קצבת נכות בשל סחרחורות ואיבוד שיווי משקל

המבקש, יליד 1947, אובחן בשנת 2009 כסובל מלימפומה ממאירה מסוג למפומה נון הודג'קין, ובשל כך הגיש תביעה לקיצבת נכות כללית.

לצורך סיכום הדיון הוועדה מבקשת חוות דעת נוירולוגית שתתייחס לתלונותיו לגבי סחרחורת ואובדן שיווי משקל.

" ביום 18.12.14 נבדק המבקש על ידי ד"ר הרנס מומחית בתחום הנוירולוגיה, אשר המליצה לקבוע לו דרגת נכות יציבה בשיעור 10% בגין סחרחורת ואי יציבות קלה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר לא מצאתי כי נפלה בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי טעות משפטית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב, בשתי השאלות השנויות במחלוקת ביניהם: האם הארוע מיום 21.6.15, המתואר על ידי התובעת בתצהירה ואשר ארע תוך כדי נסיעתה לעבודתה, מהוה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק? ככל שיוכר הארוע כתאונת עבודה – האם התובעת תהא זכאית לקיצבת נכות מעבודה, בנוסף לקיצבת התלויים שהיא מקבלת בגין פטירת בעלה? התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת התובעת, ילידת 1960, מתגוררת בכרמיאל.

עוד נקבע בעיניין סמסון שאוזכר לעיל, כי "לגבי הולך רגל סכוני הדרך הם כל אותם סיכונים הצפויים ואולי אף אורבים למי שעושה דרכו בהליכה ברשות הרבים. ברור שאין גבול ואין שיעור למספר סיכונים אלה בין שהגורם הוא גורם חצוני, שאין להולך רגל שליטה או ידיעה עליו ובין שהגורם נעוץ בהתנהגותו של האיש עצמו, כגון: בחציית רחוב בלתי זהירה, עלייה חפוזה על מדרכה, היתקלות בשל אי תשומת לב בעצם או בגוף זר, ואולי אף דריכה בלתי נכונה על הכביש או מעידה מפאת היות האדם שקוע במחשבותיו. משמע שגם תקלות בהליכה או היתקלויות שמקורן בהכשלה עצמית או ברשלנות – יתכן שעדיין יש בהן כדי יסוד של קשר סיבתי הקושר את התאונה עם סיכון דרך. עד לגבול מסוים ניתן איפוא לראות בדרך עצמה את הגורם לתאונת הליכה. הגבול ניצב בפני אותם מקרים בהם התאונה ארעה בשל סיבה פנימית גרידא ללא כל תרומה של גורם חצוני כגון מחלה, חולשה או סחרחורת אשר הביאו לאבוד שיווי משקל או התעלפות, מבלי שלדרך תהיה תרומה כלשהיא לנפילה" (עניין סמסון, סע' 2-3, ההדגשה הוספה, מ.נ.ד).

...

טענות התובעת יישום הוראות החוק והפסיקה בענייננו מוביל למסקנה, לפיה יש להכיר באירוע שאירע לתובעת תוך כדי נסיעתה לעבודה ביום 21.6.15, ובפגיעה הנפשית כתוצאה ממנו, כפגיעה בעבודה.

" הגם שמדובר בפסיקה אזורית, עליה לא הוגש ערעור על ידי הנתבע (שאף לא התייחס אליה בסיכומיו) – היא מקובלת עלינו ובהסתמך על אותו היגיון גם אנו קובעים כי יש לראות בפגיעת התובעת מיום 21.6.15, כזו שאירעה עקב סיכוני הדרך לעבודתה.

"כפל גמלאות" מכח סעיף 320 לחוק חרף החלטתנו בראשית ההליך, בדיון מיום 2.6.16, לראות בטענת הנתבע שעלתה לראשנה בהודעתו מיום 18.5.16 בדבר כפל גמלאות כמשמעותן בהוראת סעיף 320 לחוק, כחלק מהמחלוקת בתיק – לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות העניין ולהוראות החוק, וכן לאחר שעיינו בסיכומי הצדדים, מקובלת עלינו טענת התובעת בסיכומיה (סע' 21) כי הדיון בשלב זה בשאלה, אם סעיף 320 לחוק חל בענייננו, הינה מוקדמת בשים לב לכך שכלל לא ברור, בשלב זה, אם התובעת תהא זכאית לגמלה כלשהי מכח פגיעתה בעבודה, ככל שיימצא קשר סיבתי כנדרש וזו תוכר כפגיעה בעבודה; נוסף לאמור, שאלה זו טרם נדונה על ידי פקיד התביעות וטרם התקבלה החלטה כלשהי במסגרתה נדרשה התובעת לבחור בין שתי גמלאות.

סוף דבר על יסוד כל האמור, אנו קובעים כי לתובעת אירע ביום 21.6.15 אירוע תאונתי העונה על דרישות סע' 80(1) לחוק.

לאחר שהמערער הגיש תביעה לקיצבת נכות כללית נקבעו לו נכויות זמניות ובהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 23.5.2012 נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 32% החל מיום 1.6.2012, כאשר בגין הלימפומה נקבע למערער נכות בשיעור צמיתה בשיעור של 20% לפי סעיף 2(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 (להלן – התקנות).

