קרע בגידים מסובבים בכתף כתאונת עבודה

בפנינו תביעה של חשמלאי להכרה בפגיעה בגב ובכתפיים כפגיעה בעבודה במסלול המקרוטראומה.

לציין כי הגיל לכשעצמו הנו גורם דומינאנטי לקרעים בגידי השרוול המסובב, בשכבת גיל זו. לאור כל הנ"ל איני סבור כי קיים קשר סיבתי בסבירות שמעל ל- 50% בין תנאי עבודתו לליקויי הכתפיים.

וכך הוא קבע -  "התעוד הרפואי שהועבר הנו החל משנת 2002.... ולאחר מירב שענות החשיפה (1973 2004)...  נימצאו בסיטי שינויים נרחבים גובה C3-6  עם היצרות פורמינות ימין בשני גבהים C3-4  ו- C5-6. ההדמיה הבאה הנה 2010 קרי 6 שנים מתום חשיפה ולאחר ארוע תאונה 8.2008. לפיכך, במידה ולא ימצא תעוד לארוע  חבלה טרם 2002, יש לקבוע לעבודת התובע השפעה משמעותית מעל 20% להחמרה בצואר (נקבע כהחמרה ולא גרימה לאור שכיחות בגיל).  על פי התעוד לגב התחתון, החל מ- 4.2006 (... בלט דיסק  בגובה יחיד L4-5 . רק בשנים 2012 – 14 הדמיה הדגימה בלטי דיסק L3 עד S1 והחל מ 2015 נטען גם להצרות ספינלית בגובה יחיד זה -  מצב המתאים להחמרה טבעית בשנים 2015 – 2016. מצב זה אינו מתאים לליקוי מרטט כלל גופי הצפוי לגרום לליקוי בגבעים רבים, ויש לקבוע כי לעבודת התובע אין השפעה משמעותית על הליקוי בגב התחתון. אין מידע בתעוד על האפשרות הרמת המשאות במשקל החריג גרמה לארוע חריף בגב התחתון". לאור עמדות המומחים בתיקים שצוינו לעיל תסכים איתי שגם אם התובע מתלונן אחרי שנים רבות על עבודה או יש מומחים רבים שמכירים בנזק ? האם יכול והתובע לא הלך לקופת חולים, לא התלונן והמשיך לעבוד למרות שהנזק נוצר אצלו בהדרגה ? ולהלן תשובות המומחה על השאלות שהופנו אליו בעיניין הגב: "בחוות הדעת הראשונה הכרתי בקשר סיבתי שבין תנאי עבודתו לליקוי בגב, וזאת בהתבסס על הספרות שהצגתי. זאת בנגוד לעניין הכתפיים. הבסיס לדחיית מנגנון הפגימות הזעירות, התבסס על העידר תלונות עד לתעוד הראשוני בשנת 2019. ניתן להבין בנקל שלא חזרתי בי (שאלה 2) הארוע בסוף שנת 2019 שהחל לדבריו "לאחר הרמת משא כבד במהלך עבודתו" לא היה "טיפה נוספת" (שאלה 3), אלא טיפה בודדת.

...

הנתבע טוען כי בהתאם לחוות-דעת המומחה הראשון כמו גם תשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, דין התביעה להידחות.

ולבסוף, טוען הנתבע כי המומחה הנוסף לא התייחס לנושא הפגיעה הזעירה או למידת ההשפעה, ועל כן התובע לא הרים את הנטל אף בעניין זה. דיון והכרעה לאחר בחינת חוות-דעת שני המומחים שמונו, וטענות הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, מהנימוקים הבאים: ראשית אין מחלוקת בין הצדדים על כך שחוות-דעת המומחה הראשון, ובפרט לאחר שהשיב על שאלות הבהרה שמונו אליו, אינה תומכת בקבלת התביעה.

עם זאת, בכך אין כדי להכריע את התביעה, וזאת בשים לב לכך שמונה מומחה נוסף בתיק, ולהלכה הפסוקה לפיה כאשר מונחות לפני בית-הדין חוות-דעת של שני מומחים החלוקים בדעתם, ככלל יש להעדיף את חוות-הדעת המיטבה עם המבוטח (עב"ל 167/07 גלס נ' המוסד לביטוח לאומי (20.5.07); עב"ל 3353-10-18 לוי נ' המוסד לביטוח לאומי (2.9.19); עב"ל 39612-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' מלניק (11.11.13)); שנית חוות-דעתו של המומחה הנוסף שמונה הינה מפורטת, מנומקת וחד-משמעית, ולפיה יש לקבל את התביעה.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה, דהיינו הן לעניין הגב והן לעניין הצוואר.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

התובע הגיש תביעה בעקבות החלטת פקיד התביעות לדחות תביעה שהגיש להכרה בפגיעה בכתפיו כתאונת עבודה (מקרוטראומה).

