קשר סיבתי בין גמלת סיעוד לתאונת דרכים

המומחה בתחום זה ציין, כי הקשר הסיבתי בין הפגיעה האורתופדית לתאונה "קלוש ורופף". בשל כך, מצא לייחס רק 3% נכות לצמיתות לתאונה "מחמת ספק של החמרת מצב קיים". פרופ' שמואל פניג, מומחה לפסיכיאטריה, קבע כי "אחרי התאונה התפתחו הפרעות שינה, היתנהגות הימנעותית... ירידה בחיוניות ובמוביליות וירידה בחשק... איבדה את הבטחון העצמי ונמנעת מיציאות למקומות שבהם יש קהל". המומחה העריך את נכותה של התובעת באופן זמני בשיעור של 20% למשך שנתיים ואת נכותה הצמיתה בשיעור של 10%.

כאשר המומחה עומת עם המידע שמסרה התובעת לפני התאונה במסגרת בקשה לגימלת סיעוד, קבע כי לפי התיפקוד שהצהירה בפניו "זה לא נכון" וכי נימסר לו מידע שגוי או שנימסר מידע שאינו משקף את המציאות במסגרת תביעת גמלת הסיעוד (עמוד 33, שורות 12 – 14).

מעבר לכך, בהחלט ייתכן כי תיפקודה של התובעת, שהיה לקוי כבר קודם לתאונה, ימשיך להחמיר בלי קשר לפגיעה בתאונת הדרכים.

...

אני מקבלת את הנתון שהוצע בסיכומי התובעת (סעיף 43) לצורך חישוב עלות שעת עזרה לפי 48 ₪ לשעה ומכאן כי התובעת זכאית לפיצוי בסך של 624 ₪ לחודש בגין הצורך בעזרת הזולת, מעבר לעזרה הניתנת על ידי המל"ל. הנזקים עזרת הזולת כאמור לעיל הפיצוי נפסק לתובעת רק בגין העזרה הנדרשת לה שאינה מכוסה על ידי המל"ל. בגין עזרת הזולת לעבר, לפי 624 ₪ לחודש מאז התאונה ועד היום, משך 59 חודשים, סך של 37,000 ₪ (במעוגל).

העובדה שלא צורפו קבלות בגין טיפול משקם כלשהו במהלך 20 החודשים מאז ניתנה חוות הדעת של פרופ' גינדין, והשנים שקדמו לה, מחייבת את המסקנה כי התובעת לא נזקקת בפועל להוצאות בגין טיפולים כאלה.

ריכוז סכומי הפיצויים: עזרה – עבר ועתיד 61,000 ₪ הוצאות – עבר ועתיד 1,000 ₪ ניידות ונסיעות 5,000 ₪ כאב וסבל 17,630 ₪ סה"כ 84,630 ₪ בניכוי תגמולי המל"ל 28,200 ₪ יתרת הפיצוי 56,430 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 56,430 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% ואגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום).

4.5 הצדדים חלוקים כאמור, לגבי שאלת הנכויים כאשר לטענת התובעת גמלאות הסיעוד משולמות לה ללא קשר לתאונה, ואין לנכות סכום כלשהוא מסך הפצוי אשר הוסכם, כאמור, ואילו הנתבעת סבורה שקיים קשר ולו חלקי בין הגימלאות לבין התאונה.

עיון בטופס התביעה לקבלת גמלת סיעוד נכתב בין היתר: עברה תאונת דרכים קשה.

מכאן, שהחלק היחסי מתוך הניקוד שנקבע במל"ל המהוה בסיס לקביעת גמלת הסיעוד, אשר קשור קשר סיבתי לתאונה נשוא התביעה הנו בשיעור 0.03332 (0.1666/5 = 0.03332).

...

סעיף 3 לחלק ג' (עמ' 5 לפרוטוקול), תחת הכותרת "מסקנה וניקוד בסעיפי התפקוד בפעולות היום יום והשגחה", מסכם הניקוד שבבסיס אישור תביעת הסיעוד שעיקרו הינו עקב מצב נפשי ומיעוטו בשל בעיות אורתופדיות.

התובעת קיבלה 4 נקודות בגין סעיף "השגחה" – "זקוק להשגחה חלקית של אדם אחר, בשל הפרעה במצב רוח, דכאון או ליקוי התפתחותי או מחלת נפש כרונית- 4 נקודות.". בסעיף ליקוי נוסף תחת "אכילה" – " זקוק לסיוע בחימום והגשת המנה כולל חיתוך המזון המוגש במנה, על רקע פיזי או קוגניטיבי- 0.5 נקודות". בסעיף 1 לחלק ג' בע"מ 4 לפרוטוקול, תחת הכותרת "קביעת רמת התפקוד- מסקנת המעריך", נקבע : "אכילה- ישנו דיווח על דמנציה והתדרדרות קוגניטיבית, הבת דיווחה על שני מקרים של שכחת גז. התרשמתי כי זקוקה לעזרה בחימום והגשה." נוכח המפורט לעיל, המסקנה המתבקשת הינה כי 0.5 נקודה בגין "אכילה", מקורה במצבה הנפשי/קוגניטבי של התובעת.