הועדה הרפואית לעררים שהיתכנסה ביום 7.10.2013 בעקבות פסק הדין הותירה את שיעור הנכות בגין הלימפומה על 20% לפי סעיף 2(ב) לתקנות וזאת לאחר שאמצה את חוות הדעת של ד"ר פריד, היועצת בתחום האונקולוגי, שקבעה כי פריט הליקוי התואם את מצבו של המערער הוא סעיף מותאם 2(ב) מאחר שהמערער אינו סובל מליקויים בגין הלימפומה ברמיסיה ומאחר שסעיף 1(3)(א) ניתן רק למשך שנה לאחר הטיפולים.

לצורך סיכום הדיון הוועדה מבקשת חוות דעת נוירולוגית שתתייחס לתלונותיו לגבי סחרחורת ואובדן שיווי משקל.

...

המשיב כי דין הערעור להידחות מהטעמים הבאים: הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין מיום 17.9.2014 ככתבן וכלשונן.

מעיון בפרוטוקול הוועדה שוכנעתי כי הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין.

על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

טענות הצדדים והשתלשלות העניינים בהליך בהודעת העירעור שבפני, העלה המערער מס' טיעונים שעיקרם מתומצת להלן: הוועדה שגתה כשנמנעה מלקבוע למערער אחוזי נכות בגין קיומו של קרע במנסקוס המזכה למצער בנכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 48(2)(ז)(1) – סע' העוסק בקיומו של נזק במנסקוס בצורה קלה.

יחד עם זאת, עיון בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה (צורף להודעת העירעור) מלמד, כי במקום המיועד לתאור המיגבלות בגינן נתבעת גמלת הנכות רשם המערער כדלקמן (סע' ו'): "כאבי ראש, סחרחורת, איבוד שיווי משקל... וכמוכן טישטוש ראייה" לפיכך, ומשתלונות אלה לא נבדקו על ידי הוועדה, ובשים לב להחלטה להשיב את עניינו של המערער אליה – תדרש הועדה לבחון את תלונות המערער גם בתחומים אלה.

...

אשר על כן, אני מורה על העמדת עניינו של המערער בפני ועדה בהרכב חדש, אשר בפניה לא יונחו פרוטוקולי הועדות הקודמות, וכן לא פסק דין זה. הוועדה בהרכבה החדש, תזמן את המערער ובא כוחו לפניה, תשמע את טענותיהם, תבדוק את המערער ותבחן קיומה של נכות יציבה בברכו הימנית של המערער, תוך התייחסות מנומקת ועניינית לחוות דעתו של פרופ' סודרי.

סוף דבר הערעור מתקבל, כאמור בסע' 24 לעיל.

המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

בהתאמה, נכותו של התובע במוסד נקבעה ביחס למכלול פגיעותיו בשני האירועים יחדיו וכנגזר מכך נקבעה זכאותו לגימלת הנכות מעבודה המשולמת לו. במסגרת ההליך הגישו הצדדים חוות דעת רפואיות, הן באשר לפגיעותיו של התובע והנכויות שנגרמו לו והן בסוגיית הקשר בין תאונת העבודה לפגיעה מיום 7.10.11.

אני מקבל" (עמ' 15, ש' 4-5) הנה-כי-כן, המומחה סבר כי בנסיבות העניין יש לקבל את טענות התובע כי הוא סובל מסחרחורות עקב פגיעתו בתאונה הראשונה, ואף ראה לקבוע לו נכות צמיתה בין היתר בהקשר זה. משכך הם פני הדברים, הרי שיש בקביעות אלה כדי לתמוך בסבירות טענתו של התובע בדבר סחרחורת שפקדה אותו בארוע הנפילה ובהיותה נובעת מפגיעתו בתאונת העבודה.

בחוות דעת מומחה התובע נרשם, בתאור פרטי המקרה, כי התובע נפגע: "בתאריך 7.10.11 בעת ירידה ממדריגות יציע מיגרש כדור רגל...". בסיכום חווה"ד נרשם כי התובע נתקף סחרחורת ואיבד את שיווי משקלו "בעת שקם מספסל ועמד לרדת במדריגות גבוהות של אצטדיון מיגרש כדורגל...". התאור האמור, שנירשם מפי התובע בחוו"ד המומחה מטעמו, איננו מתיישב לטעמי באורח סביר עם הסבריו המאוחרים בדבר מקום הנפילה ועם התמונות שצרף.

...

בהינתן גילו הצעיר של התובע וכן העובדה כי סמוך לתאונה הוא הקים משפחה, אך מאידך תמונת העבודה וההשתכרות בתקופות שלפני התאונה כפי שהיא משתקפת ממכלול הנתונים שבפני, סבורני כי יהיה זה נכון להעמיד את בסיס שכרו של התובע לעבר על שכרו האחרון ערב התאונה, משוערך להיום (הצמדה בלבד) – 4,887 ₪.

כן ישלמו הנתבעים הנ"ל לתובע את סכום האגרה ששולם, את שכר המומחים מטעמו ואת חלקו בשכר מומחי בהמ"ש, לאחר שיערוך הסכומים להיום, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (כול מע"מ) מהפיצוי לתובע.

התביעה נגד הנתבעת 4, העיריה, נדחית.