קצבת שאירים לאלמנה שנישאה מחדש והתגרשה

הפסקת פנסיה לאלמן שנישא מחדש מהוה הפלייה לרעה לעומת מצב של מי שהתגרש, אשר זכאי לחלוקת חסכון פנסיוני לפי חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני ביין בין זוג שנפרדו, תשע"ד-2014, ואין זכות זו נגרעת בשל נישואין מחדש.

ההסדר המחייב הפסקת תשלום פנסיה בשל נישואים מחדש מפלה את התובע ביחס למגזרים אחרים כמו אלמנות צה"ל. הכרעה תביעת התובע חסרת עילה, שכן על פי הסכם הפנסיה, שמכוחה הוא היה זכאי לפנסיית שאירי פנסיונרית, קבוע תנאי לפיו זכאותו לפנסיית שאירי פנסיונרית קמה "כל עוד לא נישא". בכל טיעוני התובע אין כדי לשכנע כי יש להיתעלם מתנאי זה ולהטיל על הנתבעת חבות לשלם פנסיית שאירים מעבר לקבוע בהסכם הפנסיה.

היא תואמת את ההסדר בביטוח הסוצאלי הבסיסי לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אשר בסעיף 255(ב) שבו קובע כי "חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקיצבת שאירים, תיפקע זכותה לקיצבת שאירים (בג"צ 5492/07 סמדר בוארון ואח' – בית הדין הארצי לעבודה ואח' (מיום 19.9.10)). קביעת מיגבלה דומה במסגרת הסדרי פנסיה תעסוקתיים, היא וודאי ראויה.

...

אשר על כל אלה, אנו מחליטים לדחות את התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

בסיכומי התשובה מטעם המערערת נטען כך: בתגובה לטענות חברת חשמל - כי תשלום מלוא הפנסיה של המנוח לחנה מהוה התעשרות שלא כדין; העברת הפנסיה לחנה אינה תוצאה צודקת יותר; הבעייתיות שישנה במצב החוקי בעיניין זכויות הפנסיה אינה צריכה לפגוע דוקא בפרידה; לא ניתן פסק דין לגירושין בשל התעקשותה של חנה בעיניין זה; בנסיבות המקרה ובהתאם לתקנת הציבור ועיקרון תום הלב פרידה זכאית לקיצבת השאירים.

כך גם בסעיף 5.35 'לתקנון קופת הגמל המרכזית לקיצבה' נקבע, כי בסוגי העובדים הזכאים לקיצבה נכללים שאירים, כאשר אלמנה מוגדרת כמי שהייתה נשואה לעובד זכאי שנפטר וכל עוד לא נישאה מחדש.

...

נעיר כי אף לא מצאנו להתייחס לטענת המערערת כי מדובר בחוזה אחיד, כיוון שזו טענה חדשה המועלית בערעור, ואף לגופם של דברים אין זה ברור כלל ועיקר כיצד יש בכך כדי להועיל למערערת, ומשכך נדחית טענה זו. חלוקת פנסיית השאירים בין חנה לפרידה שבנו ושקלנו האם יש מקום לחלוקת הזכויות הפנסיוניות בין חנה לבין פרידה, אולם הגענו למסקנה כי בנסיבות המקרה אין אפשרות לקבוע הסדר המחלק את הזכויות בין השתים מאחר ויש בכך משום שינוי התקנון.

סוף דבר הערעור נדחה.

נוכח תוצאת הדברים קמה לחנה הזכאות למלוא קצבת השאירים בגין פטירת המנוח, ולקבלת הטבת החשמל של "זכאות לחשמל בתעריף עובדי חברה". בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום ליתן צו להוצאות כנגד המערערת.

(ב) חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקיצבת שאירים, תיפקע זכותה לקיצבת שאירים והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים כלהלן: (1) לאחר יום נישואיה מחדש - סכום השווה לקיצבת שאירים המחושב על בסיס שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) (להלן - שיעור הקצבה), שהשתלמה בעד החודש שבו נישאה מחדש, כפול שמונה עשרה; (2) כתום שנתיים מיום נישואיה מחדש - סכום השווה לשעור הקצבה, בעד החודש האחרון של השנתיים האמורות, כפול שמונה עשרה.

אשר לטענת ב"כ התובעת לעניין תחולתו של סעיף 262 לחוק הביטוח הלאומי-סעיף 262 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי: "(א) אלמנה הזכאית למענק לפי סימן זה עקב נישואיה, זכותה לקיצבה תיפקע, אולם אם חדלה להיות נשואה לפני תום עשר שנים מהיום שבו חזרה ונישאה, או שתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין בינה לבין בן זוגה.... תהא זכאית מחדש לקיצבה החל ביום שבו חדלה להיות נשואה כאמור, והמענק או שיעורו הראשון ששולם לה ייזקף על חשבון הקצבה ...". יש לציין כי הטענה בדבר תחולת הסעיף הנ"ל, נטענה ע"י ב"כ התובעת באופן סתמי וללא כל פירוט, אך יש לשער כי הוא מבקש לראות בתובעת כמי ש"חדלה להיות נשואה לפני תום עשר שנים מהיום שבו חזרה ונישאה".

