מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

קשיים בהוכחת כוונה או מצב נפשי

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בהקשר זה נטען, כי חוסר הצדק שבהחלטת המאשימה, בולט עוד יותר; מצבם הנפשי של הנאשמים בעת הארוע היה קשה, לאחר חודשים ארוכים של משמרת מחאה מול מעון ראש הממשלה, במהלכה חיו למעשה, במכוניתם, וזאת בשל טענותיהם לגבי הוצאת הרשויות את בנה של הנאשמת מחזקתה.
טיעון נוסף של המאשימה – ב"תגובת המאשימה להחלטת בית המשפט מיום 22.4.2020", שהוגשה ביום 28.4.2020 נטען, כי הקושי הראייתי לייחס ניסיון תקיפה לנאשמת, נבע, בין היתר מקיומו של סירטון המתעד חלק מן הארוע, שצפיה בו מובילה למסקנה, כי יקשה להוכיח את העבירה או את הכוונה לעוברה, מעבר לעובדה, שהנאשמת כלל לא נחקרה כחשודה בהקשר לעבירה זו, כשנחקרה באזהרה. מעבר לכך הודגש, כי על בית המשפט להחליט האם החלטת המאשימה הייתה סבירה על-פי כללי המשפט המנהלי, ואין זה מתפקידו להכנס בנעלי המאשימה ולשקול אם היה מחליט אחרת או שמא מדובר בהחלטה הטובה ביותר בנסיבות העניין. לטעמה של המאשימה, החלטתה היתה עניינית וסבירה בנסיבות העניין.
בקשר לכך יש לשים אל לב, כפי שנקבע עוד בפרשת בורוביץ', כי יש להעניק משקל בשלב השני גם לעובדה כי הרשות פעלה בתום-לב, ללא מניע פסול, או כוונת זדון.
...
השניים הועמדו תחילה לדין, ולאחר מכן, בעקבות בקשת עיכוב ההליכים שהגישה הנאשמת, פעלה המאשימה כראוי שעה שהגיעה לכלל מסקנה, כי אין בסיס להעמיד לדין בעבירות העלבת עובד הציבור והאיומים, ובסופו של דבר מצאה שאין מקום להעמיד לדין בגין החלק הנותר, של ניסיון התקיפה.
להתרשמותי, הטעמים שהובילו למסקנה הם נסיבותיה האישיות של הנאשמת, היותה בהיריון בעת האירוע והיות ניסיון התקיפה ברף חומרה נמוך יחסית.
סוף דבר נוכח כל האמור, אני מקבל את טענת ההגנה מן הצדק שהעלה הנאשם ומורה על מחיקת האישום ביחס אליו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בהמשך טענה, כי לא שללה את מצבה הנפשי הקודם, וכוונתה הייתה כי לא היה מדובר במצב שגרם לה להיתמוטטות מוחלטת (שם, שורה 31).
לדבריה, ד״ר ג׳נסטיל ציין בפניה כי ישנה עובדת אשר מצויה בקשיים כלכליים והוא מנסה לסייע לה. מעבר לכך, לא נאמר לה על ידו דבר אודות התובעת, בודאי שלא פרטים על מצבה הנפשי או הרפואי.
ואולם, בהתאם להוראת סעיף 7(ג)(2) לחוק, עומדת לנתבעת הטענה כי היא פטורה לחלוטין מדמי הביטוח, גם בלא הוכחת מירמה מצד התובעת, אם תוכיח כי התובעת נתנה לשאלות בעיניין מהותי, תשובות שלא היו מלאות וכנות, וכי "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו". הינה כי כן, התובעת טענה כי השיבה תשובות מלאות ונכונות על השאלות שהציגה לה סוכנת הביטוח, וכי היא פרטה בפני סוכנת הביטוח אודות בעיותיה הבריאותיות, לרבות אודות סכרת ואפיזודות של בעיות נפשיות שהיו לה בעבר, אלא שהסוכנת מילאה בטופס תשובות שונות מאלו שהיא ציינה בפניה.
...
מכאן, כי גם אם לא היה מקום לדחות את תביעתה של התובעת בשל אי מילוי חובת הגילוי, כאמור, הרי שתביעתה הייתה נדחית בשל כך כי היא לא איבדה את כושר עבודתה בהתאם לתנאים הקבועים בפוליסה כתנאי לקבלת התגמולים.
דין התביעה אפוא, להידחות.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כך ציין בחוות דעתו: "בזמן הארוע הייתה נופר שרויה במצב של חרדה קיצונית. במצבים האלו גם קליטת המציאות הופכת להיות מעוותת (בשפעה של עוצמת החרדה קיצונית) וגם היתנהגות של בן אדם מושפע מאותה קליטה מעוותת ונהפכת להיות אינסטינקטיבית, מכוונת להגן על חיים ועל שלמות הגוף" (נ/1 עמ' 8).
טיעון הסניגור לגבי מצבה הנפשי של הנאשמת, כמשפיע על מודעותה, לא הוכח דיו וזאת בהיתחשב בניתוח מכלול הראיות אשר הצביע על קושי משמעותי ביותר בייחוס מצב נפשי קצוני בעת ביצוע העבירה.
...
זאת ועוד: הנסיון המוצלח של הנאשמת במפגש הראשון, כאשר לא הותקפה ואף הצליחה להניס את הכלבים בצעקות בלבד, מוסיף ומבסס מסקנה זו. ניתוח הראיות הביא לדחיית הטענה בדבר סכנה לנאשמת.
במקרה הנדון לא הוגשה כל בקשה לקבלת מידע וממילא – לא הוצגו כל מידע או ראיה בסוגיה זו. לפיכך, טענת ההגנה מן הצדק נדחית.
לאור כל האמור לעיל, אני מוצא את הנאשמת אשמה ומרשיעהּ בעבירת התעללות בבעל חיים והתאכזרות לו. ניתנה היום, כ"ג חשוון תשפ"ג, 17 נובמבר 2022, במעמד הצדדים 1 מתוך 19 image2.

בהליך תיק פשעים חמורים (תפ"ח) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לטענת ההגנה, על פי הפסיקה, קיימת הבחנה בין קביעות עובדתיות בהכרעת הדין הקשורות במצב הנפשי של הנאשם לבין קביעות רלוואנטיות לגזר הדין, כאשר בגזר הדין אין צורך בהוכחת קיומה של מחלת נפש כקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, אלא נידרש ליקוי נפשי משמעותי.
לדבריה, הגם שיש לנאשם עבר פלילי שלא מאפשר למקמו בתחתית המיתחם, עתרה להיתחשב בנסיבות חייו הקשות, נסיבות שלהן הייתה השפעה על ביצוע העבירות וכן בקושי שעלול להיות לו כאדם זר נעדר מערכת תמיכה.
בהנתן זאת, לא הייתה סיבה לקבוע בהכרעת הדין דבר בשאלה האם התמלאו היסודות הדרושים להוכחת "כוונה תחילה". יחד עם זאת, ממכלול הנסיבות ומכלל ההנמקות שבהכרעת הדין, עולה בברור שאילו היה נידרש להוכיח יסוד נפשי של 'כוונה תחילה', היו די ראיות לקבוע כך. כפי שצוין בהכרעת הדין הרכיב 'כוונה תחילה' כולל שלושה יסודות הכרחיים: "החלטה להמית", "הכנה", ו"העדר קנטור".
לא למיותר לומר שהנאשם הועמד לדין והורשע בתיקים אחרים כפי שפורט קודם, לרבות בעת ניהול ההליך הנוכחי, ובאף אחד מהמקרים לא הועלתה טענה לגבי הפרעה נפשית או מצב נפשי בעייתי שמצדיק הקלה בדין.
...
בע"פ 2544/14 פטאפאה נ' מדינת ישראל (4.8.14): נסיבות מקרה זה שונות מעניינו אך לגבי מדיניות הענישה הנהוגה, ביחס מי שהורשע במקרי דקירה במסגרת ניסיון לרצח, נאמר כדלקמן: "הגם שמלאכת גזירת הדין אינה עניין שבאריתמטיקה, וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו הפרטניות הרי שממספר פסקי דין של בית משפט זה עולה כי העונשים שהושתו על מי שהורשעו במקרי דקירה במסגרת ניסיון לרצח הגורמת לפציעת אדם... וכאשר לא נלווית לדקירה הרשעה בעבירות חמורת נוספות נעו בין 10 ל-18 שנות מאסר". במכלול השיקולים והאזונים, מסקנתנו היא כי מתחם העונש ההולם את העבירה שבאישום הראשון הנ"ל הוא בין 10 ל-16 שנות מאסר בפועל.
סופו של דבר, המסקנה היא שיש למקם את הנאשם במחצית המתחם.
לסיכום: לאור כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר עולם בגין הרשעתו בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות.

בהליך תיק פשעים חמורים (תפ"ח) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

על מנת להוכיח את ה"כוונה", היינו: את הרצון בהתגשמות התוצאה לגרימת מות המנוח, ניתן להעזר ב"חזקת הכוונה", כפי שנעשה בפסיקה בנוגע ל"החלטה להמית" לגבי היסוד הנפשי של כוונה תחילה, ובמבחני העזר שנקבעו בפסיקה.
החלק הנורמאטיבי: סעיף 301ב לחוק העונשין: 301ב. (א) על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם והמעשה נעשה כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב היתעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.
(ב) על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עשרים שנים: (1) המעשה בוצע בתכוף לאחר היתגרות כלפי הנאשם ובתגובה לאותה היתגרות, ובילבד שמתקיימים שניים אלה: (א) בעקבות ההיתגרות הנאשם התקשה במידה ניכרת לשלוט בעצמו; (ב) יש בקושי האמור בפסקת משנה (א) כדי למתן את אשמתו של הנאשם, בשים לב למכלול נסיבות העניין.
...
לסיכום: אני מציעה לחבריי להרשיע את הנאשם בעבירה של רצח באדישות, לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז -1977.
השופטת מ' ברק נבו: אני מצטרפת לאמור בחוות דעתה המקיפה והיסודית של חברתי האב"ד, כבוד השופטת ל' ברודי, ולמסקנה שאליה הגיעה.
סוף דבר התוצאה היא כקבוע בסיכום חוות דעתה של האב"ד, כבוד השופטת ל' ברודי.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו