נאשם 1, האב, בעבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1 לחוק העונשין התשל"ז-1977(להלן: "החוק"); נאשם 2 בעבירות של קשירת קשר לפשע; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק ונשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק, ונאשם 3 בעבירות קשירת קשר לפשע; סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) וסעיף 31 לחוק וסיוע לנשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא וסעיף 31 לחוק.
בעניינינו, יש במעשיהם של הנאשמים פנים רבים של חומרה:
המעשים בוצעו לאחר תיכנון והכנה, פרי תכנית מוקדמת אותה טוו ביחד עם אביהם במסגרת הקשר ביניהם.
עוד נתן דעתו להסכם הסולחה שנכרת בין הצדדים אך קבע שאין בו כדי להוות תחליף ענישה;
בע"פ 768/13 נאסר נ' מדינת ישראל (29.10.2014) , נדחה עירעורו של נאשם שנידון ל-7 שנות מאסר בגין עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר ונשיאת נשק, לאחר שניסה לירות באדם אך ניתקל במעצור בנשקו, המשיך לרדוף אחריו והצליח לירות לעברו אך לא פגע בו. בית המשפט העליון קבע כי העונש הולם את חומרת המעשים, עוד לא מצא ליתן משקל להסכם הסולחה שנחתם בין הצדדים, בסובארו כי אין מאחוריו ממש;
ע"פ 2847/16 בילאל רשיד נ' מדינת ישראל (9.3.2017)- במקרה זה הורשע הנאשם בבצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק, בכך, שעל רקע סיכסוך, הגיע לביתו של אביו, חמוש בפגז זיקוקין, אקדח ותחמושת, השליך את הפגז וירה מספר יריות באויר.
בית המשפט העליון עמד על חומרת מעשיו והגם שייחס חשיבות להסכם הסולחה שנחתם בין הצדדים, דחה את העירעור;
ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' יונס סובח ואח', במקרה זה, החמור שמשלנו, הורשעו שלושה בני מישפחה בבצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, ועבירות נשק, על רקע סיכסוך בין משפחתם למשפחת המתלוננים.
...
על תופעת החזקת נשק בלתי חוקי והקלות הבלתי נסבלת של השימוש בו, נאמרו הדברים הבאים:
"רבות נאמר ונכתב על הרעה החולה הפוקדת את מקומותינו ומותירה חלל והרס, היא התופעה של שימוש בנשק חם ברחובה של עיר, גם בשל סכסוכים בעניינים של מה בכך. בית משפט זה חזר והתריע מפני התפשטות התופעה, וקבע באופן ברור כי להילחם בה ולמגרה באופן נחרץ ביותר. דמם של אלו אשר קיפדו את פתיל חייהם, בכללם עוברי אורח תמימים, זועק מן האדמה. אין מנוס מהטלת עונש מאסר של ממש בנסיבות אלו, גם אם מדובר באנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי מכביד" (ע"פ 32/14 עמאש נ' מדינת ישראל (מיום 17.9.2015).
קביעת מתחם העונש ההולם בתיק שלפנינו:
נאשם 2- בהינתן נסיבות מעשיו, מדיניות הענישה הנוהגת ופגיעתו המשמעותית בערכים המוגנים, אני קובעת מתחם ענישה שנע בין 4-8 שנות מאסר וענישה נלווית;
נאשם 3- שהורשע בסיוע למעשים ברף גבוה, נקבע מתחם ענישה שנע בין 2-5 שנות מאסר.
בהקשר זה ניתן משקל של ממש לטעמים המפורטים לעיל ובראשם, גילם הצעיר, הודאתם ומעצרם ממושך ומשקל מסוים להסכם הסולחה שהוצג.
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשם 2:
מאסר בפועל בן 52 חודשים החל מיום מעצרם 23.1.22 ועד היום.