...

מנגד טוען המוסד, כי דין התביעה להידחות.

טענה זו אין בידינו לקבל- לדידנו, המצב הנ"ל מתייחס למצבים שבהם האלמנה חדלה להיות נשואה בשל גירושין, ולא למצב כגון זה דנן שבו התובעת התאלמנה בשנית.

לעניין זה, איננו מקבלים את גרסת התובעת כי התגוררה עם סרגה וניהלה עמו משק בית משותף רק החל מסוף שנת 2002/2003.

סוף דבר: אנו קובעים, כי התובעת וסרגה היו ידועים בציבור, ובדין שלל המוסד את קצבת השאירים מהתובעת בגין בעלה הראשון.

הוראה זו קובעת כי הפטור האמור יחול גם על אלמן, אולם רק אם הוא טרם נישא בשנית, וכן שהפטור אינו חל על בני זוג שנפרדו כתוצאה מגירושין.

תמיכה לטענה זו מוצא המערער בחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), במסגרתו פוקעת זכותה של אלמנה לקיצבת שאירים כאשר היא נישאת בשנית, מתוך הנחה כי בן הזוג החדש ימלא את החסר בהכנסה שנוצרה עם מות בן הזוג הקודם.

...

המסקנה אליה הגעתי מתיישבת עם האמור בהוראה מקצועית שהוציא המערער.

התוצאה היא, אפוא, כי דין הערעור להתקבל.

יפים לעניין זה דברים שקבעתי בפרשה אחרת שם התעוררה מחלוקת האם ליתן פטור מארנונה רק למעון יום המיועד לילדים או גם למעון מסוג זה המיועד לזקנים כשהיקף הפטור לא היה ברור: "בהעדר תכלית סובייקטיבית ברורה ונוגדת, החזקה שהמחוקק לא ביקש לפגוע בקניין אינה נסתרת, והיא חזקה שיש להעניק לה את המשקל הראוי ביחס לחזקות האחרות ול'נתוני הפרשנות' האחרים שבפנינו. חזקת-תכלית זו בענין אי-פגיעה בקניין פועלת לכיוון הכרה בפטור גם ל'מעון' מסוג 'מקום שהייה' הפועל ביום שאינו מיועד רק לילדים. החזקה מנחה אותנו כי כאשר המחוקק ביקש בבירור ליצור פטור מארנונה (אך קיים ספק לגבי היקפו), ברירת המחדל (הניתנת לסתירה), על רקע זכות הקניין החוקתית, תהיה אי-פגיעה בזכות הקניין והכרה בפטור גם ל'מעון' מסוג זה המיועד לזקנים" (עע"ם 4105/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה, פסקה 48 (טרם פורסם, 2.2.2012)) חיזוק נוסף למסקנה אליה הגעתי ניתן למצוא בכך ש"אחד ממאפייניה הנוספים של שיטת מס ראויה הוא אדישותה להחלטותיו הלבר-פיסקאליות של האדם" (ע"א 3489/99 מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה נ' עברי, פ"ד נז(5) 589, 602 ו (2003) (להלן: עניין עברי)).

השאלה האחת, נוגעת לאופן שבו משפיעים גירושיהם של המנוחה ושל אבי ילדיה על חישוב הפיצויים בתביעת העזבון.

לעומת זאת, בית המשפט המחוזי לא ראה צורך לחשב בנפרד את הפיצויים לתלויים (שהם גם היורשים) בגין אובדן תמיכה, ועל-כן הוסיף לתביעת העזבון את הפיצויים בגין ראשי הנזק של תביעת התלויים שאינם חופפים – במקרה זה אובדן שירותי אם. באשר לנכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי קבע בית המשפט המחוזי כי יש לנכות רק את הגימלאות שמקבלים התלויים בפועל, ואין מקום לבצע "ניכוי רעיוני". במקרה זה, כך נקבע, המזיק אינו המעביד; המשיבים פנו בתום לב בתביעה למוסד לביטוח לאומי ואולם במועד פנייתם לא סברו כי מדובר בתאונת עבודה ועל-כן לא פנו לקבלת "קצבת תלויים" אלא רק לקבלת "קצבת שארים". כאשר פנו לבסוף המשיבים, בהוראת בית המשפט, בבקשה לקבל קצבת תלויים – נדחתה תביעתם בחלקה בשל הגשתה במועד מאוחר.

לפי הבנתה, בחישוב הפיצויים המגיעים לתלויים, יש לקחת בחשבון את השפעתם של אירועים מאוחרים לפטירת המנוח, כדוגמת נישואיה מחדש של אלמנה וקבלת תמיכה מבן-זוגה החדש.

...

דין הבקשה להידחות.

סופו של דבר, הבקשה נדחית.