אשר לטענת התובע כי חלוקת טפסי ההצטרפות להסתדרות הוותה את עילת הפיטורים או הוותה את הטריגר להחלטה, אין בידינו לקבלה, כפי שנבהיר להלן:
אין חולק שמיד לאחר חילופי הדברים בין התובע לבין המנכ"ל ביום 1.9.16 הודיע המנכ"ל כי בכוונתו לזמן את התובע לשימוע לפני פיטורים וכי במועד זה טרם ביצע התובע כל פעולה או בירור הנוגעים לניסיון לארגן את העובדים במסגרת של ארגון עובדים יציג.
התובע רמז בתצהירו לקשר בין הדברים, כאשר טען ש"שלוש שעות לאחר חלוקת הטפסים" נקרא לחדרו של המנכ"ל (סעיף 21 לתצהירו).
מנגד העיד המנכ"ל כי אמנם קיבל החלטתו מיד בסיום השימוע, אך הסביר את הדברים כך: "גישתו של התובע במהלך השימוע היתה מאוד מתריסה. התובע נהג גם בשימוע בהתנשאות ובחוצפה, והיה ברור כי אין לו כל כוונה להיטיב את דרכיו. למעשה, לא הותיר לי התובע כל דרך זולת לפטרו. היה לי ברור כי התובע עושה כל שלאל ידו כדי שאפטר אותו" (סעיף 22 לתצהירו).
על יסוד כלל האמור לעיל, אנו דוחים את הטענה כי פיטוריו של התובע קשורים בדרך כלשהיא לטענתו כי ניסה לארגן את עובדי הנתבעת, כמו גם את הטענה שהשימוע שנערך לתובע היה למראית עין בלבד.
...
הכרעה
כעולה מכלל החומר הראייתי שבפנינו, לרבות העדויות שנשמעו, הגענו לכלל מסקנה כי הסיבה העיקרית לפיטוריו של התובע הייתה התנהגותו אשר הממונים עליו ראו אותה כחצופה ומתריסה, ללא קבלת מרות הממונים עליו.
על יסוד כלל האמור לעיל, אנו דוחים את הטענה כי התובע נדרש להתייצב מדי יום בחדר הבקרה בתחילת יום העבודה ובסיומו.
אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי ניכוי 45 דקות מכלל יום העבודה, שהחל בשעת היציאה מהבית והסתיים בשעת החזרה לבית, בשים לב למגורי התובע באור יהודה ולמשרדי הנתבעת בחולון, בנסיבות בהן עבודתו של התובע החלה והסתיימה פעמים רבות אצל לקוחות ברחבי הארץ, הינו ניכוי סביר, שאין הצדקה כי נתערב בו.
לפיכך אנו דוחים את התביעה לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי שכר לתובע.
בנסיבות אלו, בהעדר הכחשה עובדתית של הנתבעת אל מול טענת התובע כי חילקה לעובדיה שי לחג בשווי 600 ₪ בחודש ספטמבר 2016 בו עדיין התקיימו יחסי עובד ומעסיק עם התובע ומשלא נמסר כל נימוק למניעת השי מהתובע ובכלל זה לא העלתה הנתבעת כל טענה להעדר זכאות, אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה.
סוף דבר
על יסוד כלל האמור לעיל אנו דוחים את התביעה, למעט בסוגיית השי לחג.