קרנות פנסיה לנפטרים ללא קרובי משפחה

המדובר במיתקן ענק, אשר אף אדם בוגר, אם אינו מבקר בו לעתים תכופות, עשוי להתקשות בהתמצאות בו. הדברים נכונים מקל וחומר שעה שמדובר היה נכון ליום התאונה בילדים בני 8 ו-10 ששאפו להכנס למקום אשר ככל הנראה נראה להם כ -"ים" או בריכה (ראו: מוצג נ/3 שורה 17 (הפנייה למאגר כים ובשורה 4, הפניה למאגר כבריכה), וכשבסופו של יום צפו בתוצאה המרה והיא טביעתו למוות של חברם ובן משפחתם.

עדות האב עלי, עדות קרוב המשפחה יאסר נעים, לצד עדותו של מר אטיאס (שהעיד כי הוא שוטר קהילתי) מלמדות כי ניתן היה להכנס למאגר דרך פירצות בגדר ושוללות אפשרות טיפוס מעל הגדר.

בית המשפט הסביר לי שוב את השאלה בערבית אני מסביר שאישתי נוהגת להסתכל על הזמן על הילדים ובאותו יום הדברים קרו כפי שקרו והילד נפטר ואין מי שיעזור לי. האם אסרת אתה על הבן המנוח שלך או אח שלו הקטן אי פעם לפני הארוע ללכת ולהסתובב בשטחים הפתוחים האלה? לא, אני תמיד אומר לילדים שלי ומבקש מהם שישחקו בתוך הבית אומר להם שיש להם מחשב ודברים שניתן לשחק בהם בתוך הבית ולידו.

בהילכת פינץ הנ"ל נקבע כי בפרט לעניין קטין כי תוצאת החישוב לעיל "המתמשך לאורך שנים רבות, משקלל את מכלול הנתונים המשתנים לאורך תוחלת חייו של אדם, כמו-גם את הנתונים המשתנים בין אדם לאדם: תקופת הכשרה לעבודה, תקופת עבודה עם הפסקות מסוימות, היתקדמות בעבודה, צבירת חיסכון לקראת יצירת קרן פנסיה, ועוד כיוצא באלה. התוצאה המתקבלת מציעה פיצוי הולם לכלל הפסדי ההישתכרות של קטין לרבות הפסדי הפנסיה" (ראו: פסקה 11).

...

למסקנה זו הגעתי לא בלי התלבטות תוך בחינת נסיבות המקרה שלפניי אל מול מגמות הפסיקה.

סוף דבר: סיכומו של דבר, נזקי התובעים הינם כדלקמן: פיצויים בגין השנים האבודות: 937,621 ₪.

לאור המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת.

בפסק דין מיום 14.1.2020 נדחתה התביעה, לאחר שנפסק כי בני הזוג אכן היו ידועים בציבור במשך כעשר שנים, נפרדו ובשנים שקדמו לפטירת המנוח הוא חי בדירת בת דודתו המערערת כקרוב מישפחה ולא כבן זוג (להלן – פסק הדין הראשון).

להלן – עניין סלח; עב"ל (ארצי) 55213-09-20 יצחקי – המוסד לביטוח לאומי (15.6.2021)), או על השאלה מה הן השלכות השינוי במערכת הזוגית בתקופה שקדמה לפטירת המנוח (ראו לדוגמה: ע"ע (ארצי) 29148-11-16 נחמיאס – מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ (12.12.2017); ע"ע (ארצי) 26836-10-18 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין והעבודות הציבוריות – שאול (12.2.2019)).

לטעמי, הנטל לשכנע כי המגורים היו כבני זוג, ולא כקרובי מישפחה, מוטל על המערערת, ואין היא יכולה להיבנות מאופי הקשר בתקופה הראשונה וזאת בשים לב להפסקה בתקופה השניה.

...

מאחר שסמוך למותו של המנוח חיו בני הזוג כידועים בציבור, יש לקבל את הערעור.

ואילו בהיבט של ידועים בציבור כל עוד לא קבע המחוקק מבחנים לסיום קשר זוגי של ידועים בציבור הרי יש לראות את היחסים בין בני זוג החולקים מגורים משותפים, עם דגש לכך שהם קיימו טקס אירוסין, כיחידת זמן אחת הנמשכת עד למותו של המנוח, גם אם עברו תקופות בעיתיות ביחסים הזוגיים, ולפיכך המסקנה המתבקשת היא שסמוך למותו התקיימו מערכת יחסים של בני זוג.

סוף דבר בהתאם לחוות דעתו של השופט רועי פוליאק, אליה הצטרפו השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור מר אמיר ירון ומר דן חן, ובניגוד לעמדתה החולקת של השופטת חני אופק גנדלר, הערעור מתקבל והמערערת תוכר כ"אלמנה" של המנוח הזכאית לקבל קצבת שאירים.

