קשירת קשר, זיוף ושימוש במסמכים מזויפים, סימון ומכירת טובין ללא רשות

לפניי עתירה להכריז על המשיבים, איתן טייב (להלן: "המשיב 1"), ג'ונס יהודה מיכאל אלוש (להלן: "המשיב 2"), גולדה ג'אמי (להלן: "המשיבה 3"), ונח יהודה וניש (להלן: "המשיב 5" וביחד "המשיבים") כברי הסגרה לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: "החוק"), בגין עבירות מירמה בחבורה מאורגנת, ניסיון למירמה בעבירה מאורגנת, קשירת קשר לקבלת דבר במירמה והלבנת הון בחבורה מאורגנת.

עוד נימצאו תיכתובות דוא"ל מפלילות בעיניין מכירת ציוד מיגון נגד וירוס הקורונה, חשבונית עבור שימוש באפליקציית ON/OFF, על שם משיב 2, והודעות נפגעי עבירה שונים, מחקר תיקשורת מקיף הממפה את כלל מכשירי הטלפון שהופעלו, מספריי הסים ומנויי ה-ON/OFF שהופעלו על ידי המשיבים (אפליקציה המספקת מספרי טלפון וירטואליים של מדינות שונות למכשירים ניידים ואת העבירות שבוצעו באמצעותם).

לדידם, אמנם מבחינה פורמאלית הדרישה נענית, מכיוון שהרשויות הצרפתיות מבקשות את הסגרת המשיבים, כדי לנהל נגדם הליך פלילי, אך מכיוון שלא הוגשה בקשה לעזרה משפטית, ומכיוון שחלק נרחב מהראיות הקושרות את המשיבים לארוע התקבלו מהחקירות שנעשו למשיבים בישראל, אזי יידרשו הרשויות בצרפת להתחיל את כל הליך החקירה מחדש.

לתמיכה בטענתם, הגישו המשיבים חוות דעת הנוגעת לדין הזר, שסומנה נ/1.

למעלה מן הצורך טען, שאמנם בשלב זה לא הוצג קשר ישיר בין משיב 5 לבין חשבונות הבנק אליהם הועברו הכספים ממעשי הרמייה, אולם מכיוון שמדובר בחשבונות בנק במדינות שונות תחת שמות מזויפים, אין צורך להראות קשר ישיר אל חשבונות הבנק על מנת לעמוד ברף הראייתי הנידרש, אלא יש להראות קשר אל מעשי המירמה שבאמצעותם הועברו הכספים, קשר שלטענתו מיתקיים פה. לעניינן נסיבותיה האישיות של משיבה 3, טען ב"כ העותר כי אין בהם כדי למנוע את הסגרתה, וכי אין בתקיפה האנטישמית שחוותה המשיבה כדי להשפיע על בקשת ההסגרה.

מהתכתובת עולה, כי המתחזים השתמשו בכתובת מייל מזויפת ובשם מזויף, כשלתכתובת המייל מצורפת מסמכים שהתקבלו בדוא"ל (מיפרט מוצרים, מחיר, זמן) המוכיחים, כי אותם אנשים השתמשו באותו אמצעי עבירה עבור נפגעי העבירה באותה תרמית (נספח ג' לעתירה).

...

על כן לא מצאתי לקבלת טענה זו ואני סבורה שיש די אחיזה לאישום לגבי כל העבירות המיוחסות לה בעתירה.

אשר לשאלת מעורבותה של משיבה 3, במתווה הראשון- אני סבורה, שלא ניתן להפריד בין מעורבותה של משיבה 3 במתווה הראשון למתווה השני, בשלב מוקדם זה, לאור הראיות שהוצגו לפניי.

סוף דבר מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מקבלת את העתירה ומכריזה על המשיבים כברי-הסגרה לצרפת, בגין העבירות המיוחסות להם בבקשת ההסגרה.

בגין כל אחד מהאישומים מיוחסות למשיבים העבירות הבאות: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה פזיזות ורשלנות – עבירה לפי סעיף 338(א)(8) לחוק העונשין; עיסוק במכירה ובהפצה של טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן, על טובין מן הסוג לגביו נרשם סימן המסחר, או מוכר, או מפיץ טובין כאמור, בהקף מסחרי – עבירה לפי סעיף 60(א)(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972; שיווק של תכשיר, שלא באמצעות בית מרקחת, בית מסחר לתרופות או מוסד מוכר – עבירה לפי סעיף 60 בצרוף סעיף 47ב לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981 וסעיף 29 לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע – עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין.

הפנה לשיחה של משיב 1, אשר נוכח החשיבות שיוחסה לה אליבא דמבקשת, תובא הראיה כפי שהוגשה: "גבר מחייג ונענה ע"י בני, להלן תקציר שיחתם: גבר אומר לבני שהוא רוצה כדורים. בני שואל מאיפה הגבר, גבר אומר שמירושלים. בני שואל איזה גבר רוצה, גבר שואל מה יש, גבר מבקש ויאגרה, בני אומר שחפיסה אחת 400 2 ב- 600. גבר שואל כמה יש בקופסא אחת, בני אומר ש 30 כדורים. גבר אומר שהוא רוצה חפיסה אחת. בני אומר ששליח תיכף יחייג ויתאם עם הגבר. גבר שואל אם זה חקוי. בני אומר שכן, אין משהו אחר ובני מתחייב על המוצר שלו שהוא הכי טוב והכי תקין. בני אומר שכולם מוכרים מזויף בשוק החופשי, מקורי זה רק בבית המרקחת ושמה הגבר ישלם פי 3 או 4 כסף. גבר שואל אם נותן את האפקט, בני אומר אותו אפקט. גבר שואל לכמה זמן משפיע. בני אומר שיש לקחת שעה אחת לפני וזה תופס ל 4 שעות. בני אומר שכולם לוקחים ונהנים". ב"כ המבקשת הפנה לכך שהמשיב 1 בהודעותיו מתאר את שיטת המכירה, את האופן בו לאחר כל שיחה המשיב 1 שולח מיסרון ל-4 מספרים, לרבות לעצמו ולמשיב 2, וזאת על מנת להבטיח רישום לעסקה שבוצעה, על מנת שהוא והמשיב 2 יקבלו את העמלה המגיעה להם.

השיב כי לשיטתו "כשבית המשפט משתמש במילה מוקדן הוא מנמיך מאד את מעמדם של המשיבים בהירארכיה של האירגון......ניכר כי מדובר במשיבים שמעורבים בצורה מעמיקה לא רק במכירת כדורים ללקוחות, אלא בהפעלת כלל הרשת" (פרו' עמ' 8 שו' 7-10).

באשר למשיב 1, הוצג מיסמך רפואי, תוך שנטען כי הוא מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה 83% בגין פחדים, חוסר שינה ומחשבות שוא בעקבות פגיעה בעבודה ובגין נכות ביד ימין.

...

נוכח כל אלו מצאתי כי המשיבים כשלעצמם ראויים לאמון בית המשפט כי יוכלו לעמוד בתנאי חלופת מעצר, והגעתי למסקנה כי בית המשפט רשאי לשקול חלופת מעצר בעניינם, מבלי להיזקק לתסקיר למעצר.

שוכנעתי כי הערבים המוצעים מודעים לעבירות המיוחסות למשיבים ולחומרתן, כי הם מבינים את תפקידם כמפקחים ואת האחריות המוטלת עליהם, וכי יוכלו לבצע את תפקידם ברצינות ובאמינות, לאורך תקופה ממושכת, תוך שהובהר להם כי יצטרכו אף למנוע מן המשיבים שימוש באמצעי תקשורת אלקטרונית.

תוצאה אחר כל אלה, אני קובע כי ניתן לשחרר את המשיבים בתנאי "מעצר בית" מלא בפיקוח הערבים אשר הוצגו לבית המשפט.

סימן המסחר שוופס עבר בעלויות במרוצת השנים, לימים הוחזק בבעלות קבוצת החברות Cadbury ולאחר מכן זכויותיו נמכרו לחברות שונות ברחבי העולם, ללא קשר משפטי או עסקי בין החברות, ולכל חברה הזכות הבלעדית בסימני המסחר בשטחה.

למעשה, המוניטין של המותג שוופס הוא לבדו הקושר בין החברות.

דא עקא, מיפעל קוקה קולה במצרים דיווח כי ככל הנראה המוצאים יוצרו אצלו אלא שלהבנת המשיבה הם הוברחו שלא ברשות לישראל תוך מסירת פרטים כוזבים.

עוד נטען בתלונה, כי בדרכי מירמה ותוך שימוש במסמכים מזויפים יוצאה לישראל שלא כדין סחורה של המותג שוופס שיוצרה במפעלי חברת קוקה הקולה.

השאלה האם ייצור הסחורה לרשות הפלסטינאית בנסיבות אלו מפרה את הסימן המסחרי של המשיבה? סעיף 46(א) לפקודת סימני המסחר מעניק לבעל סימן מסחרי זכות קניינית לשימוש ייחודי בטובין שלגביהם נרשם הסימן בישראל.

צרף לכך, סעיף 60(א) לפקודת סימני המסחר מחריג מגדרה של עבירת הפרת סימני המסחר, ייבוא של טובין שסומנו בהרשאת בעל סימן המסחר בארץ שבה נעשה הסימון.

אלא מאי? הועלתה טענה, הנתמכת בראיה לכאורה (נספח 7 לתגובת המשיבה), לפיה חברת פדלאקו רכשה את המוצרים לצורך שיווקם במצרים ובפועל מכרה אותם שלא כדין למבקשות תוך שזייפה הסכמה מבעלת סימן המסחר במצרים.

...

נטל ההוכחה לא הורם, מכאן יש לקבל את הבקשה לשחרור הטובין.

במכלול הדברים, הבקשה נדחית.

המבקשות תשלמנה הוצאות משפט לידי המשיבה בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בראשון לציון (כב' השופט אברהם היימן, סגן נשיא) מיום 13.7.14 בת"פ 18759-08-13 לפיו הורשע המערער, על פי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובעבירות על פקודת סימני המסחר ופקודת הרוקחים הקשורות בהפצת תרופות ותכשירים רפואיים המיועדים לטפול באין אונות, שהיו מזויפים, נושא האישומים 1 עד 5.

המערער הפעיל שיטה זו של מכירת תרופות מזויפות בצוותא חדא עם שלמה שכטר (להלן: שכטר), נהג מונית, במשך תקופה של 9 חודשים, עד אשר הופסקה פעילותו על ידי המישטרה ביום 5.8.13.

נאמר כבר עתה כי שכטר נידון בת"פ 18677-08-13 (בית משפט השלום בראשל"צ) ל-4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לאחר שהודה, בהסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, שהוצג בפנינו ושייחס לו עבירות של הפצת טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן והחזקת טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן, נושא 5 אישומים.

בית המשפט זקף לחומרת העונש גם את העבירות שעבר המערער בהחזקת מסמכים מזויפים, תוך שימוש בדרכון מזויף של אחיו, כמו גם נהיגה ברכב לאחר שנפסל מלנהוג.

...

לאחר שעיינו בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד שכטר ובכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער, הגענו למסקנה כי קיים הבדל משמעותי בין המערער לבין שכטר בכל הקשור לחלקו של כל אחד מהם בביצוע המעשים נושא הרשעתם, שכן שכטר, מבלי להקל ראש בחלקו בביצוע המעשים, לא הואשם בעבירות החמורות של קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, טיפול רשלני בתרופות ובעבירות על פקודת הרוקחים, בהן הואשם והורשע המערער באישומים 1-5 אלא בעבירות על פקודת סימני מסחר, שהעונש המירבי בגינן קל עשרות מונים מהעונש המירבי הקבוע בצד העבירות של קשירת קשר לפשע וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

לאור כל האמור לעיל, פער הענישה בין המערער לבין שכטר, גם אם הוא משמעותי, אין בו כדי לגרום להקלה בעונש המאסר שהוטל על המערער אשר אינו חורג ממדיניות הענישה כאשר מדובר בעבירות חמורות, כפי שביצע המערער, ומתחשב במידה הראויה בנסיבות לחומרה, שחלקן אינן קיימות לגבי שכטר (עברו הפלילי של המערער והעבירות הנוספות שביצע), ובנסיבות לקולא כפי שהובאו בפני בית משפט קמא ובפנינו על ידי ב"כ המערער ומפורטות בתסקיר שירות המבחן.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

כתב האישום אינו מגלה עבירת קשר לפי חוק העונשין לרוגוזניצקי ואבוהי מיוחסת במסגרת האישום השני גם עבירה של קשירת קשר לפשע בהתאם להוראות סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

ביחס לרוגוזניצקי ואי.אם.אס נטען כי הם הפיקו הכנסה מחלקם בקשר הפלילי ובפעילות העסקית המשותפת בסכום של כ-2.6 מיליון ש"ח. ביחס להכנסה זו הפיקו חשבוניות מס לנאשמת 3 שנחזו ככאלה שניתנו בגין שירותי יעוץ מקצועי, עסקי ומדעי ומכירות לחו"ל. באופן הזה הוסתר שמקור הכספים הוא פעילות שאינה כדין.

נטען, שהרשויות אינן נוהגות לנקוט אכיפה פלילית ביחס להברחת תכשירים רפואיים בשל טענות להפרת פקודת הרוקחים, ככל שאין מדובר בסמים מסוכנים או בתרופות מזויפות.

עוד נטען כי חלק מהטענות שהעלה רוגוזניצקי דורשות בירור עובדתי שאין מקומו בשלב זה. כך למשל, הטענה כי קיבל ייעוץ משפטי לפני ייצוא התכשירים כמו גם הטענה כי שהתכשירים שיוצאו אינם מסוכנים ואינם אסורים לשימוש בישראל ובחו"ל. ביחס לרשימוני הייצוא המרוכזים הבהירה המשיבה כי עניינם של גורמים המייצאים באמצעות רשימוני ייצוא מרוכזים ומגישים את המסמכים הנדרשים שונה מהותית מעניינו של רוגוזניצקי שייצא את הטובין ללא רישום.

מכאן, שלעת הזו, "קבוצת השויון" אליה ניתן להשוות את ענייננו, הוא של מי שבמשך שנים, באמצעות מנגנון מורכב הכולל פעילות תאגידים שונים, ייצאו באופן מסחרי, תכשירים אסורים לשיווק, מכרו וסיפקו תרופה בדרך נמהרת ורשלנית שיש בה כדי לגרום חבלה לאדם, נימנעו מלדווח לרשויות המכס על הטובין המיוצאים, והציגו אגב שילוחם לחו"ל מצגים כוזבים באופן שמנע את הפיקוח על ייצואם.

...

עניין הוכמן, שרוגוזניצקי הפנה אליו, אינו מוביל למסקנה לפיה אי הצגת רשימון ייצוא אינו מצדיק טענה פלילית של הברחה.

סוף דבר הנאשמים העלו טענות מקדמיות רבות.

כאמור בהחלטתי ובשונה מעמדת הנאשמים, לא מצאתי בכתב האישום פגמים שכל אחד מהם וגם לא הצברם, מוביל למסקנה לפיה המדובר במצב בו ראוי למנוע מהמשיבה את האפשרות לפנות לשם תיקונם.