קצבת זקנה למתגוררים מחוץ לישראל

כמו כן, למערערים כתובת בלונדון שבה הם מתגוררים מזה 12 שנה לפחות, ובגין דירה זו הם משלמים מיסי ערייה בלונדון החל מיום 1.4.2000; פרקי הזמן הממושכים בהם שוהים המערערים באנגליה, עקב המצאות ילדיהם באנגליה, גם לאחר שילדיהם בגרו, הם פרקי זמן משמעותיים המלמדים על נתוק מהותי של זיקת התושבות מהמדינה ועל כך שהמערערים אינם תושבי מדינת ישראל; מגורים מחוץ לישראל לתקופה ממושכת מסיבות אישיות שוללים את המעמד של תושבות בישראל; המערערים יצרו בעצמם נסיבות בגללן שהו מרבית זמנם בחו"ל, בהחלטתם לשלוח את ארבעת ילדיהם ללימודים בחו"ל; אין לראות כתושב ישראל מי שמתגורר בחו"ל אצל ילדיו ומגיע לארץ לביקורים לתקופות קצרות; גם בעלות המערערים בדירה בישראל אין בה כדי להכריע להכרה במערערים כתושבי ישראל נוכח שהותם תקופות ארוכות בחו"ל; תשלום דמי ביטוח על ידי המערערים אינו מבסס טענת תושבות; גם בהיתחשב בשינוי העיתים ובעידן הגלובליזציה מוסיפה לעמוד על כנה הדרישה לפיה מרבית הנסיבות יצביעו על קיומה של זיקה יציבה בין תובע קצבת הזיקנה לבין ישראל; יש לאבחן בין המקרה הנידון לבין מקרים שנידונו בפסיקה, בהם הוכח כי השהות בחו"ל הייתה זמנית וארעית, או שהשהות בחו"ל נבעה מאילוצי פרנסה או מאילוצים אחרים.

...

עם זאת נראה לי שמבחן תושבות על פי חישוב זמן שהות בישראל ו/או מרכז החיים בישראל איבד במידה רבה את הרלוונטיות שלו לאור העובדה שמבנה ההעסקה בעולם גלובאלי והשהות בחו"ל הפכו להיות אורח חיים לסוג אוכלוסייה מסוים.

כל עוד שולמו לביטוח הלאומי התשלומים המתחייבים, נראה לי שחייבים להגמיש את הקריטריונים לזכאות, שחלקם שייכים לשנות השישים.

סוף דבר: דין ערעורם של המערערים להידחות, ויש לאשר את קביעתו של בית הדין האזורי כי בתקופה הרלוונטית לתביעה (1991 – 2003) המערערים לא היו תושבי ישראל.

כפי שציינה סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין: "סיגנון החיים משתנה. הניידות גוברת. יש להיתחשב בכך, בעיקר כאשר מדובר בבטחון סוצאלי ובמשנה עוצמה כאשר מדובר בקיצבת זקנה. רבים נודדים מארצם בגיל מבוגר מסיבות שונות .. לאור שינוי העיתים יש להגמיש גם את דרישת התושבות לעניין זכויות מתחום המשפט הסוצאלי ובעיקר באשר לקיצבת זקנה. לכן נשקל גם מתן קצבת זקנה למי שהיה תושב ישראל אך מתגורר בחוץ לארץ עת הוא מגיע לגיל המזכה בקיצבת זקנה". לאור מטרותיו של חוק הביטוח הלאומי ותכלית ביטוח הזיקנה בכלל זה, ונוכח רכיביו המגוונים של מבחן ה"תושבות", תיעשה פרשנות המונח "תושב ישראל" על בסיס המבחן העקרי והוא – הדרישה לקיום מרכז חיים ומירב הזיקות לישראל במסגרתם "מומחשת התפיסה הטריטוריאלית של חוק הביטוח הלאומי". בהתאם, תבחן זכאותו של אדם לקיצבת זקנה על פי מבחן "מירב הזיקות" ולחלופין לפי זיקה או זיקות מהותיות "הקושרות יחיד למדינה מסויימת". "בחשבון הסופי תיקבע הזיקה למעשה, זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה כדי להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל כמקום 'בו הוא חי שזה ביתו'", וכפי שציינתי בפסק הדין בעיניין נוסייבה: "בהגמשת דרישת התושבות לשם קבלת קצבת זקנה אין משום זניחת תנאי התושבות. תנאי זה שריר וקיים ואין לרוקנו מתוכן. גם בהיתחשב בשינוי העתים ובמגמות הגלובליזציה של המאה ה- 21, מוסיפה לעמוד על כנה הדרישה לפיה מרבית הנסיבות יצביעו על קיומה של זיקה יציבה בין תובע הקצבה לבין ישראל. רק כך יתמלא תנאי התושבות, שאם לא כן יבקע הקרום הדק העוטף את גבולות הפרשנות לתנאי התושבות שבחוק הביטוח הלאומי בדבר הזכאות לקיצבת זקנה, עד שתוכנו של תנאי זה ירוקן מתוכן". ודוק.

