קשירת קשר לפשע ושוד שהסתיים ברצח

ביום 2.8.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעירעור שהגיש התובע (ע"פ 2868/13 אלישע חייבטוב נ' מדינת ישראל (2.8.2018), כבוד השופט א' שהם, בהסכמת כבוד השופטים ח' מלצר וד' ברק-ארז), שעל-פיו זוכה מעבירות רצח, שוד וקשירת קשר לעשיית פשע, תוך הותרת הרשעתו בשאר העבירות על כנה.

בעונש המאסר שהושת עליו בסופו של דבר החל לשאת לאחר שסיים לשאת עונש מאסר קודם.

...

כך נמצא כי היה כלוא כשמונה שנים מעבר לתקופת המאסר שהושתה עליו בסופו של דבר בהתאם לפסק הדין בערעור.

בעקבות זיכוי התובע כאמור ועל רקע כליאתו למשך כשמונה שנים מעבר לתקופת המאסר שבסופו של דבר הושתה עליו, הוגשה תביעתו הנדונה נגד המדינה.

מעיון בפסק-דין זה עולה כי אמנם גם ברנס היה כלוא (עצור ואסור) במשך כשמונה שנים וכי בסופו של דבר זוכה מרצח.

מכל מקום, סכום הפיצוי הכולל שנפסק לברנס עבור כל ראשי הנזק (למעט פיצויים עונשיים, שתביעתו של ברנס בעניין זה, נדחתה, חרף בקורת חריפה שנמתחה על התנהלות חוקרי המשטרה, גם אם בסופו של דבר זוכו מכתב האישום שהוגש בעניינם – ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225 (1983)), היה בסך 5,029,000 ₪ (ועוד סך 50,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין וסך 5,000 ₪ עבור הוצאות משפט).

מכלול ראיות אלה, סותר לכאורה את טענת באי כוח המשיבים, כי הקשר הסתיים בכך שהמשיבים 2 ו- 3 עזבו את המקום כשהם לא יודעים מה התוכנית של המשיב 1.

אכן, עבירת הרצח מיוחסת אך למשיב 1, בעוד המשיבים 2 ו-3 מואשמים בעבירות של קשירת קשר לפשע וסיוע לשוד.

...

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו מפי כבוד השופטת א.חיות בבש"פ 851/13 מ"י נ' יוסי ז'וז'ו קיון: "...מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה אין מקום בנסיבות המקרה דנן לברר כבר בשלב המעצר את הסוגיות המשפטיות העולות לעניין דיות הראיות לצורך קיום יסודותיהן של העבירות המיוחסות למשיב ואלה מן הראוי שתתבררנה בהליך העיקרי". עם זאת, אציין, כי הוראות סעיף 402(א) לחוק העונשין והמבחנים שנקבעו בפסיקה (ראה ע"פ 5299/92 הררי נ' מ"י), קובעים כי בהינתן רכיבי הפרהסיה וחוזק היד, וזה האחרון מתבטא באלימות ולו גם בעצימות נמוכה- הרי שלפנינו שוד (ראה לעניין זה ע"פ 5942/13 אבו דלו מג'ד נ' מ"י).

לסיכום, חרף התרשמותם החיובית מהחלופה המוצעת, מאפייני אישיותו של המשיב, הנעדר עבר פלילי וזהו מעצרו לראשונה בחייו, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרורו של המשיב לחלופה המוצעת, שכן החלופה נמצאת בעיר ערד- העיר בה מתגוררת משפחת המנוח.

לאחר שהקשבתי לטיעוני באי כוח הצדדים ועיינתי בתסקירי שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה שאין בחלופות שנבחנו על ידי שירות המבחן והומלצה בעניינו של המשיב 2, וחלופה מרוחקת מהעיר ערד בעניינו של המשיב 3, יש בהן כדי לתת מענה הולם לרמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת והנלמדת ממעשיהם של המשיבים לרבות חלקם.

עם זאת, לא שוכנעתי שניתן לאיין את רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיבים באמצעות חלופה ועל כן הנני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.

חנניה ואיציק, שהובאו לדין יחדיו, הואשמו בקשירת קשר לבצוע פשע, בנגוד לסעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן: החוק), ובעבירת רצח, כמשמעה בסעיף 300(א)(3) לחוק.

הצטיידותו בפיגיון העצימה את הסיכון שמעשה השוד יסתיים ברצח.

