קשיים ביחסים בין-אישיים בין עובדים

בכל הקשור למבקשת מצא המומחה כי ניתן ללמוד מעברה על קשיים ביחסים בינאישיים, חוסר יציבות תעסוקתי, ושימוש קבוע בחומרים פסיכואקטיביים, המוכרים כגורמים הקשורים לרמת מסוכנות נמוכה.

המבקש את סעדו של בית המשפט מצופה ממנו, למצער, כי יקיים את החלטותיו שאם לא כן עסקינן במי המבקש לעשות את החלטות בית המשפט פלסתר וכלי ריק וכלשונו של בית המשפט העליון בעיניין בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ. מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושמרון (2004) – "חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא מבית משפט או עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם" (ועוד ראו, כדוגמה, -  ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ., (2015); עמנ (תל אביב) 54592-07-23 - ברט גודט נ' שר הפנים, (2023)).

ראשית, ניתן ללמוד מחוות דעתה של המומחית קיבנסון המציינת כי חלה תפנית לא מוסברת בהתנהלותה של א., אשר לאורך זמן הראתה חיבה והפגינה נוחות בשהייתה עם המשיב, לעמדה לעומתית כלפיו וזאת אחר ששהתה עם המבקשת וסרבה לשוב לבית המשיב, המומחית התרשמה כי השוני הקיצוני בהתנהלותה של א. הורתו בהשפעת המבקשת שאף נהגה בדרך זו ביחס לקטינה מ.ש. ואף החלה לפעול כנגד המומחית עצמה באופן אישי, אחר שסברה כי היא נוטה לטובת המשיב.

לבד מכך כעולה מדיווחי רשויות הרווחה נמצא כי מערכת היחסים בין האב לקטינים טובה וחמימה וכי אם יש מי המבקש לפגוע במערכת זו הרי שזו דוקא המבקשת.

...

**** אחר שבחנתי את הטענות הצדדים ועיינתי עיין היטב בכל התסקירים והדוחות אשר עמדו לפני בית המשפט מצאתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור.

דין הערעור להידחות.

אלא שכדברי כב' הש' חיים כהן בעניין ע"א 503/60 וולף נ. וולף (1961) – "נסיוני שלי לימדני שאם הילד הוא בר דעת, הסיכוי שרצונו הוא טובתו גדול, בדרך כלל, מן הסיכון שהוא אינו יודע ומבחין בטובתו שלו. אך תמיד חייב השופט להזהיר עצמו שמא עומד הילד תחת השפעה פסולה, ופיו וליבו אינם שווים...כבודו של אדם הוא, כידוע רצונו, ואף כבודו של הילד הוא רצונו, אלא בו בזמן שרצון אדם, כל אדם, נדחה רק מפני החוק הרי רצון הילד נדחה אף מפני טובתו" ובדומה מצאנו בדבריו של פר' פ. שיפמן, דיני המשפחה בישראל, 1989, כרך ב, עמ' 220 – "למותר להטעים שבעוד שהתעלמות מרצונו הנחוש של ילד אינה רצויה, העדפת הילד איננה משקפת בהכרח את טובתו. כמו כן, אין להתעלם מן הנזק החינוכי שמתוך גרונו של הילד ידבר אותו הורה שהצליח לפתותו. ובמיוחד מטריד החשש שהעברת ההכרעה לילד, בסכסוך שהוא לא אחראי לו, עלולה לסכן את קשריו של הילד עם ההורה האחר" וכפי שנכתב על ידי ד"ר ד. שרון במאמרו, שיקולים מנחים בסוגיות משמורת כסדרי ראיה, הוצאת משרד העבודה והרווחה, עמ' 33 – "במאבקי משמורת וסדרי ראיה קיימים מצבים לפיהם הורה אחד או שני מכתיבים לילד את רצונו בהסתה פרועה נגד ההורה השני. ילדים, בבלתי אמצעיות שלהם, קשה להם לעשות מעברים מהירים ובמשך הזמן "האמת" של ההורה הופכת להיות האמת שלהם.