כמו כן, צוין כי הנפגע מתגורר בהוסטל שקומי-סיעודי משנת 2014.

ודוקו; ברע"א 5123/10 ילנה זלטובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו 21.8.2012) (להלן: "עניין זלטובסקי"), אליו הפניתה המבקשת, אכן נדונה סוגיית עמידה על הקשר הסיבתי בין הגימלה לתאונה.

קל וחומר לא בדרך של ניסיון לסתור את קביעת המשיב בשלב מאוחר בהליך ותוך שהוי ניכר בהעלאת הסוגיה (ראה גם: רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לפצויי נפגעי תאונות דרכים (נבו 29.3.2009)).

...

כן טען המשיב, כי אין לאפשר למבקשת להתנער מההסכם באופן של הבאת ראיות לסתור, בדרך זו ממילא מנועה מלפעול בהליך דנן, אף אם סברה כי נפלה טעות בשק"ד. לא מדובר במקרה חריג או קיצוני של הצגת מסמכים מזויפים או מעשה מרמה.

נוכח כל האמור, עותרת המבקשת לביטול החלטת בית משפט קמא הנשענת על עניין פרוצדורלי באשר היא שגויה, אינה מאוזנת ומהווה פגיעה בזכותה המהותית של המבקשת.

אף בהנחה כי נדרש חילוץ נכויות, כפי שפורט לעיל, גם העמדת החלטות המשיב לשבט אינן מובילות לכלל מסקנה לפיה יש מקום למינוי המומחה המבוקש.

באשר למינוי המבוקש בשאלת קיצור תוחלת החיים, בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (2006), אליו הפנו הצדדים, נפסק כי אין נפקות להיקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח, מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע המקבל תגמולים מהמל"ל. זאת גם כאשר קיימת אינדיקציה ברורה בעניין קיצור תוחלת החיים ואף במקרה בו הסכימו הצדדים לעניין זה. המורם מהמקובץ, הוא שבקשת רשות הערעור, נדחית.

הנתבעת לא הוכיחה את הקשר הסיבתי בין התאונה ובין קבלת הסיוע מהביטוח הלאומי/קיצבאות הסיעוד.

התובע מילא את חובתו בעיניין וציין בתביעותיו לסיעוד כי הייתה תאונת דרכים.

...

טענה זו דינה להידחות.

אמת נכון הדבר, כי גילו ומצבו הבריאותי, עשו את התובע פגיע יותר ורגיש יותר לפגיעה גופנית אך המזיק פוגש את הניזוק במצבו בעת התאונה אך אין מנוס מן המסקנה הנלמדת מחוות הדעת מן המסמכים הרפואיים ומעדות התובע כי התאונה היא שהעבירה את התובע לצד הסיעודי ושללה חלק ניכר מהיכולת ההשתכרות הייחודית שלו.

בית המשפט מצא כי עיקר העזרה הנדרשת – אשר מקורה בנכות מן התאונה – מכוסה במסגרת קצבת הסיעוד ומצא לנכון כי יש לשפות את קרוביו של התובע רק על ההשלמה הנדרשת.

כאב וסבל התובעת טענה, כי התעוד הרפואי מעיד על הסבל והכאבים שחוותה מאז התאונה ובהיתחשב בגילה וימי האישפוז לאחר התאונה, יש לפסוק לכל הפחות 20% מן הסכום המאקסימאלי לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 ולהכפיל את הסכום בשלוש, היות ומדובר בתביעה לפי פקודת הנזיקין, הכל כדלהלן: 174,774 (הסכום המאקסימאלי בפלת"ד) X 20% נכות תפקודית X 3= 104,864 ₪.

ומכאן, שנותק הקשר הסיבתי בין תשלום קצבת הסיעוד לבין נזקיה של התובעת מהתאונה (ולעניין הערכות התלות לגופן והניקוד עובר לתאונה ולאחריה, ראו בהרחבה גם בפרק הנכות התפקודית שלעיל).

...

סבורני, כי אף שלא הובאה ראיה להפסדי שכר בפועל, הרי שלאור עדויות בניה של התובעת כי סעדו את התובעת בתקופה שלאחר התאונה יומם ולילה, יש מקום לפסוק ברכיב זה סכום גלובלי.

על כן, הנתבעת לא הוכיחה טענה זו. אני קובעת, כי אין לנכות את קצבאות הסיעוד אשר שולמו לתובעת מטעם המל"ל מסכום הפיצוי בגין התאונה מושא התביעה.

סוף דבר: אני קובעת כי נזקיה של התובעת הינם כדלהלן; עזרת הזולת לעבר ולעתיד- 45,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 5,000 ₪ הפסדי שכר של בני המשפחה- 5,000 ₪ כאב וסבל – 15,000 ₪ __________ 70,000 ₪ בניכוי אשם תורם 30%- 21,000 ₪ __________ סה"כ פיצוי בניכוי אשם תורם- 49,000 ₪ אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 49,000 ₪, בצירוף אגרה והוצאות שהוציאה התובעת לצורך חוות דעת מטעמה, כמו גם הוצאות שהוציאה בגין חלקה בתשלום עבור חוות דעת מומחה בית המשפט.