קריסת עגורן תביעת פיצויים

דיון והכרעה על בימ"ש להכריע במחלוקות שלהלן: האם המנוף קרס עקב רשלנות של השוכרת או מוחמד ? האם על השוכרת לשלם לתובעת שווי המנוף ודמי שכירות עד תום תקופת השכירות מכח התחייבות חוזית ? האם התובעת התחייבה לבטח המנוף ? ככל שהנתבעים גרמו הנזק ולא התובעת הייתה אמורה לערוך הביטוח, מהו הקף הנזק ? האם המנוף קרס עקב רשלנות של השוכרת או מוחמד ? להלן גרסאות הצדדים: גרסת התובעת התובעת טענה בכתב התביעה כי עוסקת בהשכרה, הקמה ואחזקת מנופים ומיתקני הרמה, ובין היתר היה בבעלותה מנוף עגורן צריח מתוצרת פוטיין הרשום אצלה כמנוף 73.

מוחמד חב אחריות שילוחית לרשלנותו הפושעת של העובד מטעמו וכי הלה התרשל בעת בחירת העובד ו/או נהולו ו/או הדרכתו ובמעשיו ו/או במחדלו הביא על התובעת נזקים ממוניים כבדים, והוא חב בפצוי התובעת בגין אלה.

...

כמו כן, התובעת טוענת כי אין אזכור בחשבונית השירות בדבר ביטוח הצמ"ה. מכיוון שהתובעת לקחה על עצמה לבטח ביטוח צמ"ה רכוש שלה, בימ"ש לא רואה בטענה זו כדי להביא למסקנה שתשלול נוסח ההסכמה החוזית הכתובה.

מסקנה זו משתלבת עם גרסתו בעמוד 28 בשורה 32 לפיה עורכים הביטוח רק לאחר שמציבים המנוף ועורכים טסט.

סוף דבר בימ"ש דוחה התביעה ומחייב התובעת לשלם לשוכרת שכ"ט ב"כ בסך של 40,000 ₪ ולמוחמד שכ"ט בסך של 20,000 ₪, צמודים בתוספת רבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

רקע המבקשת 1, חברת "מנופי אבי תובלה ושירותים (1991) בע"מ" (להלן: "מנופי אבי"), הגישה תובענה נזיקית-כספית לפיצויים בסך של כ-7 מיליון ₪ בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כנגד: החברה; המבקשת 2, חברת "פרו ש.י.א. הנדסה בנייה ותשתית בע"מ" (להלן: "פרו ש.י.א."); חברת הביטוח "איילון חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "חברת הביטוח") שהיתה המבטחת במועדים הרלוואנטיים (ת"א (מרכז-לוד) 44889-01-12).

בתובענה נטען כי ביום 28.1.09 קרס עגורן של מנופי אבי במהלך עבודות בפרויקט של החברה במחלף "ענבה" בכביש 431 בשל רשלנות של החברה בהכנת הקרקע עובר להקמת העגורן.

...

באותו עניין מצאתי כי לנוכח מורכבות הסוגיות שעמדו על הפרק כמו גם היקף הראיות שדרוש לשם ליבון המחלוקות וקביעת ממצאים, לא הולם לברר את הטענות במסגרת של תביעת חוב וסבורני שזו המסקנה גם במקרה דנן.

משכך סבורני שעיקר ההוצאות בקשר לניהול ההליך שולמו זה מכבר ומכל מקום הדעת נותנת שלא מדובר בהוצאות ניכרות ככל שיהיו בהינתן השלב שבו ההליך מצוי.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אני נעתר לבקשה ומתיר את המשך ניהול התובענה שמתנהלת בבית המשפט המחוזי מרכז לוד בהליך ת"א (מרכז-לוד) 44889-01-12.

תביעה כספית לפצוי בסך של 7,073,000 ₪ בגין נזקים אשר נטען כי נגרמו לתובעת בעקבות קריסת מנוף עגורן זחלילי מתוצרת DEMAG, דגם CC2600 שבבעלותה (להלן: "המנוף" או "העגורן").

...

בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את אומדן המומחה רוזן טל ועל מנת שהתובעת לא תצא בלא כלום, אני מקבל את אומדן המומחה מימון של 200,000 ₪ בגין הזרוע (50% ממחיר זרוע חדשה), וכן 150,000 ₪ בגין חלקים שונים שנמשכו מהמחסן, ובסך הכל 350,000 ₪.

