קשר זמני בין התקף חרדה לשירות צבאי

לצורך הערכת פגיעותיו של התובע בתאונה השנייה מונו על ידי בית המשפט המומחים הבאים: ד"ר נפתלי רובינשטיין, אורתופד, אשר קבע לתובע 5% נכות בגין צלקות בירך שמאל; ד"ר רחל הרינג, נורולוג, שקבעה כי אין לתובע נכות נוירולוגית; ד"ר דב ויינברג, מומחה עיניים, שקבע כי לא נותרה לתובע נכות; ופרופ' נח גונן, פסיכיאטר, שקבע לתובע סך הכל 24% נכות: 14% בגין תיסמונת פוסט טראומטית ו2% (מתוך 4%) בגין התקפי חרדה ו- 8% בגין תיסמונת שלאחר חבלת ראש.

בעקבות ארוע זה קיצר התובע את שרותו הצבאי והחל לעבוד ולסייע לפרנסת משפחתו.

בסיכום היא כתבה: "בבדיקה נוירופסיכולוגית המיועדת לבדוק את תיפקודו הקוגניטיבי (בהתאם לתלונות הנבדק ולהפניה) לא נמצאה עדות להפרעה אורגאנית נרכשת בכל התהליכים הקוגניטיביים שנבדקו. גם בניתוח איכותי של ביצועיו והתנהגותו במשך האיבחון, לא נתגלו סימנים, ליקויים או טעויות המעידים על הפרעה אורגאנית נרכשת. אולם ניתן היה להתרשם מאיטיות כללית בהתנהגותו, מאיטיות, היסוסים וזמני תגובה ארוכים במשימות מרחביות מסוימות, ובמבחנים מוגבלים בזמן בעלי מרכיב גרפו-מוטורי, תוצאות אלו משקפות, קרוב לודאי, השפעה פסיכוגנית על תיפקודו הקוגניטיבי: ערעור בביטחון העצמי וספיקות לגבי יכולתיו, איטיות פסיכו-מוטורית כחלק מהסימפטומטולוגיה הדיכאונית הנילווה ל- PTSD.... בסיכום, באיבחון הנוכחי לא נמצאה עדות להפרעה אורגאנית נרכשת בתפקודו הקוגניטיבי של הנבדק, וזאת בהתאמה עם התעוד הרפואי: מלבד תעוד של ממצא עיני... אין דיווח על נזק סטרוקטוראלי לרקמת המוח (לפי בדיקות נוירולוגיות ו CT חוזרות). הממצאים הקלים שנתגלו באיבחון הנוכחי מצביעים על השפעה פסיכוגנית על תיפקודו הקוגניטיבי, מוסברים היטב על ידי מצוקתו הנפשית של הנבדק שהנה קשורה באופן ישיר לתאונה הנדונה." התובע נבדק גם על ידי הנוירולוגית, ד"ר הרינג, אשר קבעה בחוות דעתה מיום 15.12.11 כי אין עדות להפרעה אורגאנית נרכשת, "עם זאת, ניתן היה להתרשם מאיטיות, מהיסוסים מזמני תגובה ארוכים, במשימות מרחביות מסויימות ובמבחנים תלויי זמן בעלי מרכיב גרפו מוטורי קרוב לוודאי כביטוי להשפעה פסיכוגנית על תיפקודו הקוגניטיבי, כחלק מהסימפטומטולוגיה הדיכאונית המלווה PTSD בעטייה הוענקו לו אחוזי נכות על ידי הפסיכיאטר, ד"ר גונן." ד"ר גונן לאחר שקבל את חוות הדעת של הנוירולוגית קבע בחוות דעתו המשלימה מיום 5.3.12 כך : "לאחר ששקלתי את החומר הנוסף לעיל הנני סבור כי יש לקבוע למר לב – הנבדק- נכות פסיכיאטרית נוספת בגין תיסמונת שלאחר חבלת ראש (סימפטומים 1-8 בפרק ה' בחוות דעתי הנ"ל) בשיעור של 8%." בראש ובראשונה אתייחס לטענת הנתבעת כי יש להפנות את התובע לבדיקה נוספת אצל ד"ר גונן.

...

באשר לעתיד, בהתחשב במהות הנכות ושיעורה וגילו של התובע, הנני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי גם בגין ראש נזק זה. לאור כל האמור אני פוסקת לתובע בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד את הסך של 40,000 ₪.

דין טענה זאת להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים : תאונה הראשונה כאב וסבל 12,000 ₪ ניכויים 2,588 ₪ סך הכל 9,412 ₪ תאונה שניה הפסד השתכרות לעבר 93,557 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 602,638 ₪ הפסד פנסיה 60,000 ₪ עזרת צד ג' 40,000 ₪ הוצאות ונסיעות 15,000 ₪ כאב וסבל 59,862 ₪ סך הכל 871,057 ₪ סך הכל תשלם הנתבעת לתובע את הסך של 880,469 ₪ בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 15.34%.

