יחד עם הנאשמים 2 ו-3 ואחר שזהותו לא ידועה (להלן: "האחר") קשר הנאשם קשר, להתפרץ לבתי מגורים בישראל ולגנוב מהם רכוש, כאשר חלקו של הנאשם 2 היה להסיע את הפורצים למיקומים הרלבאנטיים ובהמשך למלטם תמורת תשלום.
בגין מעשים אלה, הורשע הנאשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיפים 12(1) ו-12(4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), בשתי עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בשתי עבירות גניבה לפי סעיפים 384 ו-383 לחוק העונשין, ובעבירות של גניבת נשק לפי סעיף 384א(ג) לחוק העונשין ושל נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.
בנוסף, בקביעת מיתחם העונש ההולם יש לתת את הדעת לאופן הבצוע, שאינו מקרי אלא מתוכנן וכלל קשירת קשר עם עבריינים נוספים לצורך ביצוע ההתפרצויות, תוך חלוקת תפקידים והצטיידות באמצעי מילוט ופריצה.
אפתח בדוגמאות מן הפסיקה העוסקת בענישת מבצעי התפרצויות, שחלקם שהו בישראל שלא כדין:
ברע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל (20.2.08) אישר בית המשפט העליון עונש של שנת מאסר, למי שהורשע במסגרת חמישה אישומים בארבע עבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, בשתי עבירות גניבה, בעבירה של היזק בזדון לרכוש, בשתי עבירות של החזקת רכוש החשוד כגנוב וכן בעבירה של החזקת מכשירי פריצה.
...
מתחמי הענישה שלשיטת המאשימה הולמים את המעשים הוצגו בלשון הבאה:
"אישום 1 – מתחם בנשיאת נשק בהתאם להנחיית פרקליט מדינה הוא 30-60 חודשי מאסר בפועל. גניבת נשק, עבירה של עד 10 שנות מאסר, לטעמנו המתחם הוא 24-48 חודשי מאסר. התפרצות, 12-24 חודשי מאסר. עבירת השב"ח – מאסר על תנאי עד חמישה חודשי מאסר בפועל.
על רקע כל אלה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע הנאשם, בנסיבות ביצוען, כולל מאסר בפועל לתקופה שבין 30 ל-60 חודשים, לצד מאסר מותנה ופיצוי (בהמשך יוסבר מדוע לא מצאתי לכלול קנס במתחם העונש).