" וכן, כי "אין הוא בא להעניק זכויות לאדם באשר הוא קרוב מישפחה של אחר, אלא למנוע, מחוג מוגדר של אנשים, סבל של מחסור בהפסק הכנסתם או הכנסת מפרנסם' - (ר' בג"ץ 5492/07 סמדר בוארון נ' בית הדין הארצי לעבודה, [פורסם בנבו] (19.8.10)....דברים ברוח דומה נפסקו גם על ידי בית דין זה, אשר קבע כי קיצבאות שאירים המשולמות על-פי חוק הביטוח הלאומי תכליתן לפצות על חסר כלכלי וכי הן נועדו בעיקרן לשמר את רמת החיים, פחות או יותר כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג (ר' עב"ל (ארצי) 1169/01 אביטל - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (10.5.2004) (להלן - עניין אביטל); עב"ל (ארצי) 731/07 קירשנר - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (6.9.2009) (להלן - עניין קירשנר); דב"ע (ארצי) ל/0-19 המוסד לביטוח לאומי - מנו, [פורסם בנבו] פד"ע ב (1) 72, 77 (1970) (להלן - עניין מנו); דב"ע (ארצי) נב/0-69 ליאון - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כד(1) 458, 464 (1992); וכן ר' - לגבי קצבת שארים מקרן פנסיה  דב"ע (ארצי) נג/6-7 בטר - קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כז(1) 135, 140 (1994); דב"ע (ארצי) נז/6-2 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ - כוכבי [פורסם בנבו] (29.7.1997)).

...

כאמור מהתמונות והסרטונים שצורפו לבית הדין, לא מצאנו ולו גם תמונה אחת של התובעת והמנוח בתמונה זוגית - בנפרד מהמשפחה.

גם בעניין זה עולה השאלה – כיצד המנוח לא שיתף את בת זוגו (כטענתה) בדבר מחלתו? וכי בני זוג החיים יחד כזוג לכל דבר לא יודעים דבר אחד ממחלתו של השני? וכי ניתן להסתיר מחלה כזו מבן/בת הזוג, אם אכן חיו יחד בזוגיות ובשיתוף מלא?! נראה לנו כי התשובה גם לכך שלילית.

סוף דבר: מכל האמור לעיל – התובעת לא הרימה האת הנטל כי הייתה ידועה בציבור של המנוח, והתביעה נדחית.

המבקשים מבססים טענותיהם בעיניין היתנהלות מבטחים על מקרה נוסף, הנוגע לקרוב מישפחה של ב"כ המבקשים (אחי סבו), מר ברוך לוי ז"ל, אשר הלך לעולמו בשנת 1985 ויורשיו אף הם, נדרשו ליזום פניה למבטחים, על מנת לקבל את הכספים שנצברו בקרן ולא זכו לכך שהקרן תיצור איתם קשר באופן יזום על מנת להעביר את הכספים אליהם.

בנוסף, במכתבו של סמנכ"ל תיכנון ורגולציה של קרנות הפנסיה הותיקות מיום 14.7.2015 (נספח 3 לתגובה), צוין כי "הקרנות שבהסדר מקבלות מידע באופן שוטף מהרשם לעינייני ירושה על מוטבים של עמיתים שנפטרו, וזאת באמצעות ממשק ממוכן שהוסדר לעניין זה". אף שלא הוברר עד תום מועד הקמת הממשק הממוכן והרקע לכך, מהעדויות שלפנינו עולה, על פני הדברים כי הממשק הממוכן בין הקרנות שבהסדר לבין הרשם לעינייני ירושה היה קיים משנת 2015.

" לשם ביסוס טענתם לפיה מבטחים הפרה את הוראות הסעיף דלעיל, מפנים המבקשים לטענת מבטחים במסגרת תגובתה לבקשת הגילוי, במסגרתה צוין כי "מבטחים מבצעת אימות פרטי העמיתים מול מירשם האוכלוסין לכלל העמיתים בעלי הזכויות, באופן קבוע, אחת לחצי שנה. העובדה שהמנוח ברוך לוי ז"ל נפטר לא נודעה למבטחים בשל תקלה בממשק בין מבטחים ובין מירשם האוכלוסין בשנים עברו. דבר פטירתו נודע לקרן בינואר 2013, עת בצע אימות ראשון בהתאם להוראות החוזר על ידי הקרן." אנו סבורות שאין בטענת מבטחים באשר לתקלה בממשק בין מבטחים לבין מירשם האוכלוסין בשנים עברו בגינה לא נודע לה על דבר פטירתו של מר לוי ז"ל (אשר כאמור לא עומדת למבקשים עילה אישית בעיניינו), כדי להצביע על הפרת הסעיף האמור.

...

אף לא שוכנענו שבנסיבות העניין התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

כך גם עשו יורשי העמיתים יוכבד אברהמי ז"ל וברוך לוי ז"ל. סוף דבר לאור כל האמור הגענו לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

ההפקדות השוטפות של סכומי הפנסיה לחשבון הבנק ע"ש המנוחה הופסקו באפריל 2013 ככל הנראה לאחר שהתקבלה אינדיקאציה מהבנק בדבר חשש כי המנוחה "מנותקת קשר", ולאחר שנערכה חקירה על ידי חברה פרטית,[footnoteRef:1] ממנה עלה כי המנוחה עזבה את ישראל כאמור לעיל, לא ברור מצבה, ולא אותרו בני מישפחה בארץ.

לא נרשמה פטירה במירשם האוכלוסין ומשמע שהנ"ל ככל הנראה עזבה את הארץ וייתכן אף כי נפטרה זה מכבר, בחו"ל. בנסיבות אלה התשלומים ששילמה קרן הפנסיה שולמו בטעות וכל הסכומים בגין כך שנצברו בחשבונה ולא נמשכו שייכים לקרן הפנסיה.

מאחר שאין חולק כי המנוחה לא היתה זכאית לתשלומי פנסיה לאחר פטירתה לא נותר אלא לידון בטענות ההתיישנות שהעלה הנתבע.

...

לטעמנו בשנת 2013 מבטחים גם לא היתה יכולה לדעת בשקידה סבירה את הפרטים המגבשים את עילת התביעה.

כללו של דבר הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 יום סכום בסך 355,705.36.

בנוסף לסכום דלעיל, משהתקבלה התביעה במלואה, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.