מכאן שיש לבחון את חומר החקירה על רקע המיוחס למשיב בכתב האישום, אם יש בו כדי להניח תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו.
כתב האישום מחיל שישה אישומים כדלקמן:
האישום הראשון – מייחס למשיב כי בשנת 2001 קשר המשיב קשר עם תושב מצרים בשם מהנה אלעלוין, אשר שהה בישראל שלא כדין, לייבא נשק ממצרים לישראל עת ביקש ממנו כי ישיג לו אקדח אותו יביא מחצי האי סיני-מצרים לישראל ובתמורה יתן לו את רכבו, רכב מסוג סובארו.
בוראק וג'ומעה עלו לרכבו של המשיב עם הרובים ויחדיו נסעו לאזור אלטבקה, ליד ערד, שם פגשו בעלי אלרשאידה, אשר שילם לבוראק ולג'ומעה סך של 10,000 דולר ארה"ב בתמורה לרובים והרובים עברו לחזקתו של עלי אלרשאידה.
אשר לאישום הראשון – מדובר בעבירה של קשירת קשר עם תושב מצרים, אשר שהה בישראל שלא כדין להשיג עבור המשיב אקדח, כשבתמורה התחייב המשיב למסור לאותו תושב מצריים את רכבו, רכב מסוג סוברו.
...
טענת המשיב כי הימצאותו בכלי רכב מחוץ לביתו אינה מהוה הפרת הוראה חוקית מאחר ונימצא בסמוך לביתו דינה להידחות לכאורה על פניה, שכן נוגדת היא את לשון החלטת בית המשפט אשר הורה על תנאי שחרורו, בתנאי מעצר בית מלאים, משמע אי יציאה מפתח הבית.
לסיכום, ניתן לומר כי קיימת תשתית ראייתית להרשעת המשיב גם באישום זה, הגם הקושי הראייתי הנובע מדלותן של הראיות.
לאור כל האמור לעיל ובשלב זה, בהיעדר כל חלופה למעצר שבאה בפני, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים.
