קצבת ילדים לילדים בעלי אזרחות אמריקאית

התובעים בעלי אזרחות אמריקאית.

בפסק הדין שניתן בעב"ל (ארצי) 48134-10-12 המוסד לביטוח לאומי – יאסמין מחרום (3.11.14), סוכמה ההלכה הפסוקה בעיניין קביעת תושבות, בהאי לישנא: "הלכה פסוקה היא כי תושבותו של מבקש גמלה על פי חוק הביטוח הלאומי, תקבע על פי המקום שבו נמצא מרכז חייו, אותו מקום אליו מכוונות מירב הזיקות בחייו (ראו דיון מה/04-73 (ארצי) עייאדה סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79, 84 (1985), להלן: פרשת סנוקה, עב"ל (ארצי) 83/06 ג'ואן טייץ - המוסד לביטוח לאומי (2.6.09) בפיסקה 10, להלן: פרשת טייץ וכן עב"ל (ארצי) 363/09 עבדללה חנין צלאח עזה - המוסד לביטוח לאומי (13.3.11), להלן: פרשת חנין והפסיקה המוזכרת בהם). הזיקות העומדות לבחינה עת נידרשת קביעה אודות מרכז חייו של מבקש הגימלה שונות הן ומגוונות, ובכללן: "זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוואנטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל (כדוגמא – במקרים של לימודים, ריפוי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי). מעבר לכל זאת, יש לקחת בחשבון - בעת יישום המבחנים - את מהותה של הזכות הנדונה מכוח חוק הביטוח הלאומי, ואת תכליותיה" (ראו פרשת חנין וההפניות שם; עב"ל (ארצי) 28253-02-12 שמואל שפינט - המוסד לביטוח לאומי (18.6.13), בפיסקה 15 וההפניות שם).

כשהייתי פה בלוינשטין הפסכיאטר והפסיכולוגית אמרו לבעלי והמליצו שעל הרקע הרגשי שלי שאני אהיה יותר עם הילדים שלנו.

...

אני מקבל שכר שנכנס לחשבון הבנק שלנו שם. יש לך אשרת שהיה בארה"ב? כן. אני אזרח ארה"ב. אתה מבוטח בביטוח סוציאלי בארה"ב? יש לי ביטוח לאומי בארה"ב. יש לך רישיון נהיגה אמריקאי? כן. אחרת לא היו מכניסים אותי לשדה התעופה שם" (פרוטוקול עמוד 6 שורות 17- 25).

לאור כל האמור, התרשמותי היא כי לבם של המבקשים חצוי בין הקשר רב השנים לישראל לבין בני משפחתם הקרובה, אשר בחרו להתגורר הרחק מחוץ לגבולות ישראל שנים רבות.

לפיכך, התביעה נדחית.

8/03-12/93 לא היו תושבים חיו בארה"ב בעלי אזרחות אמריקאית.

ביום 10/11/2013 הוגש לתיק ביה"ד תצהיר משלים חתום ע"י התובעת אליו צרפה העתק מכתב מיום 16/7/2005 שלכאורה נערך ונחתם ע"י גב' נורית גולדשטיין, מנהלת מדור גמלאות בנתבע, בו היא מעלה על הכתב סיכום שיחה שניהלה עם התובעים בנוכחות בתם, גב' אורית קופרמן, במסגרתה היא מאשרת כי התובעים ישהו בחו"ל למטרה רפואית וכדי לשמור על מעמדם כתושבים עליהם לבקר בארץ פעמיים בשנה כל חמישה חודשים ולהציג מסמכים רפואיים בפני הנתבע.

טענת התובעים, כי נזקקו לטיפולים רפואיים בחו"ל לא הוכחה בפנינו; נהפוך הוא מעדות התובעת הוכח כי ההחלטה לעבור להתגורר בחו"ל היתה החלטה משותפת של התובעים יחד עם ילדיהם, כך שלא הוכח צורך רפואי דחוף שהתובע יטופל דוקא בחו"ל ולא בארץ, מה גם שלא הוכח בפנינו כי התובע נזקק לטפול רפואי ייחודי אשר יצדיק את שהייתו הממושכת בחו"ל. הוכח בפנינו כי התובעים החליטו מתוך בחירה חופשית לקבל טפול רפואי בחו"ל ולא בארץ, החלטה לגיטימית לחלוטין, שהיא בודאי בעלת השלכה ישירה על מערך זכויותיהם הסוציאליות של התובעים בארץ.

...

אין זה סביר כי התובעים ימשיכו ליהנות מתשלום קצבאות ע"י הנתבע בזמן בו החליטו להעתיק את מרכז חייהם לחו"ל. סוף דבר במצב הדברים שהוכח לפנינו, התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם ולא הוכיחו זיקה יציבה לישראל החל משנת 2005, באופן שיש לראות את מרכז חייהם בישראל.

סוגיית היותם של התובעים תושבי ישראל, הינה סוגיה עובדתית הנגזרת מחומר הראיות וכאשר בוחנים את הראיות וחוסר מהימנותם של התובעים עולה המסקנה לארעיות שהותם של התובעים בארץ.

אשר על כן, התביעה נדחית.

מובן כי לקצבאות אלו יש השפעה על רווחתו של הילד במשפחה, ולפיכך אחת מתכליות הקצבה היא טובת הילד ודאגה לרווחת הילדים (עב"ל 1117/04 אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק דינה של סגנית הנשיא א' ברק-אוסוסקין (2.11.06) (להלן: עניין אזולאי); בג"ץ 1384/04 עמותת בצדק – מרכז אמריקאי ישראלי לקידום צדק בישראל נ' שר הפנים, פ"ד נט(6) 397, 408 (2005) (להלן: עניין עמותת בצדק)).

כאמור, לא הובאו נתונים המוכיחים פגיעה כזו עבור מישפחה מעין זו. בהיעדר נתונים ניתן גם להניח שמשפחות בעלות ילד אחד נתונות בסיכון פחות למחסור בהשוואה למשפחות מרובות ילדים (ראו על כך נתונים במאמריו של יורם מרגליות "קיצבאות הילדים" ספר ברנזון ב 733, 747-748 (תש"ס)).

סיוגה של הזכאות לקיצבת ילדים נקבע בתיקון חוק מפורש; תכלית החקיקה היא ראויה אם לא יותר מכך (הן מהיבט הזכות לבריאות של כל אחד מן הילדים המועמד לחיסון והן מהיבט האנטרס הלאומי בבריאות הציבור); ממילא חקיקה המקדמת תכליות חשובות אלה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל, כמדינה המבקשת לקדם את רווחתם של אזרחיה.

...

הערה נוספת שמצאתי להעיר בשולי הדברים היא זו. לגישתי, ההפחתה נושא העתירות אמנם אינה פוגעת בזכות החוקתית לשוויון ואף לא בזכויות חוקתיות אחרות ועל כן אין להיעתר לסעד שנתבקש בעתירות קרי - ביטול התיקון לחוק הקובע את ההפחתה.

מסיבות אלה ומסיבות נוספות שניתן להעלות בהקשר זה, אני סבורה כי מן הראוי לשקול שימוש באמצעים אחרים לקידום המטרה הראויה של עידוד חיסונים לילדים, למשל בדרך של מתן תמריץ כלכלי חיובי למחסנים או לחלופין שימוש בסנקציות אחרות.

על כל פנים, משלא מצאתי כי האופן שבו פעל המחוקק פוגע בזכות חוקתית, אני מצטרפת כאמור לתוצאה שאליה הגיעו חברותיי השופטות ארבל וברק-ארז לפיה דין שלוש העתירות להידחות.

בנסיבות אלה נקבע, כי התובעת "מחלקת את זמנה כימעט באופן שווה בין ארה"ב וישראל" וכי מכלול הנסיבות "מצביע על זיקות שיש לתובעת לישראל כמו גם לארה"ב"; על רקע זה, הוסיף בית הדין כי שני סממנים משמעותיים ומהותיים ביותר מטים את הכף לעבר ארה"ב כמרכז חייה של התובעת: "האחד, מקום עבודתה של התובעת. בארה"ב היא עובדת ומשתכרת כמתווכת דירות. בארה"ב אף יש בבעלותה רכב. בארץ היא עוסקת בפעולות התנדבותיות בלבד... השני - בני משפחתה של התובעת - ילדיה הנשואים ובני משפחותיהם, הגרים כולם באופן קבוע בארה"ב." מסקנת הדברים, בסיכומו של דבר הייתה, כי אין ניתן לקבוע שהמערערת תושבת ישראל לצורך הכרה בזכאותה לקיצבת זקנה, ותביעתה נדחתה (להלן: פסק דינו של בית הדין האיזורי).

בעניינינו מדובר בבני זוג בעלי אזרחות אמריקאית, אשר השתקעו בישראל כעולים חדשים בגיל מבוגר, ומשלא מצאו פרנסתם בארץ מפאת קשיי שפה, נאלצה המערערת לעשות כן בחו"ל. בהסתמך על כלל האמור לעיל ועל השיקולים שלהלן הגענו למסקנה, כי נסיבות המקרה בכללותן מעידות על שהות בעלת אופי אירעי מחוץ לישראל, וכי זיקתה של המערערת לישראל היא המכרעת את הכף לקביעה לפיה יש לראות במערערת "תושבת ישראל". עבודה בישראל.

...

בנסיבות אלה נקבע, כי התובעת "מחלקת את זמנה כמעט באופן שווה בין ארה"ב וישראל" וכי מכלול הנסיבות "מצביע על זיקות שיש לתובעת לישראל כמו גם לארה"ב"; על רקע זה, הוסיף בית הדין כי שני סממנים משמעותיים ומהותיים ביותר מטים את הכף לעבר ארה"ב כמרכז חייה של התובעת: "האחד, מקום עבודתה של התובעת. בארה"ב היא עובדת ומשתכרת כמתווכת דירות. בארה"ב אף יש בבעלותה רכב. בארץ היא עוסקת בפעולות התנדבותיות בלבד... השני - בני משפחתה של התובעת - ילדיה הנשואים ובני משפחותיהם, הגרים כולם באופן קבוע בארה"ב." מסקנת הדברים, בסיכומו של דבר הייתה, כי אין ניתן לקבוע שהמערערת תושבת ישראל לצורך הכרה בזכאותה לקצבת זקנה, ותביעתה נדחתה (להלן: פסק דינו של בית הדין האזורי).

כיוון שבסופו של דבר שאלת הזכאות לקצבת זקנה לא הוכרעה, הייתי מציע שכל צד ישא בהוצאותיו בערעור זה. נציג ציבור, מר יוסף קרא הנני מצטרף לדעתה של השופטת ארד על נימוקיה ולדעתו של השופט רבינוביץ.

נציג ציבור, מר דני בר סלע מצטרף אנוכי לדבריהם המלומדים של השופטת ארד והשופט רבינוביץ ומשכך הדבר דין הערעור להתקבל.

סוף דבר על דעת השופטים ארד ורבינוביץ ונציגי הציבור מר קרא ומר בר-סלע, בניגוד לדעתו החולקת של השופט פליטמן, מתקבל ערעורה של גב' ג'אן טייץ ומוצהר כי לצורך הגדרת "מבוטח" בסעיף 240(א) לחוק הביטוח הלאומי מוכרת גב' ג'אן טייץ' כ"תושבת ישראל" מאוקטובר 1999 ואילך.

התובעת טוענת כי במהלך חודש מרץ 1996 פנתה ללשכת מנהל האוכלוסין שבמשרד הפנים, ע"מ לרשום את ארבעת ילדיה בתעודת הזהות הישראלית וזאת על מנת שתוכל לממש את זכותה לקבלת קיצבת ילדים.

(ב) מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רשיון ישיבת לפי חוק זה".

שם התייחס בית הדין הארצי לסוגיה זו וקבע כי: "אם תוענקנה לשוהים בארץ באופן בלתי חוקי כל אותן זכויות סוציאליות אשר אותן ייחד המחוקק לתושבי המדינה בלבד, יגדלו הקשיים העומדים בפני השלטונות המנסים לגרשם מהמדינה שבעתיים, וכן יוטל עול כספי על תקציבי הבטחון הסוציאלי"4 בפרשת אבו האני הפנה בית הדין להלכות באנגליה-ולפיהן אין אדם יכול לזכות ביתרון על יסוד ישיבה בלתי חוקית, וגם להלכה האמריקאית ולפיה – על אף שהחוקה מכילה הוראות הגנה מרחיקות לכת על זכויות היסוד של כל אדם השוהה בארצות הברית, נקבע כי אין להעניק למי ששוהה במדינה באופן בלתי חוקי את כל הזכויות והיתרונות שהם מנת חלקם של אזרחי המדינה.

ראשית, מדובר בטענה משפטית וניתן להעלותה בכל שלב של הדיון, מה גם שניתנה לתובעת ההזדמנות להתייחס לטענה זו. שנית, עיון בכתב ההגנה מגלה כי הטענה, אמנם לא בצורה מפורשת, נטענה כבר בשלב הראשונים של הדיון – כאשר הנתבע הכחיש את האמור בסעיף 11 לכתב התביעה לפיה התובעת מעולם לא ויתרה על אזרחותה והנתבע אף טען כי התובעת ממילא לא זכאית לגימלה אלא מן המועד בו הוכרה תושבותה ע"י משרד הפנים.

...

חרף טענות/הצהרות התובעת בענין, אנו קובעים כי התובעת אכן ויתרה על אזרחותה הישראלית, החזירה אותה למשרד הפנים ובמקומה קבלה תעודת זהות מהשטחים1 (על המדיניות שנהגה אז ואשר הביאה למציאות לפיה מי שבקש לקבל תעודת תושב ב"איזור" נאלץ לותר על אזרחותו הישראלית ולהחזיר את תעודת הזהות שלו ראו בג"צ דוניה2).

למעלה מן הצריך נציין כי לטעמנו, לכאורה, יש קושי לקבוע כי התובעת עמדה בנטל להוכיח מגורים בכפר קאסם.

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.