קשר סיבתי בין דחק נפשי למחלות לב

המערער הפנה, בין היתר, אף לחוות דעתו של ד"ר חוליו וינשטיין, נשיא האגודה הישראלית לסוכרת, ממנו עולה כי הרפואה מכירה בקשר הסיבתי שבין דחק נפשי להתפרצות מחלת הסוכרת.

עוד טען המערער, כי נפל פגם בהחלטת הועדה אף בשים לב לקביעתה בסיפא להחלטתה, לפיה אין היא יכולה לשלול את האמור במכתבו של ד"ר ליפו ולפיו מחלת הסוכרת הוחמרה בעקבות התאונה, וכי בנסיבות אלה, היה על הועדה, למצער, לקבוע קשר סיבתי מסוג החמרה בין מחלת הסוכרת לבין התאונה, בפרט בשים לב לכלל לפיו יש להפעיל ספק לטובת המערער.

...

המשיב הוסיף כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן, וכי החלטת הוועדה מנומקת דיה ואין עילה להתערב בה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר הערעור מתקבל.

בסיכומיה, ביקשה התובעת להכיר בארוע הלבבי בו לקתה כתאונת עבודה, משקיבל בית הדין לטענתה את גירסתה בדבר הוכחת "עליית מדרגה" במתח הנפשי בו היתה שרויה ביום 28.7.09, בעת הכנותיה לפגישה המכרעת בחברת הפינקס, ומשעוד נקבע כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, ניתן לראות בבירור את הזיקה בין הדחק הנפשי בו התובעת היתה שרויה ביום 28.7.09 לבין עבודתה; אף המומחה שמונה מטעם בית הדין, מצא קשר סיבתי ישיר בין הדחק הנפשי בו התובעת היתה שרויה ביום 28.7.09 לבין האוטם החד בו היא לקתה באותו היום.

...

כן ציין המנוח, כי הוא עייף וסחוט.ו במילים אחרות, הפגישה עם השר על רקע המתח והקשיים שחווה המנוח בחודשים שקדמו לאותו יום ולאותה פגישה; המאמץ הפיזי של יום עבודה ארוך הכולל נסיעות ארוכות; הרגשת המנוח שהשר עוין אותו ועצם ההתרגשות שליוותה את סיום תפקידו באותם הימים, הביאוני לכלל מסקנה, כי יש להגדיר את הישיבה עם השר כראשית ראיה לאירוע חריג.

בנסיבות אלה, בהן התרשמנו מהראיות כי הוכח במידה מספקת של סבירות דבר קיומו של אירוע חריג, החלטנו כאמור למנות מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, אשר מטרתו, בין היתר, היתה לסייע בידינו לצורך הקביעה אם אכן אירע לתובעת אירוע חריג בעבודה עובר לקרות האוטם.

משך, לא מצאנו כל עילה לסטות מהאמור בה. סוף דבר בהמשך להחלטתנו מיום 22.10.12, ועל יסוד האמור בחוות דעתו הברורה, העקבית והחד משמעית של המומחה, אנו קובעים כי קיים קשר סיבתי בין הדחק הנפשי הבלתי רגיל בו התובעת היתה שרויה ביום 28.7.09, לבין האוטם החד בשריר הלב שפקד אותה באותו היום.

בפסק דין מיום 12.03.2019 אושרה הסכמת הצדדים שלפיה עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית לעררים בהרכב חדש על מנת שתידון בשאלה "האם יש קשר סיבתי בין הארוע החריג בעבודתו של המערער מתאריך 9.4.06 וה'סטרס' כתוצאה ממנו, לבין התפרצותה או החמרתה של מחלת הסוכרת". פסק הדין הורה לועדה כך: לתשומת לב הועדה, אוטם שריר הלב בו לקה המערער בתאריך 9.4.06 הוכר כפגיעה בעבודה ובגין הנזק ללב נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 25%.

