצאה מנטייה לעצבות, מקשיי לימוד או לחילופין על רקע טראומתי בלתי ברור אשר היתרחש במהלך השרות הצבאי ואשר נסיבותיו אינן ידועות (ראה : עמוד 5 לחוות דעתו של פרופ' קוטלר ; עמוד 11-12 סעיפים 1-4 לחוות דעתו של פרופ' לוי).

בנוסף לכך, בפסיקת בית המשפט העליון (ראה : רע"א 4949/18 פלוני נ' קצין התגמולים מיום 12.5.2020) הוכרו שלושה סוגי מקרים אשר יכולים להקים קשר סיבתי בין שרותו הצבאי של חייל לבין התפרצותה של מחלה קונסטיטוציונאלית (מחלה חבויה) אשר קיננה בגופו של החייל טרם גיוסו לצה"ל כאשר לצורך קביעת קיומו של קשר סיבתי בין השרות הצבאי ובין המחלה יש צורך להצביע על ארוע או שרשרת אירועים חריגה ומיוחדת אשר היתרחשו בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה.

הלכה למעשה, המערערים מסרו לשירות צבאי, נער צעיר עדין ומופנם, אשר למרות קשיים דידקטיים בגיל ההתבגרות הצליח לסיים חוק לימודיו בהצלחה ולהתגייס ליחידה קרבית, לשרוד את מסלולו ההכשרה, כל זאת ללא תסמיני דכאון, ובחלוף תקופה של כימעט שנה, הפך אותו צעיר עדין ומופנם למתבודד הסובל ממחלה דיכאונית, אשר אחרי חודשים לא רבים (ולאחר מספר תקופות בהם נענש על היתנהגות שהייתה ביטוי למחלת הדכאון) שוחרר מהשרות הצבאי בטרם עת, אך ורק בשל מצבו הנפשי; דומה כי גם אם יכולים היו המערערים לנהוג אחרת (כגון לפעול בקשיחות ובנחרצות לאישפוזו של המנוח) כפי שרמז המשיב, הרי שאין בכך לבטל את הקשר הסיבתי לשירות, ואין ספק כי הדכאון הופיע במהלך השרות הצבאי, ולמרבה הצער, לא נטש את המנוח עד ליום מותו.

...

לטענת המערערים, המסקנה המסתברת הינה כי הפרעתו הנפשית של המנוח התפתחה עקב אי מתן טיפול נפשי בתחילת השירות, ולכן, בשל אופיו הסוציאלי של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י – 1950, הרי שאין לראות בסירובו של המנוח לקבל טיפול נפשי פסיכיאטרי במהלך השירות או בעצם אי הגשת תביעה כנגד משרד הביטחון במהלך השירות הצבאי או לאחריו בכדי להשליך על אחריות הצבא על נסיבות התאבדותו משום שתביעתם של המערערים הינה אוטונומית ובלתי תלויה בדרך התנהלותו של המנוח.

אנו סבורים כי לא עלה בידי המשיב לסתור את החזקה אשר נקבעה במסגרת הוראת סעיף 2(ב) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה שלפיו במקרים של מחלה, חבלה, או החמרת מחלה קצין התגמולים נדרש לשלול את האפשרות כי המוות נגרם בשל תנאי השירות, ולשכנע באמצעות הצגת ראיות כי בתנאי השירות לא היה גורם בעל פוטנציאל לגרום לחבלה או למחלה שהביאו למוות או שהגורם למוות הינו אירוע חיצוני לשירות (ראה : ע"ו (מחוזי חיפה) 30049-01-18 מוחמד ודחיה גדיר נ' קצין התגמולים מיום 25.3.2018).

בענייננו קצין התגמולים לא הוכיח בראיות פוזיטיביות את הגורם לפרוץ המחלה ולא עמד גם בנטל לשלול קיומו של גורם סיכון פוטנציאלי בתנאי השירות, ולכן מתקיימת בענייננו החזקה כי מחלתו של המנוח נגרמה עקב השירות, אותה מחלה אשר בסופו של דבר הובילה למותו.

סוף דבר : אשר על כן, אנו מוצאים לנכון לקבל את הערעור במלואו ולבטל את החלטת המשיב מיום 6.9.2015 על כל הנובע ומשתמע מכך לעניין זכויות המערערים על פי חוק.

המומחה ציין עוד שמאז התאונה ולמשך שנתיים סבל התובע מנכות נפשית בשיעור 10%, בתקופה זו סבל מתסמינים חרדתיים שחלקם קשורים לתאונה וחלקם לא. גם מנכות זו יש להפחית 5% בגין מצב רפואי קודם, שהתבטא בשרותו הצבאי של התובע וכן בתקופה הסמוכה קודם לתאונה.

אשר להשפעות התאונה על הקף עבודתו של התובע, המומחה ציין שאינו רואה קשר סיבתי בין היתגברות ההפרעה הטורדנית כפייתית לתאונה, ויש אנשים שמתגברת להם התובע ללא קשר לתאונה.

בודאי, שאין במסמכים הרפואיים מן המומחה התעסוקתי כדי להכריע בסוגיית הקשר הסיבתי בין ההגבלה בהקף העבודה לבין התאונה, במיוחד כך כאשר סמוך לתאונה ניכרה החמרה במצבו הנפשי של התובע שהצריכה טפול.

...

זכותו של התובע לקבל את הטיפולים במסגרת רפואה פרטית, שכן מצבו הכלכלי מאפשר לו זאת, אך לא ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום בגין טיפולים אלה, במיוחד שעה שתשלום זה נופל בסופו של דבר על כתפי הציבור, באמצעות פרמיות הביטוח.

בנסיבותיו של התובע, כאשר סבל מחתכים לאחר התאונה, משבר קטן באפו, ונאלץ להתמודד עם ההחמרה במצבו הנפשי, יש לטעמי לפסוק את הפיצוי על הצד הגבוה ומשכך אני פוסקת לתובע סך של 17,000 ₪ בראש נזק זה. סוף דבר אחר כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי השתכרות בעבר - 75,000 ₪.

הנתבעים ישלמו אפוא לתובע סך של 327,000 ₪ בתוספת שכר העדים כפי שנפסק, החזר אגרה כפי ששולמה, שכר טרחת פרופ' לבקוביץ כפי ששולם – הכל בתוספת ריבית והצמדה ממועד התשלום ושכר טרחת עורך-דין בשיעור של 15.21% מן הפיצוי שנפסק.

האם המנוח סבל מדכאון מאג'ורי בשל תנאי שרותו הצבאי והאם אנשי משטרת ישראל התרשלו בכך שלא הפנו מיוזמתם את המנוח לטפול נפשי ? בסיכומי הצדדים התגלעה מחלוקת בסוגיה האם המנוח סבל מהפרעת "דכאון מאג'ורי" על רקע היתנגדות ארוכת שנים מצד הגורמים הרלוואנטיים במשטרת ישראל לקבל את בקשת הפרישה המוקדמת (ראה : עמוד 9 לחוות דעתו של דר' פרוכטר), או שמא אין כל עדות לכך שהמנוח סבל מהפרעה נפשית טרם ביצוע מעשה ההיתאבדות, כפי עמדת דר' רוזיצקי, משום שהאחרון שלח יד בנפשו ללא כל קשר לתנאי השרות אלא לבעיות הבריאות שמהן סבל ו/או בשל מצוקה כלכלית משפחתית ו/או בשל שתייה מופרזת של אלכוהול בסמוך למועד ביצוע ההיתאבדות (ראה : עמוד 4 סעיף 3 לחווה"ד מיום 10.1.2019 ; עמוד 3 סעיף 2 לחווה"ד המשלימה).

