קרע במניסקוס והערכת נכות רפואית

המשיב הוסיף וציין כי למרות שלא הגיש ערעור, הועדה אינה רשאית להיתחשב במקצועו של המבקש בעת הערכת הנכות הרפואית מכיוון שנושא זה רלוואנטי רק בעת הפעלת תקנה 15 לתקנות.

עם זאת מחמת הספק כי הקרע הנידון של המיניסקוס המדיאלי, יכול אולי לגרום לתלונותיו, קבעה את נכותו בשיעור 10% לפי 48 (2) ז I. הינה כי כן, טיעוני המבקש לעניין השפעת ה"נעילות" על יכולת עבודתו של המבקש, יוצאות כנגד קביעותיה הרפואיות של הועדה, אשר התייחסה במפורש לטענה בדבר ה"נעילות" של הברך, ואין מקום כי בית הדין יתערב בכך.

...

סגנית הנשיא ורדה וירט- ליבנה לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (ב"ל 55541-05-15; השופטת קרן כהן), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.4.15 (להלן גם - הוועדה), אשר קבעה כי דרגת נכותו של המבקש בגין ליקוי בברך שמאל היא בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 48(2)(ז)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור.

לא שוכנעתי מטענות המבקש כי קיים טעם להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקים שהובילו אותו לדחיית הערעור.

סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ללא צו להוצאות.

10% בגין קרע במנסקוס, לפי סעיף 48 (2) (ז) לתקנות.

הנכות התפקודית ואובדן כושר ההישתכרות עבודתו של התובע לפני ואחרי התאונה על מנת להעריך את שיעור נכותו התפקודית של התובע לעניין אובדן כושר ההישתכרות כתוצאה מן התאונה, יש לברר תחילה מהם המאפיינים של עבודתו לפני התאונה ולאחריה, כל זאת, לצורך הערכת השפעת הנכות הרפואית על יכולתו של התובע לתפקד בעבודה ובחיי היום יום.

...

הפסד שכר לתקופת העתיד: נוכח קביעותיי בפרק הגריעה מכושר ההכנסה ובהינתן שהתובע לומד משפטים, במקרה כזה סביר להניח שיגיע לשכר גבוה מהשכר הממוצע במשק והנני קובעת, כי בעבור תקופה זו, החל מחודש אוקטובר 2017 ואילך, בסיס השכר יהא בהתאם לשכר של 10 אלף ₪ נטו, מקדם מגיל 49 עד גיל 67, מקדם היוון כפול לשנתיים, לפי 25% נכות תפקודית.

הנתבעת טוענת, כי אין לפצות את התובע בגין ראש נזק זה משנקבע זה לא מכבר כי תובע על פי חוק הפיצויים זכאי לשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהפיצוי שייפסק ותו לא. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסיקה הקיימת בנושא זה הגם שאיננה רבה, נחה דעתי כי דין הבקשה לפיצוי בגין ראש נזק זה להידחות וכל זאת בשל כמה וכמה טעמים; ראשית, התובע לא חזר על "דרישתו" במסגרת תצהיריו, אדרבא ואדרבא, התובע בעצמו טען שכל ההליכים במל"ל בוצעו על ידו, בליווי חלקי בלבד של עו"ד ממשרד פרויליך ( פרוטוקול הדיון מיום 23.12.14, עמוד 28, שורות 19-32).

סוף דבר; הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לידי התובע סך של 852,381 ₪ , בניכוי התשלומים כאמור לעיל, בתוספת שכ"ט עו"ד כחוק, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצורך הערכת נכותה הרפואית של התובעת מונו שלושה מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה, הפסיכיאטריה ואף אוזן גרון.

עם זאת, ציין ד"ר הלפרין, לעניין הנכות בברך ימין: "תיעוד ראשון על בעיה בברך ימין מופיע רק כשנה לאחר התאונה. איני יכול להתעלם מכך שלא היו פגיעות בברך ימין לפני התאונה אך האנמנזה של קרע ידית דלי של מניסקוס אינה ברורה והייתי מצפה לסימפטומים בברך ימין מוקדם יותר". בסיכומה של חוות הדעת כלל ד"ר הלפרין גם את הנכות בברך ימין כנכות הנובעת מהתאונה והעמיד את נכותה האורטופדית של התובעת כתוצאה מהתאונה על 18%.

...

לאחר ששקלתי העובדות הרלוואנטיות ובחנתי גם את הרצף הכרונולוגי המתייחס לשיקום התובעת לאחר התאונה החלטתי לקבוע כי גם הנכות בברך ימין נובעת מהתאונה.

אני מקבלת מסקנתו זו של ד"ר הלפרין וקובעת כי המסקנה המסתברת יותר בנסיבות העניין היא כי גם הנכות בברך ימין נובעת מהתאונה.

איני מקבלת את טענת התובעת כי יש לערוך חישוב מיצטבר של הנכויות שנקבעו.

