קרע בעורק הטחול בתאונה דרכים

בחוות דעתו מציין פרופ' דורסט: "מדובר בנפגעת תאונת דרכים אשר נפגעה בראשה, סבלה מחבלה בריאות ושבר בצלע 8, קרע בטחול, קרע בעורק כליה שמאלית באיזור האינטימה, קרע קטן בכבד. הוכנס פילטר לוריד הנבוב התחתון VENA CAVA ונוצר קריש דם המתמשך עד להתפצלות הוריד באגן וכן מעל לפילטר עד מתחת לכבד. היא עברה ניתוח בטן דחוף – הטחול הקרוע נכרת, ווריד הטחול נתפר. יתר הפגיעות – חבלות בריאה, שבר בצלע, הקרע בכבד, התרפאו ללא נזק. הקרע בדופן עורק כליה שמאלית מתרפא ללא צורך בהתערבות, אך נגרם אוטם קטן בקוטב התחתון של כליה שמאלית, אשר אינו מפריע לתיפקוד הכלייתי.

...

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הנתבעת, לחוות דעתם של פרופ' לוגסי ופרופ' דורסט, ולעדותם בבית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש להתערב בקביעתו של פרופ' לוגסי.

בנסיבות אלה, סבורני כי נתגלתה חולשה ממשית בפרמטרים עליהם התבסס פרופ' לוגסי בהערכת נכותה של התובעת, שכן, התברר שאין יסוד לסברתו בדבר קיום קריש דם בווריד הנבוב של התובעת, וספק רב אם קיימים סימנים קשים המגבילים את כושר העבודה של התובעת במידה ניכרת, כאמור סעיף 2 ג' לתוספת לתקנות.

בנסיבות אלה, החלטתי כי אין מקום למינוי מומחים נוספים מטעם בית המשפט לצורך קביעת הקשר הסיבתי ויחס הנכויות.

סבורני כי אין לייחס את הנכויות בגין הצוואר וכאבי הגב לתאונה, וזאת לנוכח קביעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, פרופ' מושיוב, שלפיה לא נותרה לתובעת נכות צמיתה עקב פגיעתה בתאונה.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר 10,700 ₪ גריעה מכושר השתכרות 121,300 ₪ נזק לא ממוני 120,000 ₪ עזרת זולת לעבר ולעתיד 353,300 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד 50,900 ₪ 656,200 ₪ - בניכוי תקבולי מל"ל ( 47,200) ₪ 609,000 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.34% והחזר אגרה.

וועדה רפואית מדרג ראשון, שהיתכנסה ביום 26.08.15 קבעה לתובע נכויות כדלקמן: 0% בגין קרע באב העורקים, לפי תקנה 11(2)(א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") ; 0% בגין קרע בכבד, לפי תקנה 16(3)(א) דומה; 0% בגין קרע בטחול, לפי ס' 17 (א) דומה; 0% בגין קרע בכליה, לפי ס' 22(1)(א) דומה ; וכן 20% נכות אורתופדית זמנית (עד ליום 31.12.15) בגין פגיעה ביד ובגב.

התובע מדגיש, כי במהלך התאונה בה נפגע התובע נגרם לו קרע באבי העורקים, משכך, שגתה הועדה מדרג ראשון עת קבעה לתובע נכות לפי תקנה 11(2)(א') העוסקת בפגיעות בנזק לכלי דם פריפריים או נזק בוורידי, מקום בו היה עליה לקבוע נכות בגין פגיעה באב העורקים, אך ורק לפי אחת משתי תקנות המתייחסות למצבו – תקנה 11(3)(ז) המקנה 60% נכות במקרה של מפרצת באב העורקים ללא הפרעות קשות, ולחלופין תקנה 11(3)(ח), המקנה 100% נכות, במקרה של מפרצת באב העורקים עם הפרעות קשות.

תמצית ההלכה סוכמה ברע"א 1192/90 מדינת ישראל נ' הפול חבות הביטוח הישראליות בע"מ פ"ד מה(4) 230 (1991), ולפיה תתאפשר הבאת ראיות לסתור משני סוגי טעמים עקריים: האחד – טעמים משפטיים כמו פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, והשני – טעמים עובדתיים כבדי משקל כמו שינוי מהותי במצבו של התובע (ראו: א. ריבלין "תאונות דרכים – סדרי הדין וחישוב הפיצויים" (מהדורה רביעית) עמ' 774 ואילך (להלן: "ריבלין")).