האם מיתקיים קש"ס בין תנאי שרותו של המנוח לבין סיבת התאבדותו ? למקרא סיכומי הצדדים (ראה : סעיף 110 לסיכומי המערערת ; עמוד 11 סעיף 18 לסיכומי המשיב) עולה כי קיימת הסכמה הדדית בין שני הצדדים על כך שמקרה זה נכלל במסגרת סוג המקרים השלישי אשר נקבע בפסיקת בית המשפט ככאלו אשר יכולים להקים קשר סיבתי בין שרותו הצבאי של חייל לבין התפרצותה של מחלה קונסטיטוציונאלית (ראה : רע"א 4949/18 פלוני נ' קצין התגמולים מיום 12.5.2020).

יתירה מכך, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בכל אותם מקרים שבהם איש כוחות בטחון אשר משרת בשירות ארוך נקלע למשבר נפשי במהלך השרות עקב אכזבתו מתנאי שירות לא נוחים, הרי שלא מיתקיים הפן האובייקטיבי של מבחן הקשר הסיבתי (ראה : רע"א 7399/19 פלוני נ' קצין התגמולים מיום 2.2.2020) ומכאן שאנו מוצאים לנכון לדחות את טענת המערערת שלפיה מיתקיים קש"ס משפטי בין סיבת התאבדותו של המנוח לבין מותו.

...

אשר על כן, טענות המערערת בנוגע להתנהלות מקצועית רשלנית מצד הרופאים המשטרתיים אשר טיפלו במנוח ו/או מצד הסגל הפיקודי-מינהלי בשל אי הפנייתו לטיפול נפשי נדחות.

מן המקובץ לעיל עולה כי לא ניתן לקבוע בעניין זה קיומו של קש"ס בין תנאי השירות לבין אקט ההתאבדות.

סוף דבר : הערעור נדחה במובן זה שהחלטת המשיב מיום 14.2.2019 נותרת בעינה.

עיקר המחלוקת ביניהם הנה ביחס לקשר הסיבתי בין מחלתו הנפשית ושירותו הצבאי, אינו מקבל את הדיעה שעיכוב שפתי הנו חלק מהתסמינים המקדימים, קיימת שכיחות לכך בגילאים צעירים ומדובר בבעיה חולפת שמגיבה לטפול במרפאה לדיבור, אינו מקבל את הדיעה שהפרעת הקשב הנה תסמין מקדים להתפרצות המחלה, ולדעתו מדובר בלקות שכיחה המאובחנת בקרב בני נוער לטובת קבלת הקלות בלימודים.

...

ביחס למאמר של פרזנר שצורף ע"י המומחה מטעם המערער הסביר שהוא מוסיף לתיאוריה הקיימת, גישה נוירולוגית מסויימת אך אינו מגיע למסקנה לפיה אבחנות בתקופת הגן קובעות לשנות ה-20, ושהגישה שלו הקושרת בין אירועי הסטרס להתפרצות הסכיזופרניה מגובה יותר בספרות (פרוט' עמ' 84 ו-85).

לאור זאת אנו קובעים שהוכח מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבלת על הדעת קיומו של קשר סיבתי עובדתי רפואי של גרימה עקב מצבי הדחק והדיאסטזיס של המערער.

הקשר הסיבתי המשפטי ביחס לקשר הסיבתי המשפטי, נראה לנו שמדובר באירועים ותנאי שירות מיוחדים ובתנאים בהם קיימת זיקה הדוקה לפעילות צבאית מובהקת בנסיבות בהן יש להכיר בקשר הסיבתי המשפטי, בשים לב לאופי התפקיד הצבאי שהיה כרוך בפעילות לוחמה מבצעית, השתתפות בתרגילי דמה מעצרים, הגנת המחנה וחיפוש אחר הנערים החטופים, מצב שהוביל לפריצת מבצע צוק איתן וזאת על אף שהמערער לא לקח חלק פעיל במבצע לאחר שהחל.

הכרעה לאור האמור, אנו מקבלים את הערעור וקובעים שהוכח מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבלת על הדעת שיש להכיר הקשר הסיבתי לפיו יש בהפרעת הסכיזופרניה של המערער כנכות שנגרמה עקב השירות, ומחייבים את המשיב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.