איננו מסכימים, ועל מנת לנמק ולצורך הנוחות, נביא להלן פעם נוספת את שאלה א', ואת התשובה לה: בחוות דעתך כתבת (בעמוד הרביעי) כי 70% מהמטופלים בעלי קרע בגיד מסובב כתף עסקו בעבודה משרדית, ללא ביצוע תנועות כגון זו המתוארת בהחלטת המינוי.

...

ככל שלא היתה מוצגת למומחה תשתית עובדתית בדבר ביצוע פעולות משיכה חדות ורציפות במשך תקופה ארוכה תוך מעורבות של כתף ימין, הרי שהיה מגיע למסקנה שיותר סביר שמדובר במחלה שנגרמה במהלך השנים, עקב שחיקה טבעית, מבנה גוף, הרגלים וכולי.

בטרם נחתום, נציין כי אף שהמומחה המליץ להכיר בפגיעה בכתף ימין על דרך ההחמרה בשיעור 33%, הרי שעל פי הפסיקה, משהגענו לכלל מסקנה שבבחינת מאזן ההשפעות קיימת השפעה משמעותית (של יותר מ- 20%) הרי שיש להכיר בפגיעה, ללא התייחסות לנושא ההחמרה, כפי שהבהיר זאת כב' השופט אילן סופר באחת הפרשות (עב"ל 41048-05-11 בן ישי נ' המוסד לביטוח לאומי (28.6.12)): "תפקידו של בית הדין בשלב של ההכרעה בתביעה, הוא לקבוע אם מדובר ב'פגיעה בעבודה' ובתוך כך קיום קשר סיבתי בין האירוע לפגיעה. בית-הדין לא נדרש בשלב זה לבאר מהי מהות הקשר הסיבתי אם בגרימה או בהחמרה, שהרי זוהי הכרעה שמסורה בלעדית לוועדה הרפואית הקובעת את דרגה הנכות. מסיבה זו אנו מקבלים את הערעור באופן שפסק דינו של בית הדין האזורי יתוקן כך שהמסקנה אליה הגיע תתמצה בכך שהתביעה התקבלה וקיים קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין מחלת המערער". סוף דבר התביעה נדחית לעניין כתף שמאל אך מתקבלת לעניין כתף ימין, שהפגיעה בה מוכרת כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

הנתבע ישלם לתובע הוצאותיו בהליך זה בסך 8,000 ₪.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.8.2021, אשר היתכנסה מתוקף פסק דין שניתן בהסכמה בהליך ב"ל 33363-01-21 (להלן: פסק הדין המחזיר) ודחתה את הערר לעניין הפגיעה בכתפו הימנית של המערער תוך שלילת הקשר הסיבתי לתאונת העבודה שהוכרה.

המערער גורס שקיימת סתירה פנימית בהנמקת הועדה, כאשר מחד גורסת הועדה שמנגנון התאונה אינו יכול להסביר קרע בגיד המסובב של הכתף והיא מציינת אך ב"אבחנות הועדה" כתוב במפורש ש"קיים קשר סיבתי" ואז בסוגריים "קרע חלקי תואם טנדינופטיה שאינה קשורה לפגיעה הנדונה". הגם שהועדה כתבה בפרוטוקול את הנקודות שצוינו בפסק הדין המחזיר, בפועל לא נתנה הועדה תשובות מספקות לשאלות שהועלו ולטענות המערער שנטענו במסגרת הועדה.

...

לאור כל האמור, נראה כי החלטת הוועדה מנומקת באופן שמאפשר להתחקות אחר הלך דעתה ולהבין את קביעותיה.

סוף דבר לא מצאתי פגם בפעילות הוועדה, בקביעותיה ובהנמקתן.

משכך, הערעור נדחה.

ביום 1.3.2019 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בטענה כי תנאי עבודתו גרמו לו לפגיעה בכתפיים.

ביום 1.5.2022 השיב המומחה על השאלות שהועברו אליו כדלקמן (הדגשות במקור, מ.ק): ש: מהו הליקוי של התובע? ת: הליקוי שאובחן אצל התובע הנו קרעים בגיד השרוול המסובב בכתף ימין, טנדיניטיס בגיד הארוך של שריר הביספס שעובר בכתף, נזק בלברום בסמוך לגיד זה ושקיעת סידן בסמוך לגיד השרוול המסובב.

בעמ' 2 לחוות דעתך קבעת: "לא נמצא גם קשר סיבתי בין עבודה עם ידיים מורמות לקרע בגיד השרוול המסובב. נמצא עם זאת קשר בין עבודה זו לסינדרום אימפינג'מנט תת-אקרומאלי (סינדרום שיכול להוביל בהמשך לקרע בגיד השרוול המסובב)". (ההדגשות של הח"מ) לאור קביעתך בחוות הדעת ובהנחה כי העובדות לגבי אופי עבודתו של התובע, המשקל וכמות הארגזים תואמים את המתאר המובא בשאלה הקודמת.

