קצבת שאירים לאישה שבעלה נטש אותה

בעיניין אביבה ליאון, אף על פי שנפסק כי האישה היתה פרודה ולא היתה לה זכאות למזונות על פי פסק דין או הסכם מבעלה, מאחר שהבעל שילם לרעייתו בנפרד סכום צנוע של 100 דולר לחודש ולעיתים נשא, חרף אי חיובו בדין או בהסכם, גם בהוצאות נוספות, נקבע כי הבעל נשא למעשה במזונותיה ויש להכיר בה כ"אלמנה" לצורך הזכאות לקיצבת שארים.

בהקשר זה נוסיף ונציין, כי כל עוד קשר הנישואין קיים, פסיקת מזונות לאישה שננטשה על ידי בעלה, שלא מחמת מעשים בעטיים ניתן לחייבה להתגרש, עולה בקנה אחד עם הוראות המשפט העברי (ב"צ שרשבסקי – מ' קורינלדי דיני מישפחה כרך א 310 (2015)), שהוא הדין האישי החל על הצדדים, ולפיו נקבעה זכות המערערת למזונות מכח הוראות סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני מישפחה (מזונות), התשי"ט-1959 (ראו והשוו: בע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני.

...

אף טענת המשיב, לפיה רק אם המבוטח נשא בפועל במזונות בשנה שקדמה לפטירתו, קמה לאשתו, שחיה בנפרד ממנו בתקופה הרלוונטית, הזכות לקצבת שארים, דינה להידחות משאין היא עולה בקנה אחד עם לשון החוק ("לא היתה זכאית למזונות ... או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה") ואף עם תכליתו, כפי שיושמה בעניין אביבה ליאון, בו, כמצוין לעיל, די היה בקיומה של אחת משתי החלופות ("נשא למעשה במזונותיה"), כדי לשלול את תחולת החריג שבסעיף 238(2) לחוק.

בשולי הדברים מצאנו לנכון להעיר, כי המשיב לא ניסה לטעון כי פסק הדין למזונות שונה, בוטל או פקע במהלך השנים.

סוף דבר – הערעור מתקבל, כך שהמערערת זכאית לקבלת קצבת שארים מהמשיב.

למנוח ניתן היתר של בית הדין הרבני לשאת אשה על פני קליין, עת במסגרת ההחלטה למתן ההיתר נאמר כי קליין "קיבלה תנאים מצוינים מידי בעלה, תנאים שיש בהם לחיות בכבוד ובהדר עד מאה ועשרים". המנוח נפטר ביום 11.11.2012.

נטען, כי קליין הוליכה שולל את פצ'חזדה, נטשה את שירותיו של בא כוחה הקודם ואת המתוה המוסכם בין הצדדים, עת במקביל חלף המועד להגשת היתנגדות לצוו הירושה, כך שקליין "בדרכי מרמה, הטעייה ותחבולה מקבלת כספים שאינה זכאית להם". בהקשר זה נתבקש בכתב התביעה סעד הצהרתי על פיו "יותר לה [לפצ'חזדה] להגיש היתנגדות לבקשת צו הירושה ... וזאת על פי הסכמת הצדדים, ועד אז יינתן פסק דין הצהרתי הקובע כי צו הירושה שניתן לנתבעת [קליין] המזכה אותה בכלל זכויותיה של המנוח מוקפא". על פי החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 29.9.2016 הועבר ההליך לבית הדין לעבודה.

לעניין זה נפסק בעיניין בר און כך: "טענות נוספות וכבדות משקל מצדה של המערערת, נוגעות לזכאותה לקיצבת השאירים מכוח הסתמכות רבת שנים על הוראות התקנון הקודם ומכוח הילכת השתוף בין בני זוג והחיים המשותפים שחלקה עם המנוח טרם פרידתם. טענות אלה מעלות את סוגיית האיזון הראוי בין מערכת דיני המשפחה, המחויבת לשיתוף נכסים בין בני זוג ובכלל זה לחלוקת החסכון הפנסיוני, לבין מערכת החסכון הפנסיוני המושתתת על אדנים שונים.

...

לאור האמור, אנו קובעים כי קליין ופצ'חזה זכאיות כל אחת למחצית קצבת שאירים בגין המנוח החל מחודש מרץ 2016.

אשר להתחשבנות בגין העבר: מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי פצ'חזדה אינה נדרשת לנקוט הליכים כנגד קליין, וכי המדינה חבה בתשלום קצבת השאירים בגין העבר ממועד הגשת התביעה.

סוף דבר ערעור קליין וערעור המדינה בעניין הכרה בפצ'חזדה כידועה בציבור ובזכאותה לקצבת שאירים נדחים.