סך כל הנזקים שנגרמו לתובעת הם כדלקמן: השבת האתר למצב עבודה וחילוץ - 135,000 ₪ צוות טכני מהמרכז הלוגיסטי - 30,000 ₪ עבודות תיקון על ידי צוות במרכז הלוגיסטי - 181,700 ₪ חלקים - 350,000 ₪ בדיקת בודק מוסמך - 3,500 ₪ הוצאות תקורת חברה ואתר העבודה במודיעין, במרכז הלוגיסטי ובמשרדיה הראשיים של החברה - 50,000 ₪ סה"כ 750,200 ₪ סיכום על יסוד כל האמור לעיל נדחית התביעה, ונדחות גם הודעות צד ג'.

התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ (סה"כ 120,000 ₪), וכן הוצאות משפט שהוצאו על ידי כל נתבעת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל.

התובע אדיש לטענתו לתוצאת הליך ביניים זה אך המחלוקת הנה בין הנתבעות 1-4 שנתבעו על פי פקודת הנזיקין לנתבעת 5 מבטחת המכונית בה נפגע התובע בביטוח חובה על פי פקודת ביטוח רכב מנועי, [נוסח חדש], תש"ל-1970.

התובע נלכד בנסיבות ברכב בשל נפילת העגורן שהפתיעה אותו ולא חזה אותו קודם לכן וכך גם אם היה מבחין מבעוד מועד בנפילת העגורן, היה עליו לדומם את המנוע, לפתוח את חגורת הבטיחות ואת הדלת לכביש סואן ואין לכך כל דמיון לאדם היושב על ספסל ומבחין בקריסת העגורן ואינו בחלל סגור המונע ממנו אפשרות לראות את נפילת העגורן.

עוד הוסיפו הנתבעות 1-2 כי בנגוד לטענה לפיה אין תחולה לחוק הפלת"ד בשל רשלנות, אין לראות בקיום של גורם רשלני שעשוי להיות מקור חלופי לפצוי כנתון השולל את חוק הפלת"ד. מכל מקום, אין לשלב יסודות אשם בחוק הפלת"ד. עוד הוסיפו כי נזקיו הנפשיים הנטענים של התובע נגרמו בשל לכידתו ברכב, עת ניסה לצאת ולא הצליח, מה גם שחש בריח חריף של דלק והימצאות של דלק במכלי רכב אופיינית לשימוש בו לצרכי תנועתו, כאשר ידוע כי היתלקחות הדלק או התפשטות האדים הנה חלק הסיכונים שבשימוש ברכב.

...

בדומה לערכאות דיוניות נוספות אף אני סבור כי יש מקום לצמצם את הגדרת השימוש במונח "נסיעה", כמו בפסיקתה של חברתי הש' אירית קלמן ברום בת"א (ת"א) 17331-01-17 פלונית נ' שומרה (31.5.22) בו נדון מקרה בו רכב עצר במפרץ אוטובוסים כשאז התנגש בו רכב אחר והתרחשה תאונת דרכים ונשאל האם נעשה ברכב הנפגע שימוש בעת התאונה השיב ביהמ"ש בשלילה מאחר והעצירה בצד הדרך נועדה לאתר מסעדה בטלפון.

מכאן שאין עסקינן בשימוש ברכב, ולכן חוק הפלת"ד אינו חל ודין התביעה כנגד הנתבעת 5 להידחות.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 5 נדחית.

אך עם כניסתן לתוקף של תקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007 שונתה ההוראה ובתקנה 2(ב) לתקנות החדשות נקבע כי: "כלל הליך כמה סעדים, תשולם אגרה לפי פרט אחד בלבד מבין הפרטים המפורטים בתוספת לגבי אותו הליך, לפי הסכום הגבוה". התובעות, יורשות ותלויות המנוח ס.ס. ז"ל, הגישו כנגד הנתבעים תביעה לפיצויים בעקבות מות המנוח שניגרם כתוצאה מקריסת עגורן במהלך עבודתו.

...

בשלב זה כבר ידועה זהות המפסיד ועל כן את יתרת האגרה במקרה בו התקבלה התביעה (החלק הארי של תביעות אלה) ישלם הנתבע ישירות ולא כהחזר לתובע.

בנוסף, ההחלטה בעניין תרכובות ברום ניתנה בדן יחיד ואף שאין ספק שיש לה תוקף מנחה ואף למעלה מזה, בהיותה החלטת דן יחיד ולאור האמור לעיל, ובשים לב לכך שמאז ההחלטה נדרשו בתי המשפט לסוגיה ולהשלכות המעשיות שלה, אני סבורה שנכון לבחון שוב את הדברים.

זו האגרה ששילמו התובעות עם הגשת התביעה ולפיכך בקשת המדינה נדחית.