כמה חודשים לפני הגיוס, בינואר 2011, הופיע מצב אקוטי שכלל אי שקט, תהיות ושאלות רבות, ושפורש ע"י פסיכיאטר שראה אותה אז, ד"ר ומוש, כי "הנבדקת לא עונה על אף קריטריון של ה- ICD (ספר האבחנות הרפואי)... עם זאת ניתן להתרשם ממתח וחרדה קלים... אולי התקף חרדה בודד או הפרעת היסתגלות". הוא קובע כי "הנ"ל נראתה מן הרגע הראשון פרפרקציוניסטית עם שאיפות מאוד גבוהות שהביעה... עקב רף ביצועי מאוד גבוה שהעמידה לעצמה וחלק ניכר היה עקב התייחסותה לשירות הצבאי כמשימה לימודית בבית הספר". כלומר, משבר טרום צבאי זה פורש ע"י הפסיכיאטר היחיד שבדק אותה אז כמשבר חרדתי קל, כנראה על רקע הפרפקציוניזם והחרדה מגיוס.

לצורך הדיון אנו נכונים איפוא לקבל כי היה ומוכחים במצטבר דחק ממשי, הקשור במיוחדות שבשרות הצבאי ככזה, וסמיכות זמנים בינו לבין החמרה או גרימה של סכיזופרניה – ניתן להכיר בקשר הסבתי הרפואי אם נסיבות המקרה הקונקרטיות מצדיקות הדבר (כאמור, היסוד האובייקטיבי צריך שיתקיים במצטבר, כדי שתוכר סיבתיות משפטית) .

מה גם שחלק מן התסמינים בשלבים לא חריפים של המחלה, יכולים להיחוות לעתים בעיני המתבונן מן החוץ ואף בתפיסה סובייקטיבית של החולה, כקושי שיגרתי או זמני שאינו קשור במחלת נפש דוקא.

...

אולם כפי שציינו , המסקנה הנה שמחלת הסכיזופרניה החלה בפועל לפני גיוסה, תחילה בעוצמה נמוכה, החל מאותו אירוע בו העירה את אמה משנת הצהריים.

אנו מקבלים שחשה מצוקה אולם לא בשל הקורס, גם אם כך נתפסו הדברים סובייקטיבית בתודעתה.

הערעור נדחה.

המומחית הסבירה כי בעת קביעת הנכות, היא לקחה חשבון גם את המחלות הזיהומיות שמהן סבלה התובעת, ללא קשר לתאונה, ואשר פגעו באופן זמני במצבה הנפשי וכן את העובדה כי גם אמה של התובעת סובלת מקושי נפשי.

ראו לדוגמא מיסמך רפואי מיום 23.8.17 בעמ' 247 לתיק מוצגי הנתבעת, שם צויין, בין היתר, כי התובעת מאוד מוגבלת בפעילות חברתית, לא מסוגלת לצאת לטיולים, סובלת מהתקפי פניקה וכיוצ"ב. המומחית בחנה בקפידה את המסמכים שאליהם הפניתה ב"כ הנתבעת, וחזרה על מסקנותיה כי לאורך זמן - תיפקוד התובעת היה טוב, וכי המסמכים שהפנתה ב"כ הנתבעת, נערכו על רקע הגיוס הצבאי הצפוי של התובעת וכתוצאה מפחדים שעלו לתובעת מהגיוס לצה"ל. מתוך דברי המומחית, ניתן היה להבין שהגיוס לצבא הפחיד את התובעת ואז עלתה רמת החרדה, וכי המסמכים הסמוכים לגיוס של התובעת לא ייצגו את מצבה הרפואי של התובעת לאורך זמן, והיו מוגבלים לנקודת הזמן של התקופה הסמוכה לגיוס לצבא.

כאמור, עולה תמונה של בחורה צעירה, שנפגעה בתאונה בסמוך לאחר סיום לימודי התיכון, שוחררה משירות חובה בצה"ל, פוטרה מעבודתה בחודש אוקטובר 2019 וכיום, בחלוף למעלה מ-5 שנים לאחר התאונה, נשארה כימעט באותו "מקום", ובמילותיה שלה "אינני מוצאת את עצמי" (ראו סע' 29 לתצהירה).

...

סיכום כללי מכל האמור לעיל, אני פוסק לתובעת סכומי כסף כדלקמן: כאב וסבל 47,099 ₪ הפסד השתכרות לעבר – תקופה א' * 12,369 ₪ הפסד השתכרות לעבר – תקופה ג' * 51,065 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 370,000 ₪ הפסד פנסיה * 54,179 ₪ עזרת הזולת 30,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 25,000 ₪ סה"כ 589,712 ₪ * הפסד ההשתכרות לעבר תקופה א' ותקופה ג' והפסד פנסיה לעבר, אינם כוללים שערוך (הפרשי הצמדה וריבית כחוק), שיבוצע ע"י הצדדים בפסיקתא שתוגש לחתימתי.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% בתוספת הוצאות משפט (כולל אגרת משפט) בסך של 1,200 ש"ח. כל הסכומים המפורטים בסעיף זה, הינם נכונים למועד מתן פסק הדין (למעט שערוך הפסדי השתכרות לעבר והפסד פנסיה לעבר).