התובעת לא תבעה את בעלה המנוח למזונות וגם אין כל הוכחה כי הוא נשא במזונותיה בפועל לאחר שנטש אותה ועבר להתגורר עם גב' לובנא יאסין.

רק ביום 7.11.10 הגישה התובעת תביעה חוזרת לנתבע לקיצבת שאירים גם הפעם נדחתה תביעתה ע"י הנתבע בנימוק שהיתה פרודה מהמנוח במשך למעלה משלוש שנים לפחות מחמשת שנות חייו האחרונות של המנוח.

לדבריו, הוא נהג לראות את בעלה המנוח "מרחוק" ולא ידע כלל שהמנוח חי עם אשה אחרת שממנה נולדו לו ארבעה ילדים, אלא רק "שמע שמועות" שלא ייחס להן חשיבות.

לדבריה, בעלה המנוח מילא לה את טופס התביעה לגימלת הבטחת הכנסה והוא זה שכתב במסמך נ/3, כי התובעת פרודה מבעלה משנת 1995 וזאת ללא ידיעתה, והוא זה שגם כתב את הסיבה להגשת התביעה: "בעלי נטש אותי מזה תקופה ארוכה ואין בכוחי לפרנס את ילדי ולספק את מצרכיהם ואף אין לי מקור הכנסה כלשהוא". יחד עם זאת אישרה התובעת כי היא חתמה על טופס התביעה נ/3.

...

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: עדי התביעה שהביאה התובעת, מר עבד מחמוד עבד אל-קאדר ומר אחמד סעד לא תרמו תרומה כלשהי לצורך הדיון בתיק ובוודאי לא תרמו תרומה כלשהי לטענת התובעת, כי היא והמנוח ניהלו משק בית משותף משנת 1995 ואילך.

איננו מקבלים את טענת התובעת, כי המנוח מילא את טופס התביעה לגמלת הבטחת הכנסה בתאריך 7/12/05 וכי הוא ציין בטופס כי התובעת פרודה ממנו החל משנת 1995 (ראה מסמך נ/3).

בנסיבות אלה אנו קובעים, כי התובעת לא התגוררה עם המנוח ולא ניהלה עימו משק בית משותף החל משנת 1994 ועד למותו, ב-25/12/05.

על כן אין התובעת זכאית לקצבת שאירים ותביעתה לקצבת שאירים נדחית בזאת.

לטענת העיזבון, בחודשי חייו האחרונים של המנוח גב' שרון נטשה אותו, לא היתעניינה בשלומו ולא ביקרה אותו.

כפי שעולה מן המקרה שבפנינו, ייתכנו מצבים בהם פנסיונר שנפטר מותיר אחריו אשה לה היה נשוי וידועה בציבור עמה חי. השאלה למי מן השתיים מגיעה קיצבת שאירים הנה פועל יוצא של התשתית העובדתית המצויה בפני הקרן בבואה לשלם את הקיצבה או בפני הערכאה השיפוטית הדנה בסוגיה זו. תשתית עובדתית זו צריכה להוביל אל אותה אשה המקיימת את התנאים הקבועים בתקנון כמזכים בקצבה.

באותה עת ביתו של המנוח גב' אסתר אורויו ובעלה מכרו את ביתם ובמקביל רכשו דירה בחולון אשר נרשמה על שמם ועל שם אימה (האלמנה), בלא שלמנוח היה חלק בה. בנו של המנוח אפרים שלח העיד כי אמו עברה לגור עם אחותו אסתר עד פטירתה והמנוח לא היה גר שם אלא נהג לישון מפעם לפעם.

...

בנסיבות אלה הגיע בית הדין למסקנה כי אין להטיל על הקרן אחריות ואין לחייבה בתשלום כפול של הקיצבה.

אנו מקבלים את ערעורה של גב' שרון על גובה ההוצאות בבית הדין האזורי שנפסקו לה לתשלום על ידי העזבון ומעמידים אותו על סך של 10,000 ש"ח נכון להיום בצירוף מע"מ כחוק.

סוף דבר לאור זאת אנו פוסקים: (1) ערעור הקרן מתקבל ואנו מבטלים את חיובה לשלם לגב' שרון 60% מקיצבת השאירים תוך קבלת שיפוי מעזבון האלמנה.

(3) אנו מאשרים את פסיקת בית הדין האזורי באשר לחלוקת הקיצבה בין גב' שרון והאלמנה לתקופה 12/96 - 2/02 בשיעור של 60% לגב' שרון ו-40% לעזבון האלמנה.

אחד משותף מנישואיו החדשים (להלן: "ילד משותף") ואחד מבעלה הראשון של אשתו השניה (להלן: "ילד חורג").