בהמשך בוצעו בברכו מספר ניקורים עד אשר ביום 18.3.03 עבר ניתוח ארטרוסקופיה בברכו, לשם תיקון קרע מיניסקיאלי והטריות של שינויים ניווניים.

המומחה העריך את נכותו הרפואית הכוללת של התובע בברך בשיעור של 14%, בגין שילוב נזק ב – MCL, במניסקוס עם שינויים שחיקתיים, זאת בהתאם לסעיפים משולבים – מתואמים 48 א' ו – 48 ז' 1 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956.

...

על כן לא חשופות הנתבעות לתביעת המוסד כדי ההפרש מעבר למענק ששולם בפועל ואין הצדקה לנכוי רעיוני כדי סכום זה. טענת הנתבעות נדחית.

אשר למימון ביניים של שכר טירחת המומחה בסך 4,000 ₪ + המע"מ, שהוטל כולו על התובע, אני סבורה כי אף בו צריכות הנתבעות לשאת, שכן מימון זה נדרש על מנת שהתובע יוכיח את נכותו הרפואית לפי חוק הפיצויים.

נכון שהתובע יכול היה לפנות למוסד לביטוח לאומי לקביעת "דרגת נכות על פי חוק אחר" בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים, אלא שמכאן לא מתחייבת המסקנה כי היו נחסכים מהצדדים עלויות הכרוכות בהוכחת הנכות וההתדיינויות מול הוועדות הרפואיות ו/או בעררים על החלטותיהן.

לפיכך תשלמנה הנתבעות כאמור לתובע גם את הסך הנ"ל ובצירוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתו על ידי התובע ועד היום.

דר' הנדל בדק את התובע ביום 11.9.95 וקבע, כי נכותו הרפואית של התובע הנה 28% ואילו דר' אבנטוב שבדק את התובע ביום 25.2.98 העריך את נכותו הרפואית הכוללת ב-10%, כאשר 5% מכלל הנכות הינם החמרה בעקבות התאונה השניה.

בחוות דעתו, מעלה דר' הנדל תמיהות בציינו שאבחנה כמו שלו של חבלה כפולה של קרע במניסקוס וברצועה הצולבת, חייבת להיות מלווה בדימום פנימי וכאבים עזים ובדרך כלל מטופלת בשאיבת דם מיידית ובפועל לא היה כן. כלומר, גם לדעת דר' הנדל, חוות דעתו איננה מתיישבת עם הממצאים שהונחו בפניו, והם תאונה קלה על פניה של מעידה מסולם.

...

לאור כל האמור לעיל, הינני קובעת, כי הנכות הרפואית הינה כולה תפקודית (ראה ע"א 5052/92 שיק נ' מטלון, תקדין עליון, כרך 94 (3) עמוד 2119).

בעניין זה, לא שוכנעתי, כי פיטורי התובע מהנתבעת היו רק בשל קשייו הגופניים, מקום שהתובע המשיך לעבוד אצל הנתבעת כשנה וחצי לאחר התאונה הראשונה ולנוכח הפגיעה הקלה בברכו.

סכום ביניים בגין תאונת העבודה ישולמו לתובע הסכומים הבאים: 1,934 ש"ח. (סעיף 6.1) ב. 11,930 ש"ח. (סעיף 6.3) ג. 3,500 ש"ח. (סעיף 6.4) ד. 10,000 ש"ח (סעיף 6.5) ה. 87,360 ש"ח. (סעיף 6.6) ו. 2,500 ש"ח. (סעיף 6.7) ז. 20,000 ש"ח. (סעיף 6.8) _________ סה"כ 137,224 ש"ח. בגין תאונת הדרכים ישולמו לתובע הסכומים הבאים: 8,948 ש"ח. (סעיף 6.3) ב. 3,500 ש"ח. (סעיף 6.4) ג. 10,000 ש"ח. (סעיף 6.5) ד. 65,520 ש"ח. (סעיף 6.6) ה. 2,500 ש"ח. (סעיף 6.7) ו. 8,515 ש"ח. (סעיף 6.8) ז. 33,945 ש"ח. (סעיף 6.9) _________ סה"כ 132,928 ש"ח. סוף דבר לאור האמור לעיל, ישלמו הנתבעים 1 ו-2 לתובע בגין תאונת העבודה סך של 137,224 ש"ח. מסכום זה יש לנכות אשם תורם של 33% וכן תגמולי מל"ל בסך 8,275 ש"ח ובסה"כ ישלמו הנתבעים לתובע בגין תאונת העבודה סך של 82,293 ש"ח. ואילו הנתבעת 3 תשלם לתובע בגין תאונת הדרכים סל של 132,928 ש"ח. לסכומים הנ"ל יתוספו בגין תאונת העבודה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצרוף מע"מ כחוק, ובגין תאונת הדרכים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ כחוק.