מאידך יש לקבל בחלקו את ערעור המדינה, להרשיע את חנניה, בנוסף לעבירה של קשירת קשר לבצוע פשע בה הורשע בבית המשפט המחוזי, גם בעבירה של ניסיון שוד, בנגוד לסעיף 403 לחוק, בנסיבות האמורות בסעיף 402(ב) לחוק.

...

הגענו לכלל מסקנה, שאת ערעורה של המדינה, ביחס להיקף הרשעתו של חנניה, יש לקבל בחלקו, ולהחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי, לדיון במידת עונשו של חנניה ולמתן גזר-דין חדש בעניינו.

לטענת באי-כוחה, די היה בראיות (הישירות והנסיבתיות) שהובאו במשפט כדי לחייב את המסקנה כי חנניה, לא רק מילט את איציק מזירת הפשע לאחר ביצועו, אלא גם הגיע ביחד עימו אל המקום וכי בשעת ביצוע הפשע ניצב ליד החנות, או בקירבתה המיידית, במטרה לאבטח את איציק במהלך הביצוע.

מטעם זה, ואף מפני שלגוף העניין לא שוכנענו שבית המשפט המחוזי שגה בקביעת העובדות, נפטור את עצמנו מדיון מפורט בפן העובדתי של הערעור.

התוצאה היא, אפוא, כי יש לדחות את ערעוריהם של איציק ושל חנניה על חומרת עונשיהם.

הם הועמדו לדין בגין רצח, קשירת קשר לבצע פשע ושוד.

מרדכי היה מודע איפוא כי השוד עלול להסתיים ברצח.

...

על-פי הוראת סעיף 34א(א)(1) לחוק העונשין, כשם שעבודי הורשע בעבירה על סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין-שביסודו אינה עומדת כוונה תחילה אלא אדישות-כך גם מרדכי היה מורשע על-פי אותו סעיף, ומכוח אותו מצב נפשי.

והינה, המאפיינים שמצאנו למבצע בצוותא ולמסייע, כולם הנם מאפיינים "אנליטיים", מאפיינים הבונים עצמם על עיקר ועל טפל בביצועה של עבירה, על "תוך" ועל קליפה, על תרומה מהותית ועל תרומה שאינה מהותית, על "מעגל פנימי" ועל "מעגל חיצוני", על "גרעין קשה" ועל מה שאינו גרעין קשה.

לאחר שבחנתי אפשרויות שונות לפירוש-בחנתי אותן ודחיתי אותן-הגעתי לכלל מסקנה (המובנת מאליה) "שתחום התפרשותה וחלותה של ההחזקה בחוק השומרים יימצא לנו-בראש וראשונה-בניתוח חוק השומרים מתוכו-ובו, ולא במציאתה של נקודת מישען לבר החוק" (שם, בעמ' 140).

חנניה ואיציק, שהובאו לדין יחדיו, הואשמו בקשירת קשר לבצוע פשע, בניגוד לסעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן-החוק) ובעבירת רצח, כמשמעה בסעיף 300(א)(3) לחוק.

הצטיידותו בפגיון העצימה את הסיכון שמעשה השוד יסתיים ברצח.

לעומת זאת יש לקבל בחלקו את ערעור המדינה, להרשיע את חנניה, בנוסף לעבירה של קשירת קשר לבצוע פשע שבה הורשע בבית-המשפט המחוזי, גם בעבירה של ניסיון שוד, בנגוד לסעיף 403 לחוק, בנסיבות האמורות בסעיף 402(ב) לחוק.

...

הגענו לכלל מסקנה, שאת ערעורה של המדינה ביחס להקף הרשעתו של חנניה, יש לקבל בחלקו, ולהחזיר את ההליך לבית-המשפט המחוזי, לדיון במידת עונשו של חנניה ולמתן גזר-דין חדש בעיניינו.

לטענת באי-כוחה, די היה בראיות (הישירות והנסיבתיות) שהובאו במשפט כדי לחייב את המסקנה כי חנניה לא רק מילט את איציק מזירת הפשע לאחר ביצועו, אלא גם הגיע ביחד עמו אל המקום וכי בשעת ביצוע הפשע ניצב ליד החנות, או בקרבתה המיידית, במטרה לאבטח את איציק במהלך הביצוע.

מטעם זה, ואף מפני שלגוף העניין לא שוכנענו שבית-המשפט המחוזי שגה בקביעת העובדות, נפטור את עצמנו מדיון מפורט בפן העובדתי של העירעור.

התוצאה היא אפוא כי יש לדחות את ערעוריהם של איציק ושל חנניה על חומרת עונשיהם.