...

איני סבורה כי מדובר במסקנה שגויה אלא בתיאור מסתבר בהחלט של עבודת התובע, כפי שעלה באופן ברור מהתשתית העובדתית שהועברה למומחה, כפי שקבעתי לעיל, שכן נכתב כי הרמת הידיים נעשתה לצורך סידור הארגזים והדעת נותנת כי הידיים אינן נותרות מורמות מעלה אלא מדובר בהרמה, הורדה, וחוזר חלילה.

סוף דבר על יסוד האמור, הגעתי למסקנה כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה, אשר קביעותיו היו ברורות, מנומקות ונשענו על התשתית העובדתית שהוצגה לו בהסכמת הצדדים.

כפועל יוצא, דין התביעה להידחות.

התובעת הגישה תביעה להכיר בליקויה בכתף ימין ובכף יד שמאל (CTS) כפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה.

תנועות חוזרות ונשנות של סיבוב פנימי בזרוע עם אבדוקציה מעל 90 מעלות, בתדירות גבוהה ובמצטבר לאורך היום מביאות לסבירות מעל 50% לקשר בין מנח העבודה לליקוי בשרוול המסובב בכתף ימין (אך כבר אדגיש כי לא ניתן לכמת כמה זמן במצטבר מכלל 16 בדיקות X 20 דק קרי 5 שעות במצטבר, התובעת בתנוחה כזו כיוון שכמודגם בתמונה ימנית עליונה, חלק מהבדיקה אינה במנח הרחקת היד).

ד) ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית – האם לתנאי העבודה השפעה משמעותית על הליקוי (השפעה משמעותית היא בשיעור של 20% ומעלה)? על פי התעוד הרפואי, לתובעת אין מחלות רקע או ארועי תאונה בכתף ימין.

בבדיקת ספורטי עילית המבצעים תנועות של זריקת כדור מעל גובה הכתף, נמצאה שכיחות הקרעים אסימפטומטיים (ללא כל תלונה) בגידים מסובבי כתף היא 40%.

...

ביום 4.12.22 קבעתי: "לאחר שבחנתי את בקשות הצדדים ומשיש הסכמה למינוי מומחה נוסף לעניין כף היד, אמנה מומחה נוסף שיחווה את דעתו בעניין כף היד. המומחה יתייחס גם לשאלות הקש"ס בעניין הכתף מהסיבה שהמומחה קבע בתשובות שלאלות ההבהרה מיום 19.7.22 שאין בעבודת התובעת משקל חורג למתמר. בנסיבות אלה המומחה יתייחס גם לעניין הכתף. אין באמור משום פסילה חוות דעתו של ד"ר עידו ציון". ביום 4.12.22 מיניתי את ד"ר ארז אבישר שיחווה את דעתו וביום 5.1.23 השיב ד"ר אבישר: "א. לעניין ליקוי בשורש יש שמאל- במעבר על הרשומה הרפואית של התובעת אין עדות לתלונות המכוונות לפתולוגיה ביד שמאל.

" לאחר שהמומחה הגיש את חוות דעתו ביקשה התובעת למנות מומחה רפואי אחר מהתחושה של "סימון מטרה סביב החץ". לאחר שקיבלתי את עמדת הנתבע קבעתי ביום 15.2.23: "לאחר שבחנתי את בקשת התובעת – אין מקום למינוי מומחה נוסף. המומחה שלל נזק אין הדבר מצדיק פסילתו. אם התובעת מבקשת לשאול את המומחה שאלות הבהרה תגיש הבקשה עד ליום 26.2.23". ביום 27.3.23 הוריתי למומחה להשיב לשאלות ההבהרה הבאות: אתה מתבקש להתייחס לבדיקת ה EMG מיום 31.1.19 ולהסביר האם יש בה כדי לשנות את חוות דעתך? האם למרות קביעתך שלתובעת אינה סובלת מפתולוגיה בשורש כף יד שמאל, היא סובלת מליקוי שנכלל בגדר פריט 26 לרשימת מחלות המקצוע בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) המתייחסת ל"דלקת" של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק ו/ או בגדר פריט 13 לרשימה המתייחסת ל"שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך"? אם התשובה חיובית האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הליקוי ממנו היא סובלת בכפות ידיה? האם יש באמור כדי לשנות את חוות דעתך? ביום 18.5.23 השיב המומחה: התייחסתי לבדיקת הולכה מתאריך 31.1.2019.

לא מצאנו סיבה למנות מומחה שלישי כפי שביקשה התובעת בסיכומיה.

סופו של דבר, התביעה לעניין כתף ימין מתקבלת.

התביעה לעניין כף היד נדחית.