קרקע שלא במרחב התכנון המקומי של ועדה מקומית

המקרקעין נשוא כתב האישום ידועים כגוש 19181 חלקה 35, נמצאים בישוב סאג'ור ומצויים במרחב תיכנון מקומי של הועדה המקומית לתיכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" (להלן: המקרקעין ו-הועדה, בהתאמה).

לנאשם יוחסו אפוא ביצוע עבירות של עבודות במקרקעין בלא היתר כדין – עבירה לפי סעיף 204 (א) + 208 (7) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (בנוסחו לפי תיקון 116 לחוק); ביצוע עבודות במקרקעין בסטייה מתוכנית – עבירה לפי סעיף 204 (ב) + 208 (2), (6) ו- (7) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (בנוסחו לפני תיקון 116 לחוק).

...

כן יצוין, כי גם כאשר בית המשפט מחיל את ההגנה מן הצדק, כסעד ומגן מפני התנהלות הרשות החוקרת, הוא מצווה לעשות כן, על פי מבחן תלת שלבי, כאשר בסופו של דבר, עליו לשקול את סוג ומידת הסעד המתחייב בנסיבות העניין (ע"פ מדינת ישראל נ' בורוביץ' (2002)).

סוף דבר: התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט, הובילה למסקנה אחת ויחידה, והוכיחה מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם הוא האחראי לבניית המבנה נשוא כתב האישום, בהיקפים ובמקום, הנקובים בכתב האישום.

בנוסף, הובילו הראיות, אחת ויחידה ומעבר לכל ספק סביר, את השימוש שעושה הנאשם בבית הלא חוקי שהקים, שעה שהוא ובני משפחתו, התגוררו בו. אשר על כן, הנני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

המקרקעין נמצאים בתחום מרחב התיכנון המקומי של הועדה המקומית לתיכנון ובניה מטה יהודה וחלה עליהם תב"ע מי/במ/444א ולפיה יעוד המקרקעין הנו למגורים.

אישום שני מתאר כי במחצית שנת 2018 או בסמוך לכך, בנו הנאשמים במקרקעין ללא היתר, בריכת שחייה קבועה בשטח של כ-20 מ"ר, המשמשת לטובת אורחי וילת האירוח.

...

הנאשמים לא חדלו מפעילות זו בשל הכרתם בחטא, אלא רק לאחר שהוצא נגדם צו להפסקת הפעילות, וניכר כי הנאשם נדרש להליכים שהתרחשו כאן כדי להבין ולהפנים כי מעשיו פסולים ואסורים הם. בעת קביעת מתחם העונש ההולם התחשבתי בערכים הנפגעים, בפגיעה המשמעותית בהם בנסיבות שתוארו כאן, וכן בענישה הנוהגת בפסיקה, שוכנעתי כי מתחם העונש ההולם מקרה זה כולל קנס אשר ינוע בין 80,000 ל-200,000 ₪, עונש מאסר שיכול שיוטל על תנאי ועד מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות והתחייבות להימנע מעבירה.

לנוכח כל האמור ולאחר ששקלתי את מלוא שיקולי הענישה האמורים בפסיקה המובאת לעיל, השיקולים הנוספים, אני גוזר על הנאשם 1 את העונשים הבאים: קנס בסך 80,000 ₪, אשר ישולם עד יום 1.1.23, או 180 ימי מאסר תמורתו.

אשר לבריכה- לנוכח הצהרת ב"כ הנאשם כי זו נמצאת בהליכים לקבלת היתר, הרי שאני מורה כי ככל שלא יושג היתר לכך עד יום 1.10.2022, תיהרס הבריכה במועד זה. על הנאשמת 2 אני גוזר בזאת קנס בסך של 90,000 ₪, אשר ישולמו עד יום 1.3.23.

כתב האישום הנאשמים, בעל ואשה, הנם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 7815 חלקה 204 מיגרש 2631 ביישוב קדימה- צורן, המצויים במרחב תיכנון מקומי של הועדה המקומית לתיכנון ולבניה "שרונים". ביום 19.9.2022 הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם, בכתב אישום מתוקן בשנית, בבצוע עבירות עבודה אסורה במקרקעין- לפי סעיף 243(ב) בצרוף סעיפים 243(ג)(1),(2),(4) ו- (5) בחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק); ושימוש אסור במקרקעין- עבירה לפי סעיף 243 (ה) בצרוף סעיפים 243(ו)(1),(2),(4) ו- (5) בחוק.

ראיות לעונש מטעם המאשימה הוגשו גיליון הרשעות קודמות של הנאשם, כתב אישום, גזר דין וכתב התחייבות בתו"ב (נתניה) 61741-06-16 (להלן: התיק הקודם) (סומנו טל/1-4) לפיהם הורשע בשנת 2016 בעבירות בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר כדין לפי סעיפים 204(א), 208(2),(4),(6) ו(7) בחוק (בנוסחו הקודם) , בכך שהציב בשנת 2015 במקרקעין קראוון בשטח 40 מ"ר, המיועד לשמש כיחידת מגורים, ללא היתר כדין.

...

הערעור נדחה.

לנוכח כלל השיקולים לעיל, בהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה ולאחר ששקלתי גם את מצבם הכלכלי של הנאשמים בהתאם לסעיף 40ח בחוק העונשין, התשל"ז- 1977, אני קובעת כי מתחם הקנס ההולם לכל אחד מהנאשמים נע בין 10,000 ₪ לבין 50,000 ₪ בצד התחייבות בגובה כפל הקנס.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 קנס בסך 25,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו.

בשני הצוים הנ"ל נקבע כי "דיון שהחל בו מוסד תיכנון בסמכויותיו, לפני פירסומו של צו זה, בעיניין הנוגע לשטח במרחב התיכנון המקומי ששונה בצו זה, ימשיך בו מוסד התיכנון של מרחב התיכנון המקומי". אין בין הצדדים מחלוקת כי מכוח צוי התיכנון הנ"ל - עבר שטח המקרקעין אשר היה בעבר במיתחם ועדת מטה יהודה, למרחב התיכנון של ועדת הראל.

ועדת הראל טענה כי בעת ההפקעה היו המקרקעין בשטח אשר באחריות ועדת מטה יהודה ואילו האחרונה טענה כי המקרקעין אינם במרחב התיכנון אשר בסמכותה.

...

על רקע האמור הוגשה תובענה קודמת בדרך של המרצת פתיחה כנגד שתי הועדות בה"פ 58697-12-12.

איני מקבלת את טענתה כי ועדת מטה יהודה, כפופה באותו אופן להודעת ההפקעה הראשונה שביצעה.

צו ההריסה ניתן ביחס לבניית ריצפת בטון בשטח של כ- 70 מ"ר ותבנית ליציקת קיר בטון באורך של כ- 20 מ"ר וגובה של כ- 6 מ"ר, אשר הוקמו ללא היתר בניה (להלן: "הבניה האסורה"), על מקרקעין הידועים כגוש 10340 חלקה 1, נ.צ. 218536/740570 (להלן: "המקרקעין") ביישוב גבעת ראשיד, במרחב התיכנון המקומי של הוועדה המקומית לתיכנון ובניה "יזרעלים" (להלן: "הוועדה המקומית").

לנוכח האמור לעיל, לא ניתן לומר כי קיים צפי תיכנוני או שהיתר הבניה נמצא בהשג יד. המבקשת לא הביאה ראיות, לקיומה של תכנית בת תוקף שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה לעבודות שביצעה במקרקעין ואין באמור בחקירת המהנדס כדי לשנות ממסקנתי זו. אשר לעילה השניה "שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור", המבקשת טענה כי הצוו אינו עומד בדרישות שנקבעו בסעיף 221 לחוק, והפנתה בהקשר זה, בין היתר, לכך שהצו ניתן מבלי לציין בו העובדות שעל פיהן הוחלט על הוצאת הצוו, שלא בוצעה מדידה לקביעת המיקום המדויק, לא הוכחה מיומנות המפקח בפיענוח תצלומי האויר, וכי תצלום האויר מטושטש ולא ניתן להסיק ממנו דבר.

...

לאור כל האמור, דין הטענה לאכיפה בררנית להידחות.

סוף דבר לאור שפורט, משאין חולק כי העבודה במקרקעין, נבנתה ללא היתר, בנייתה טרם הסתיימה, משנקבע כי לא נפלו פגמים בהוצאת הצו ולנוכח היעדרן של ראיות להתקדמות הליכים תכנוניים להכשרת הבניה ובנסיבות בהן היתר הבניה אינו מצוי בהישג-יד, דין הבקשה לביטול צו ההריסה להידחות.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בסך כולל של 2,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.