בשלב זה יכול כבר ההורה המסית לנקוט בטקטיקה הידועה – "אני לא אומר לילד מה לעשות, תשאל לרצונו – הוא לא רוצה לבוא אליך ואני לא יכול להכריח אותו – אפשר להכריח ילד בניגוד לרצונו?" במצבים אלה השימוש במושג רצון הילד הינו מסוכן מפני שנותן לילד כוח כמעט שטני שאין לו" מתוך שכך מצאנו פסיקה דוגמת פסיקתה של כב' הש' סביונה רוטלוי בעניין עע"מ (ת"א) 90/97 ד.מ נ. א.פ. .מ (1998) – "במקרה הנוכחי שוכנעתי... כי רצונו של ר' הינו פרי הסתה של המערער ואיננו מהווה ביטוי לרצונו הכן והאמיתי ולפיכך אינו פרי בחירה חופשית שלו... לפיכך אי מקום להתחשב בו ואי מקום לתת לו משקל מכריע, בוודאי שאין מקום לתאר רצון זה כמושג הזהה עם טובתו..." (וכן ראו בדומה בע"מ (ת"א) 1155/03 פלוני נ. פלונית (2004)).

והנה בנדון אל מול הסכמה ונכונות מצד המשיב לכל טיפול מתרים ומקדים שהוצע על ידי בית המשפט מצאנו את סירובה של המבקשת לקידומם של טיפולים ואבחונים ואת התנגחויותיה של המבקשת עם הגורמים מטפלים.

אין כל סיבה כי ערכאת הערעור תתערב בשיקול הדעת הרחב של הערכאה הדיונית בעניין זה. מכלל הנימוקים המפורטים מעלה לא מצאתי להיענות לבקשת המבקשת וערעורה נדחה.

שירות המבחן הסביר בתסקיריו המוקדמים בזמן כי הנאשם סובל "מריבוי צרכים בתחומי שונים, קשיים ביחסים בין אישיים, לצד היתמכרות, דפוסי עבריינות ואלימות". חרף האמור, הטיפול אותו עבר הנאשם ואשר הצדיק לשיטת שירות המבחן את ההמלצה החריגה לסיום ההליך בענישה של צו של"צ הוא הישתלבותו של הנאשם ביחידה לטפול בהתמכרויות ברמלה.

(ב) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנדון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנדון הוא סוחר סמים ומשעשה כן – יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנדון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט.

...

הנאשם לא ניסה לסתור את החזקה הנ"ל, ולכן אין מנוס אלא להוכיח על חילוט מלא של הסכומים, הטלפונים והרכב.

אשר על כן, ולאחר שנתתי דעתי לתיקון 113 לחוק העונשין ולטיעוני הצדדים, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 15 חודשים, בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס. 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה מסוג פשע בה הורשע במסגרת תיק זה ותיקי הצירוף, וזאת החל מיום שחרורו ממאסר.

אני מורה על חילוט הרכוש שנתפס לפי ההודעה בכתב האישום המתוקן (סכומי הכסף, הטלפונים והרכב).

עוד הפנה מר שמילוביץ לתכתובת פנימית מיום 17.11.2019 ממנה עלה כי חרף הקשיים ביחסים הבינאישיים בינו לבין התובעת או בין התובעת לבין עובדים אחרים אצל הנתבעת– הוא לא היה מעוניין בהפסקת עבודתה אצל הנתבעת, ובכל מקרה לא היה לכך קשר לתאונה מושא תביעה זו (ס' 12-9 לתצהירו; ר' גם עדותו בעמ' 121-120 לפרוטוקול).

בנסיבות שפורטו, בשים לב לפגיעתה של התובעת בתאונה ולכך שאפּהּ נישבר ומצבו לא הוחזר לחלוטין לקדמותו, בשים לב לנכות שנותרה לה ולהפרעות הנשימה מהן היא סובלת – גם אם בדרגה קלה, בהיתחשב בקשיי הנשימה בלילה ולנחירות ולפגיעה שהדבר מסב לאיכות החיים ולדימוי העצמי והאישי – אני מוצאת לנכון לפסוק לתובעת בגין הנזק הלא ממוני פיצוי בסך 40,000 ₪.

...

סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל בהרחבה - דין התביעה כנגד הנתבעת להתקבל ודין ההודעה לצד שלישי להידחות.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 119,070 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 28,000 ₪ ובתוספת אגרת משפט.

ההודעה לצד השלישי נדחית אף היא.

המחלוקת הנה בעיניין היחסים הבינאישיים של התובע בנתבעת ואופן השמוש בסמכויותיו - ובכללן אופן הפיקוח על העובדים תחתיו ויחסו אליהם.

מעיין אוחיון (מנהל בקרה תקציבית ברשות) העיד (עמ' 116, ש' 13-16): "ההכרות שלי איתו ב 5 שנים שעבדתי איתו צמוד הוא בן אדם שאם מותר לנסוע ב 100 קמש הוא תמיד ייסע ב 200 הוא יקום יותר מוקדם בבוקר ישתה את הקפה יכין את עצמו יגיע ב 6 בבוקר כבר ייכנס למשמרת של עבודה מתקשר אליו ב 7 בערב ב 8 בערב עם שאלות של עינייני עבודה הוא ימצא את הזמן להתפנות אם פיתאום היה ניכנס אזשהו דיון דחוף הוא היה מתקשר אלי ואומר לי אני יכול לבקש ממך טובה אתה יכול לעזור לי יש לי דיון מחר אני צריך שתכין אותי אליו בנושא תקציבים". עם זאת, בחלק מהערכות העובד של התובע נרשמו הערות ביחס להתנהלותו האישית.

רביעית, בעדות התובע מיום 07/01/21 (עמ' 11, ש' 1-4) לא הוזכרה איבה אישית בין התובע לשאול על רקע פרויקט הרודיון, רק בהמשך (עמ' 13, ש' 28-32) הזכיר התובע את פרויקט ההרודיון, אך גם בעדותו זו לא טען לשחיתות של שאול בעיניין.

גם כאן, בין האפשרות לפיה ארז הונע מתחושת נקם אישית ובשל היות אבים מנהלו לבין האפשרות שתלונותיו על היתנהלות התובע היו ענייניות ולנוכח הקושי להתייצב מול התובע גם בהליכים לפני ביה"ד, מסתברת יותר האחרונה.

...

על סכומים אלו מצאנו להוסיף פיצוי נוסף בסך 40,000 ש"ח שתשלם הרשות לתובע.

בנסיבות שתוארו לעיל לא מצאנו כי מעבר לכך זכאי התובע לקבל לידיו הפרשי שכר וזכויות סוציאליות ושאר הזכויות הנתבעות על ידו.

כך גם מצאנו כי בנסיבות העניין (ובין היתר לאור ההליכים הרבים שנקט התובע בהליך זה, שחלקם הגדול נדחה) - כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לאחר קבלת התסקיר האמור, התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר משלים במסגרתו נידרש הוא להתייחס לפער שבין עובדות כתב האישום שבו הודה הנאשם לבין התאור העובדתי שמסר הנאשם לשירות המבחן ביחס לעבירה שעבר.

המתלונן שיתף כי מאז ארוע הפגיעה הוא חווה קשיים במישור היחסים הבין אישיים, בעיקר מול אישתו; במישור התעסוקתי (עובד שעות בודדות מדי יום בחברה) ובמישור הנפשי.

...

לקראת סיום אבקש להדגיש כי מודע אני לכך שעונש המאסר עליו החלטתי הוא קל מזה שנכון ומקובל להטיל בגין מקרים דומים.

סבור אני כי אין לחשוש כי גישה מקלה במקרה המתאים תשלח מסר שגוי.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 20 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר.