יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 7139/13 טרפה צקול נ' מדינת ישראל (23.1.14): "עיון בפסיקתו של בית משפט זה מגלה כי רף הענישה הנוהג בעבירות הצתה אינו אחיד והוא קשור בקשר ישיר לנסיבות המקרה ולנסיבותיו האישיות של הנאשם".
אשר לנסיבות הקשורות בבצוע העבירות, בעניינינו אין מדובר במעשים אשר בוצעו על רקע גחמה רגעית, אלא מעשים הנראים כפרי תיכנון מוקדם.
ראו למשל הדוגמאות שלהלן:
בע"פ 6177/20 סלאמה נ' מדינת ישראל (22.4.21), נדון עניינו של מי שהורשע בהצתת רכבה של המתלוננת על רקע סיכסוך משפחתי באמצעות חומר בערה וגרם נזק למכסה המנוע ולגלגל הקידמי.
בית המשפט קבע מיתחם עונש הולם הנע בין 16 ל-40 חודשים מאסר בפועל, וגזר מאסר בפועל למשך 27 חודשים, מאסר על תנאי למשך 10 חודשים, הפעלת מאסר מותנה בן 3 חודשים שהוטל על הנאשם ומימוש ההיתחייבות כספית בסך 5,000 ₪.
...
לאחר שבחנתי את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות במקרה שלפניי, את נסיבות ביצוע העבירות, וזאת בשים לב לכך שהנאשם נורה ונפצע באירוע, ואת מדיניות הענישה הנהוגה, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם את העבירה שלפני, נע בין 9 ל-30 חודשי מאסר בפועל.
לאור האמור לעיל, בשים לב להמלצת שירות המבחן, לעברו הפלילי הלא מכביד של הנאשם ובעיקר בשים לב לכך שהוא נפצע במהלך האירוע, שהה במעצר ובהמשך בתנאים מגבילים לתקופה ממושכת, על אף עברו הפלילי והצורך במתן דגש על שיקולי הרתעה, החלטתי להטיל עונש ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, ולקבל את המלצת שירות המבחן כך שעונש זה ירוצה בעבודות שירות (ראו והשוו – ע"פ 1948/21 מוחמד סלאימה נ' מדינת ישראל (13.9.21).
אשר על כן, החלטתי לגזור על הנאשם עונש כדלקמן:
9 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות (מתקופה זו לא ינוכו ימי מעצרו) בבית העלמין בגבעת שאול החל מיום 27.6.24 או בכל מועד אחר שיקבע על ידי הממונה על עבודות השירות.