לפיכך, מכל המקובץ, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים האמורים בסעיף 16 לעיל, בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הסכומים שנפסקו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ביום 5.8.95 התגייס התובע לשירות צבאי בצה"ל. לטענת התובע במהלך שירותו הוא המשיך לסבול מכאבים ברגלו, כאבי ראש, סחרחורות, דכאונות, אדישות, קושי להרדם, הפרעות בריכוז ועוד.

לטענת התובע, הטיפולים הנפשיים שקיבל לא הקלו את מצבו, הוא סבל וסובל, בין היתר, מדכאון, מחשבות אובדניות, התקפי חרדה וסיוטים לגבי התאונה הראשונה, אדישות, קושי לישון, תאבון ירוד, חוסר יוזמה, עצבנות, חוסר סבלנות, ייאוש, חי בתחושה כי עולמו חרב עליו, מאשים עצמו בתאונה הראשונה ובתוצאותיה, משחזר כל העת את תוצאות התאונה הראשונה ועוד.

יחד עם זאת, ד"ר קליר קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של 4 חודשים ממועד התאונה, 4 חודשים נוספים נכות זמנית בשיעור של 50%, ו – 6 חודשים נוספים נכות זמנית בשיעור של 20%, וסה"כ 14 חודש.

לעניות דעתי, קיימת חשיבות לקשר שנוצר בין המטפל למטופל, וכן להערכתי התובע לא יוכל להיעזר בשירותי הרפואה הציבורית לצורך טפול פסיכולוגי, בתדירות הנדרשת העומדת היום על פעם בשבוע.

...

ההתרשמות שלי דווקא הייתה שלמרות המעטה היחסית מחוספס שלו והרישומים הלא טובים לגביו של הפרעת האישיות, כשנכנסים איתו לשיחה כמה שיותר, אז באמת עולים הרבדים היותר פנימיים והיותר האמתיים שלו, ושם מוצאים את הדיכאון גם. ולכן אני הגעתי למסקנה זו, אבל מפעם לפעם יכולה התרשמות להיות שונה גם שלנו, אם המצב היה יציב כל הזמן לא היינו עושים 2 בדיקות, אם זה בשתי נקודות זמן אחרות אז יכול להיות שהמצב של אותו אדם הוא שונה.

כן שוכנעתי מהראיות שהובאו בפניי, כי לתובע מיגבלות נוספות שאינן נובעות מהתאונה הראשונה ו/או השניה.

ברם, היה במצב זה כדי למנוע מהתובע את היכולת להגיע להישגים כשאר בני גילו, ועל כן מסקנתי הינה כי בנסיבות העניין יש להעמיד את בסיס השכר על בסיס הנמוך במעט מהשכר הממוצע במשק.

תסקיר שירות המבחן הנאשם, בן 57, ללא עבר פלילי, גרוש ואב לבן בוגר שעימו אין לו קשר, גדל בסביבה משפחתית מורכבת, אביו סבל מהתמכרות להימורים והנאשם גדל ללא תמיכה.

הנאשם סיים 11 שנות לימוד, לא שירת בצבא על רקע אי התאמה וניהל לאורך שנים אורח חיים עברייני ושולי, הוא הסתבך בפלילים וריצה תקופות מאסר משמעותיות.

עוד סובל מתגובת דחק פוסט טראומטית המתבטאת בהתקפי חרדה, סיוטים, המנעות מיציאה מהבית, פגיעה ביכולת לעבוד, חוסר שינה, עצבנות יתר, תיסכול וחוסר שקט.

אסמכתות מהמוסד לביטוח לאומי (ת/3) ובהן החלטת הועדה הרפואית (אוגוסט 23) לאשר קצבת נכות זמנית מעבודה בשיעור של 100% בתקופה שבין מרץ-יוני 2023, ובשעור של 90% בתקופה שבין יולי-ספטמבר 2023; חוות דעת פה ולסת; פרוטוקול ועדה בתחום הפסיכיאטרי וחוות דעת נוירולוגית.

...

הנאשם, בעל עבר פלילי רלוונטי, נדון למאסר בן 4 שנים, ערעורו נדחה; בעניין מכבי הורשע נאשם, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לאחר שהטיח בפני המתלונן קסדת אופנוע וגרם לשברים בפניו שהצריכו אשפוז של שבוע ימים.

ערעורו נדחה; ההגנה הגישה לעיוני אסופת פסיקה, חלקה של בתי משפט מחוזיים הכוללת רמת ענישה נמוכה יותר בדרך של עבודות שירות עד תקופות מאסרים קצרים.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4.5 שנות מאסר בניכוי יום מעצרו 25.4.22-26.4.22.