...

במצב כזה, על אף התחושה שיכול והועדה צדקה במסקנתה, אין מנוס, אלא לקבל את הבקשה.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

נתוני רקע ועובדות: התובעת ילידת 21.11.58, מורה לחינוך מיוחד ומידענית ספרנית במקצועה, הגישה תביעה זו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 14.4.08 (להלן: "התאונה").

עם קבלתה לחדר המיון התובעת הייתה בהכרה אולם בהמשך פיתחה שוק המורגי ובבדיקת CT התגלה קרע ודימום מהעורק האילאוקוליק.

בנוסף בוצעה כריתת של ציסטה שחלתית משמאל וכן נמצא קרע קטן בטחול שלא הצריך כריתה.

...

אני סבור כי הסכום המתאים לפיצוי עבור ראש נזק זה הינו 50,000 ₪ באומדן גלובאלי.

בחנתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי בנסיבות יש לפצות את התובעת בסכום גלובאלי של 10,000 ₪ עבור הוצאות נוספות.

הוצאות רפואיות 40,000 ₪ הוצאות לניידות 50,000 ₪ הוצאות נוספות 10,000 ₪ נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 163,640 ₪ סה"כ 1,773,983 ₪ התוצאה: אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 561,627 ₪ (הסכום הנקוב בסעיף 29 בניכויי הסכום הנקוב בסעיף 28 לעיל), כאשר מסכום זה יש לנכות את השתלומים התכופים (סעיף 27 לעיל), בצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד על היתרה, בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כדין.

ככל שאתה מסכים כי לא אובחנה מחלה בעורקיו של התובע שעשויה לתרום להווצרות מפרצת, האם ניתן לקבוע במידת סבירות העולה על 50% כי המפרצת התפתחה כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 19.5.2019? בבית החולים ניסו לחסום את עורק הטחול על ידי אמבוליזציה.

ולבסוף, התובע טען כי הסיבה הסבירה ביותר לקרע בטחול הנה חבלה בטנית קהה שארעה לו בתאונה, כאשר חגורת הבטיחות לחצה על בטנו וחזהו.

...

על כן, איננו יכולים לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח כדבעי את תביעתו, ושוכנענו כאמור לעיל, כי יש לקבל את חוות הדעת של המומחה.

זאת ועוד, נשוב ונציין פעם נוספת, כי לא מצאנו כי המומחה הסתמך על עובדות מוטעות בעת חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה, וכפי שנפרט בהמשך הדברים.

לסיכום – דין התביעה שלפנינו להידחות וכך אנו מורים.

כן אובחן כסובל מפגיעה בכבד, בטחול ובלבלב עם דם חופשי בחלל הבטן בכמות בינונית.

המומחה ציין כי בעקבות התאונה הפגיעות בכלי הדם של התובע כללו קרע של עורק הכבד הראשי, קרע של העורק וחסימה של ה- GDA.

])" (שם, פס' 10 (ההדגשה הוספה); כן ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 821 (מהדורה חמישית, 2020); ראו והשוו גם: יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 328 (מהדורה חמישית, 2022)). יצוין, כי קביעה זו של בית המשפט בעיניין בשה שבה ואושררה בשורת פסקי דין של בית משפט זה (ראו, למשל: ע"א 6431/96 בר זאב נ' מוחמד, פס' 10(ג) (4.8.1998); ע"א 8452/02 פלוני נ' כהן, פס' 6 (15.2.2005); כן ראו: ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פס' 8 (11.4.2006)). עינינו הרואות, פסק הדין בעיניין בשה מבוסס על לשונו הברורה של החוק, ולא נובע ממנו כי יש להבחין בסוגיה הנדונה בין שינויים "ידועים" לבין שינויים שאינם כאלה.

...

בנוגע לפיצוי התובע בתקופות השיקום המקצועי, אני סבורה כי לא ניתן לפסוק פיצוי לפי אובדן כושר עבודה מלא לכל אורך התקופה.

מקובלת עליי הטענה כי בתקופת לימודי הליבה וכן בתקופה בה למד להיות טכנאי סלולר יש לפסוק פיצוי לפי הפסד שכר מלא.

סוף דבר ראיתי להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע, בגין פגיעתו בתאונה מיום 20.12.17, על סך של – 1,991,165 ₪.