קשיים כלכליים לא מספיק לפירוק

בית המשפט, אשר נידרש בין היתר לשאלה האם הדירה נרכשה בתום לב והאם שולמה עבורה תמורה, ציין כי: "העברת נכסים כה רבים לפרק זמן כה צפוף אינם מתיישבים עם גירסה של מוכר מרצון, לקונה מרצון, ומעוררים תמיהות מדוע אדם מימש את כל נכסיו בו זמנית אם אינו נתון בקשיים כלכליים" (סעיף 22 לפסק הדין).

כאשר נישאל מדוע גרסה זו אינה מופיעה בתצהיר עדותו הראשית, השיב: "אם אני נישאל על ידי בית המשפט למה זה לא בתצהיר שלי, אני משיב שלא רשמתי בתצהיר שלי, אבל זה מה שהיה. לא רשמתי את זה בתצהיר שלי כי אני לא מספיק משפטן טוב" (עמ' 14 ש' 9 ואילך).

...

בסופו של דבר לא הוצגו אסמכתאות כלשהן על התשלום.

אני קובעת, כי הטענה כי שולמו למבקש כספי התמורה באמצעות חשבון בשווייץ היא טענת סרק שאיני נותנת בה אמון, שכן בשום שלב ולמרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, לא הציג המשיב מסמך, אישור העברה בנקאית או כל ראיה אחרת, המעידים על תשלום תמורה מלאה או חלקית עבור הנכסים, שכביכול נרכשו על ידו מהמבקש.

המשיב ישלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.

בתקופה זו לא היו מספיק פועלים בשטח ולא היתה פעילות תקינה בפרויקט, על כן לנתבעת לא היתה ברירה, אלא להכנס בנעליה של חברת אוריון, לרבות בדרך של סיוע כספי.

הנתבעת מפנה בסיכומיה לע"א 57221-12-16 גילה צירל שם טוב נ' אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ (פורסם בנבו) שם נקבע: "כך או אחרת, לא מצאתי כי בהחלטות שבתיק הפרוק בהן עיינתי יש כדי להביא למסקנה ש"הנסיבות" (מצבו הכלכלי של קבלן המשנה קודם לתחילת הליכי הפרוק) ו"הסיכון להן", כלשון סעיף 5א בחוק מכר דירות, הן באחריות המשיבה.

" לצורך הוכחת טענותיה הנתבעת צרפה העתק מרישיונות ותעודות מאת משרד הבינוי והשיכון וכן הפניתה להליך שהתנהל בינה לבין חברת אוריון במסגרת ת.א. 14119-04-16, שם עלו לטענתה טענות בנוגע לקשייה הכלכליים של חברת אוריון.

...

אי לכך, תביעתה של התובעת ברכיב נזק זה נדחית.

במאמר מוסגר אציין שאיני סבור שיש לסגור את הדלת לאפשרות של פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש בנוסף לפיצוי שקבוע בחוק, אך סבורני כי יש לעשות כן אך במקרים ובנסיבות חריגות שמצדיקות זאת ובענייננו אנו אין נסיבות שכאלה.

סוף דבר: לסיכומם של דברים, הנני מקבל את תביעתה של התובעת בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 53,366 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המבקש עתר, אפוא, לעכב את ההליכים נגד המבקשים עד אשר יוכרעו זכויות הצדדים בבית המשפט לעינייני מישפחה, וככל שזה יורה על פירוק השתוף בדירת המגורים, כך נטען, יהא בידו של המבקש לשלם את חלקו בחוב נשוא התביעה.

בד בבד עם הגשת ההיתנגדות ביקש המבקש להאריך לו את המועד להגשת ההיתנגדות, משום שהוא מתגורר בחו"ל לשם לימודי טיס, ועל כן לא הספיק לערוך את ההיתנגדות במועד.

המבקש הוסיף, כי הוא עצמאי ונתון בקשיים כלכליים, אבל - "אין לי" (שם, ש' 22-21).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מסקנתי היא כי יש להאריך לשני המבקשים את המועד להגשת התנגדותם; אולם בעוד שדין התנגדותה של המבקשת להתקבל, דין התנגדותו של המבקש להידחות.

סוף דבר התנגדות המבקש נדחית, ואני מורה על חידוש ההליכים בתיק ההוצל"פ. המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין הבקשות בסך כולל של 1,500 ₪, אשר יתווספו לסכום החוב בתיק ההוצל"פ. התנגדות המבקשת מתקבלת.

המשיב ישלם את הפרשי האגרה הנובעים מהעברת התיק לבית המשפט, ככל שקיימים.

לפיכך, חברת לאוף לא הציגה אסמכתות מספיקות כדי לבסס שהחייב קיבל תמורה בת ערך בגין המחאת הזכות, ודי בכך כדי להרים את נטל השיכנוע כי לא חל במקרה דנן החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה.

החייב גם הצהיר בסעיף 8 לתצהירו שצורף לתגובתו מיום 17/5/17 כי "כאשר התברר שניו-ויז'ן נקלעה לקשיים ולצערי הרב גם אני נקלעתי לקשיים כספיים, שאל אותי לאוף לא אחת האם הודעתי לכל הגורמים הרלוואנטיים שהמחתי את זכויותיי למבקשת. השבתי לרן, את אשר אמרתי לא אחת למנהל המיוחד... הכל ברור וידוע והיה ידוע לכל הגורמים". משנקלעה חברת ניו ויז'ן לקשיים כלכליים, לא ברור היום מהו הסטאטוס המשפטי של חברת ניו ויז'ן, האם היא נימצאת בהליכי פירוק תלויים ועומדים, ואם כן האם החייב דיווח לבית המשפט כי הוא ביצע המחאת זכות לטובת חברת ניו ויז'ן ולחברת לאוף, והאם תום ליבה של חברת לאוף נבחן גם על רקע ידיעת חברת לאוף את מצבה הכלכלי הקשה של חברת ניו ויז'ן לצורך בחינת החלת הוראת סעיף 96ג(2) לפקודה גם במסגרת תיק פירוק של החברה.

...

ב"כ הכנ"ר שנכח בדיון ניתח את טענת התמורה שהעלתה חברת לאוף, והגיע למסקנה כי מדובר בהענקה פסולה וכי יש לקבל את עמדת המנהל המיוחד ולהורות על ביטול הענקה.

ב"כ הכנ"ר התמקד בשאלת מתן תמורה וטען כי "נתמקד לעניין התמורה. מדברי ב"כ לאוף עולה כי למעשה, חב' לאוף נתנה את התמורה לכאורה לחב' ניו ויז'ין ולא לחייב עצמו. בנסיבות אלה ברור כי הייתה הענקה פסולה ויש לקבל את בקשת המנהל המיוחד". משהועלתה בקשה לחקור את המצהירים מטעם הצדדים, נקבע דיון נוסף ליום 24.12.17.

על כן נטען כי יש לדחות את הבקשה לביטול ההענקה שהוגשה.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי ההענקה שבוצעה באמצעות המחאת זכות לחברת לאוף בסך של 400,000 ₪ בטלה כלפי המנהל המיוחד ובקשת חברת לאוף מיום 9/4/17 נדחית בזאת.

כמו כן, אם מקרקעי כפר חסידים הוחזקו בנאמנות עבור האגודות וחבריהן שהיו הרוכשים המקוריים של קרקעות האגודות, מדוע לא בא הדבר לידי ביטוי בבוררות שנוהלה עובר לפירוקן של האגודות, או בהליכים שנוהלו בבקשה לפירוק האגודות? מדוע לא הוגשה בהליכים אלו תביעה כלשהיא להשבת הזכויות במקרקעי כפר חסידים או לתשלום שוויים? טענת הנאמנות גם אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות עקבית של הנתבעים לרכישת זכויות במקרקעין שיימצאו לצמיתות בבעלותם, תך איסור למוכרם לאחרים.

בכך המומחית מיתעלמת מן העובדות, שהיא עצמה אינה מכחישה, כי: רכישת הזכויות במקרקעין הנ"ל לא הושלמה בשל קשיים כלכליים ולא שולמו מלוא הכספים הנדרשים עבור הרכישה המבוקשת.

עוד אציין כי למרות שבשונה מהמקרה דנן, כן התקבלה בפסק הדין כפר אז"ר הטענה העובדתית של הישתתפות ברכישה, קביעה זו לא הספיקה כדי להעניק לחברי כפר אז"ר זכויות יתר קנייניות במקרקעין מעבר לזכויות על פי האמור בחוזי החכירה.

...

לטעמי האמור בפסקי דין אלו רלוונטי יותר לענייננו, ויש בו כדי להצדיק הקביעה שדין התביעה כאן להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, ובהתאם להסדר הדיוני שתואר לעיל, דין התביעות בשני ההליכים המאוחדים למתן הסעדים, כאמור בסעיף 304 לתביעה בת"א 9125-11-08 סטולר ואח' נ' קק"ל ואח', להידחות.

אשר להמשך הדיון בתביעה בת"א 9890-10-14, היא תביעה בעניין בני הזוג חרג (תביעה ותביעה שכנגד), נותר לדון בתביעת קק"ל ורמ"י לסילוק ידם של בני הזוג חרג מהמקרקעין האמורים בתביעה שכנגד שהגישו בני הזוג חרג, ובטענות ההגנה שלא הוכרעו בפסק דין זה. לצורך כך, ולצורך קביעת אופן המשך ניהול ההליך בתביעה בת"א 9890-10-14 אני קובעת ישיבת קדם משפט ליום 8/6/2020 שעה 09:00.