הנתבע דחה את התביעה בנימוק כי בשעת פטירתו של המנוח התובעת, לא היתה אישתו או ידועה בציבור כאישתו המתגוררת עימו.
התשתית המשפטית
בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, סעיף ההגדרות בפרק "ביטוח זקנה וביטוח שאירים", נקבע כי "אלמנה" היא:
"מי שהיתה אישתו של המבוטח בשעת פטירתו".
"אישתו" – על פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי היא:
"לרבות הידועה בציבור כאישתו והיא גרה עמו".
מכאן, ניתן להכיר בידועה בציבור כ"אלמנה" לצורך ביטוח שאירים, בהתקיים שני תנאים:
האחד – כי בשעת פטירתו של מבוטח היא הייתה ידועה בציבור כאישתו;
השני – כי היא גרה עימו בשעת פטירתו.
דיון והכרעה
לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בכלל הראיות בתיק לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי לאחר הגירושים הפכה היא לידועה בציבור של המנוח ומשכך היא זכאית לקיצבת שאירים וזאת מהנימוקים שיפורטו:
ערים אנו לכך שהתובעת וילדיה העידו כי לאחר הגירושים התובעת והמנוח חיו ביחד באותו חדר וניהלו חיים משותפים.
...
חמישית, ערים אנו לכך כי התובעת הציגה במסגרת המסמכים שהגישה ביום 23.5.19 מסמך רפואי בנוגע אליה שעליו נכתבה הערה:" הנ"ל התגוררה עם ברדע חיים ז"ל וטיפלה בו יפה מאוד עד יום מותו ( עד 6/18) כאשר בשנתיים האחרונות סבל מסרטן לבלב מפושט". לא שוכנענו כי יש באמור משום אינדיקציה לנכונות הדברים, שעה שמדובר במסמך הנוגע לתובעת ולא מן הנמנע כי ההערה נמסרה על ידי התובעת ולא על ידי אדם אחר.
לאור המפורט לעיל, לא שוכנענו כי עלה בידי התובעת להוכיח כי מערכת היחסים בינה לבין המנוח כללה קשר זוגי וניהול משק בית משותף ומגורים יחדיו לאחר הגירושים לרבות במועד סמוך לפטירתו המנוח.
התביעה נדחית.