די בכך שהתובע עונה על זכאות לקצבת שאירים ואין דרישה שכל ארבעת ילדיו יענו לדרישה זו. לנוכח ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף והצורך בעזרה למשפחות מעוטות יכולת כפי נוסח דברי ההסבר לחוק, הכוונה היתה להרחיב את תחולתו כדי לכלול משפחות מרובות ילדים שמעמדן הכלכלי תלוי בתשלום הגמלאות.

(ב)(1) בכפוף להוראות סעיף קטן (ב1), לפני תחילת כל שנת לימודים או בתחילתה ישלם המוסד מענק לימודים, בשיעורים המפורטים בפסקה 2, לכל אחד מאלה, לפי הענין: (א)הורה יחיד, בעד כל אחד מילדיו; (ב)הורה שמשתלמת לו גמלה לפי סעיף 5(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה, בעד כל אחד מילדיו; (ג)מי שבמשמורתו ילד שנתייתם משני הוריו, בעד אותו ילד; (ד)מי שבמשמורתו ילד נטוש כמשמעותו לפי חוק הבטחת הכנסה, בעד אותו ילד; (ה)מי שמשתלמת לו, לפי הסכם הנערך לפי סעיף 9, קצבה בעד ילד שעלה לישראל בלי הוריו, בעד אותו ילד; (2)מענק הלימודים יהיה בשיעורים האלה: (א)18% מהשכר הממוצע-בעד ילד שלפני יום א' בטבת שבאותה שנת לימודים (בסעיף זה-היום הקובע), מלאו לו 6 שנים ולא מלאו לו 11 שנים; (ב)10% מהשכר הממוצע-בעד ילד שביום הקובע מלאו לו 11 שנים ולא מלאו לו 14 שנים.

" בנוסף עלינו לבדוק את ההגדרה בחוק מישפחות חד הוריות תשנ"ב-1992: "הגדרות 1.בחוק זה-"הורה יחיד"-תושב ישראל אשר בהחזקתו ילד הנמצא עמו ואשר נתקיים בו אחד מאלה: (1)הוא אינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו; (2)הוא נשוי ומתקיים בו האמור באחת מפסקאות המשנה (א), (ב) או (ג), ובתנאי שאין אדם אחר הידוע בציבור כבן זוגו; (א) הוא חי בנפרד מבן זוגו תקופה של שנתיים לפחות ופתח בהליך על פי דין להשתחרר מקשר הנישואין ופעל במסגרת הליך זה שנתיים לפחות; (ב) היא עגונה, כמשמעותה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995; (ג) היא חיה בנפרד מבן זוגה, שהתה במקלט לנשים מוכות 90 ימים לפחות, מתוך תקופה של שנים עשר חודשים שתחילתה ביום הראשון לשהותה במקלט כאמור, פתחה בהליך על פי דין להשתחרר מקשר הנישואין ופעלה במסגרת הליך זה במשך שישה חודשים לפחות; ואולם אישה תהא פטורה מפתיחת הליך כאמור אם לשכת הסעד אישרה כי יש בכך כדי לסכן את חייה או את חיי ילדה; (3) הוא עולה חדש שנמצא בארץ למעלה משנה ופחות משנתיים ובן-זוגו לא עלה לארץ ואף אינו שוהה בה, ובתנאי שאין לו בן זוג אחר; "השר"-שר העבודה והרווחה; "ילד"-ילד כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי שטרם מלאו לו 18 שנה; " 2. כללי הפרשנות של החקיקה הם ברורים. אמנם התכלית היא בבסיס הפרשנות ובחקיקה סוציאלית הפרשנות תהא לטובת הנזקק, אולם גם עניין זה כפוף רק למקום שבו אין הלשון מפורשת או במובן של לקונה או במובן של אי היותה חד משמעית.

...

מכל מקום סבורים אנו כי פרשנות לפיה לא יהיה זכאי למענק למודים לשני ילדיו הראשונים מאשתו הראשונה לא תעלה בקנה אחד עם תכלית החוק והגיונו שכן היא גורעת מהזכאות שהיתה קמה לו אילו היה הורה יחיד.

נמצאנו במצב אבסורדי בו אדם שנישא ומתמודד אמנם עם בן זוג בפרנסת 4 ילדים או לפחות שלושה שכולם שלו, מקבל פחות, או ליתר דיוק הילדים הזכאים לקצבת שארים מקבלים פחות.

יחד עם זאת, כפי שציינו לעיל לשון החוק בנסיבות של התובע הספציפי הזה לא מאפשר את קבלת התביעה מאחר ולא מתמלאים בו ובילדיו כל התנאים המצטברים אותם קובע החוק מפורשות ועל כן חזקה עלינו מצוותו של בית הדין הארצי בפסק הדין בעניין ליאורה עמר פורמן האומר מפורשות כי אין בית הדין רשאי להכניס לחוק חריגים שאינם מפורטים בו. לאור האמור התביעה נדחית בנסיבות אלה ללא צו להוצאות.