בתלונתו (ת/1) סיפר אמנון בין היתר כך:
"...במהלך עבודתי שם מנהל הסניף שמו שלמה רוזנברג היה מעיר הערות סקסיסטיות, שאולי מקובלות בין בני 17, אבל לא בין אדם כמוהו לאדם בגילי, כמו הערות על זיונים.
בהמשך עדותה (עמ' 20) נזכרה כי לאחר הדברים אמר לה אמנון "אני לא הולך לוותר לו על מה שאמר לי".
במסגרת עדותה אמרה ריקי מילים חמות על אמנון "אני מאוד כיבדתי את אמנון כאדם מבוגר, מכובד, איש עשייה, נעים הליכות, היה לי כיף מאוד לדבר איתו". עוד אישרה ריקי כי קיימת קרבת מישפחה רחוקה בינה לבין אמנון "גרושתו היא מהמשפחה של בעלי, אבל אני לא מכירה אותה, כאילו אין קשר, זה לא קשור בכלל". מנגד, באשר לשלמה אמרה ריקי את הדברים הבאים:
אני מבקשת להוסיף, גם אם זה קצת לא נוח לי ולא נעים לי, אבל אני רוצה להגיד שכשהתובע היה מנהל שלי, המערכת היחסים שלו איתי גם כן לא היינו בהרמוניה, וגם עם אמנון הוא (שלמה) מאוד לא חיבב אותו (אמנון).
תחילה פנה למנהלו מוטי במכתב ספטמבר בו התלונן על היתייחסות "מחפירה, מעליבה ופוגענית" מצידו של שלמה כלפיו, ובקש שלא לעבוד יותר בסניף, זאת מבלי לפרט את ארועי הסוכריה; משלא נענתה בקשתו לעבור לסניף אחר ולאחר שיחסיו עם שלמה החמירו בעקבות אירוע נובמבר, פנה לממונה על הטרדה מינית (סלאווה) בסניף השופרסל; משלא זכה למענה הולם, פנה אמנון במכתב למנכ"ל שופרסל אשר הורה על עריכת בירור; משקבעה וועדת הבירור כי אין מדובר בהטרדה מינית, הגיש את תלונתו במישטרה; מאוחר יותר ולאחר שגם התלונה במישטרה לא הניבה דבר, הגיש את תביעתו בבית הדין לעבודה.
...
עוד הבהיר אמנון במכתבו כי ככל שלא יקבל מענה ראוי, יפנה להגשת הליך משפטי:
"תביעתי תהיה לפיצוי בסך 50,000 ₪ כקבוע בחוק, וסבורני כי יהיה גם נכון להרחיק את מר רוזנברג מתפקידו אצלכם".
במכתב מאוחר יותר (ככל הנראה מחודש אוגוסט 2015) המופנה לשלמה, למנכ"ל שופרסל ולמנכ"ל פרומו עבודי, צרף אמנון טיוטת כתב תביעה אותה עומד הוא להגיש, במסגרתה עותר לפיצוי בסך 60,000 ₪ בגין הטרדה מינית.
"כמובן שיתכנו מקרים בהם שוללת חזרה עיקשת וחסרת בסיס על תלונה שהוכחה כבר כמוטעית, את טענת תום-הלב, וזאת אף אם מופנית תלונה רק למשטרה, אך תלונתו השגרתית של אזרח, החושד בתום-לב במעשה עבירה של אחר והמופנית למשטרה, המופקדת על-פי החוק על חקירת עבירות, אינה צריכה לגרור אחריה מסקנה כי בשל שימוש זה בזכותו הטבעית של אזרח להתלונן בפני מי שמוסמך לכך, התחייב במעשה עוולה, זהו הגיונם של הדברים האמורים בסעיף 15 (8) לחוק הנ"ל."
מהטעמים האמורים, לא מצאתי גם ממש בטענות ב"כ התובע בדבר היסודות והמבחנים לסיווגה של התנהגות מסוימת כהטרדה מינית (הש' עש"מ 6713/96 מדינת ישראל נ' זוהר בן אשר (9.3.98)), שכן על הפרק לא עומדת הבחינה האובייקטיבית של המעשים, אלא האופן שבו נתפסו הדברים בתודעתו של אמנון.
עם זאת, שוכנעתי במאזן ההסתברויות הדרוש, כי אמנון האמין אמונה סובייקטיבית בכך ששלמה נקט נגדו מעשה שיש בו הטרדה מינית.
לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.
אשר להוצאות המשפט, שקלתי את כלל נסיבות העניין, לרבות ובמיוחד את הפער המתואר לעיל בין ההיבט האובייקטיבי לבין זה הסובייקטיבי ומצאתי להעמיד את הוצאות המשפט אותן ישלם התובע לנתבע על הצד הנמוך.