על פי נייר העמדה, עוצמת הקשר הסיבתי בין דחק נפשי ובין מחלת הסוכרת ייקבע גם בהתאם לעוצמת הדחק האובייקטיבית והסובייקטיבית.

...

משעה שהוועדה שללה קשר סיבתי בין תאונת העבודה ובין מחלת הסוכרת, נדחית טענת המערער שהיה עליה לדון בשאלה האם תאונת העבודה גרמה להחמרה במחלה.

על יסוד האמור הגיעה הוועדה למסקנה כי הגם שעוצמת הדחק היא הערכה סובייקטיבית, במקרה של המערער לא מדובר ב- PTSD.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

האם יש קשר סיבתי בין הארוע החריג בעבודתו של המערער מתאריך 9.4.06 וה"סטרס" כתוצאה ממנו, לבין התפרצותה או החמרתה של מחלת הסכרת.

" (להלן – פסק הדין המחזיר) ביום 24.6.2019 היתכנסה הועדה לדיון נוסף לאור הוראות פסק הדין המחזיר ולאחר שעיינה בכלל המסמכים הרפואיים אליהם התבקשה להתייחס, ציינה שספרות איכותית גורסת כי קיים קשר סיבתי בין דחק נפשי מקדים לבין פריצת סכרת, אך העירה כי מדובר בלחץ מתמשך ולאו דוקא נקודתי.

המבקש טוען כי הועדה התייחסה לקשר בין האוטם בלבו להתפרצות מחלת הסכרת (להלן – קשר עקיף) ולא לארוע הפגיעה כגורם שהוביל להתפרצות או החמרת המחלה (להלן – קשר ישיר).

...

מרגע שהוועדה פעלה כך והגיעה למסקנה שהגורמים הבריאותיים האחרים הם אלה שהביאו לפרוץ מחלת הסכרת ולא אירוע הפגיעה, הרי שמדובר בבחינה של הקשר הסיבתי הישיר והעקיף כאחד על החמרתה או גרימתה של מחלת הסכרת.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

משלא היה מקום בהגשת הבקשה ישלם המבקש הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ש"ח אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום זה ועד התשלום בפועל.

ד"ר רסין סבר, כי אם היה העורר זוכה לבירור מעמיק יותר ביום הארוע, בשל כאבי החזה שחש, הקשר הסיבתי בין ארוע הדחק הנפשי אליו נחשף בעקבות נפילת הטיל ומחלת הקרדיומיופטיה שאובחנה בלבו, היה ברור לחלוטין, שכן עד לארוע היה העורר א-תסמיני לחלוטין, ומיד לאחר נפילת הטיל, חש כאבים בחזה.

...

סוף דבר: לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנותיו של מומחה רפואי שמונה על ידו (ע"א 9598/05פלוני נ' חברת ביטוח המגן בע"מ (2007) בפסקה 7).

הוועדה עיינה בכובד ראש בכל המסמכים שהוצגו בפניה, לרבות חוות הדעת מטעם הצדדים, ניתחה את ממצאיהם ומסקנותיהם והגיעה למסקנה כי יש להעדיף את עמדת המומחה שמונה על ידה, פרופ' קפלינסקי אשר תמך בחוות דעת מטעם העורר, על פני עמדת המשיב, שנסמכה על ייעוץ רפואי שאינו מתחום המומחיות הקרדיולוגית, וקובעת כי קיים קשר סיבתי של גרימה בין הנזק ללב וכאבים בחזה [קרדיומיופטיה] לבין אירוע האיבה מיום 18.11.2012.

התוצאה היא שהערר מתקבל והעורר מוכר כנפגע איבה בהקשר עם פגיעה של נזק ללב וכאבים בחזה, כתוצאה מפעולת איבה של נפילת טיל גראד בסמוך לעורר ביום 18.11.12 במהלך מבצע "עמוד ענן". המשיב יישא בהוצאות העורר בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום,_________________ , בהעדר הצדדים.