...

שהרי הגענו למסקנה שביום הגיעו לגיל המזכה בקצבת אזרח ותיק, כמו גם במועד הגשת התביעה לגמלה, התובע לא היה בגדר "תושב ישראל", כמו גם ב-12 חודשים עובר למועד הגשת התביעה התגורר התובע בקנדה ביחד עם משפחתו ולא נותרו בבעלותו נכסים בישראל כלל, כך שמבחן ה-5 שנים לא גרע מזכויותיו.

משאלה פני הדברים, הגענו למסקנה, כי בעת דחיית תביעת התובע לקצבת אזרח ותיק, לא היה התובע בגדר "תושב ישראל", כהגדרת מושג זה בחוק ובהלכה הפסוקה, משכך לא היה התובע "מבוטח" לצורך קבלת קצבת אזרח ותיק ועל כן בדין דחה הנתבע את תביעתו.

    אשר על כן תביעת התובע - נדחית.

כפי שציינה סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין: "סיגנון החיים משתנה. הניידות גוברת. יש להיתחשב בכך, בעיקר כאשר מדובר בבטחון סוצאלי ובמשנה עוצמה כאשר מדובר בקיצבת זקנה. רבים נודדים מארצם בגיל מבוגר מסיבות שונות ... לאור שינוי העתים יש להגמיש גם את דרישת התושבות לעניין זכויות מתחום המשפט הסוצאלי ובעיקר באשר לקיצבת זקנה. לכן נשקל גם מתן קצבת זקנה למי שהיה תושב ישראל אך מתגורר בחוץ לארץ עת הוא מגיע לגיל המזכה בקיצבת זקנה". *(ראו עב"ל (ארצי) 273/03 דוידי – המוסד לביטוח לאומי (27.6.2004)).

...

לאור האמור ולאור גילה של התובעת (ילידת 29.3.1945) וטענותיה בדבר מצבה הכלכלי והשינוי האפשרי במצבה של התובעת לרעה עקב הפסקת תשלום קצבת אזרח ותיק ועוד יותר עקב הדרישה להשבת הקצבה אשר שולמה ביתר ובאיזון של כל אלה מול היות החוב כספי ציבור שאי גבייתם עשויה לפגוע בשאר המבוטחים , בנסיבות אלו אנו מגיעים למסקנה כי הנתבע השתהה במשך 9 שנים בבדיקת זכאותה של התובעת ובדרישה ממנה להשיב הגמלה אשר שולמה לה ביתר.

משקבענו קודם כי אין ממש בקביעת הועדה כי החוב נוצר באשמת התובעת, אנו סבורים כי לאור גובה החוב, העובדה כי לא נמצא אשם בהתנהגות התובעת, לאור היווצרות החוב עקב טעותו של הנתבע והשיהוי הרב והחורג מגדר הסביר בו נקט הנתבע עד שקיבל החלטתו לשלול מהתובעת תושבותה וזכאותה לקצבת אזרח ותיק (כ-10 שנים) – היה ראוי כי הועדה לבחינת חובות, תבחן לעומק, ביסודיות וברגישות את טענות התובעת ואף, במידת הצורך, תחזור אל התובעת בבקשה להמצאת מסמכים לענין הכנסותיה ותבחן את יכולתה הכלכלית של התובעת לשלם החוב בהתחשב בגילה, במצבה ובהכנסתה בבולגריה.

סוף דבר: לא נפל פגם בהחלטת הנתבע מיום 8.11.2015 הדוחה את תביעת התובעת לקצבת אזרח ותיק בשל אי צבירת תקופת אכשרה בישראל ואי עמידת התובעת בתנאי הזכאות לפי האמנה.

כפי שציינה סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין: "סיגנון החיים משתנה. הניידות גוברת. יש להיתחשב בכך, בעיקר כאשר מדובר בבטחון סוצאלי ובמשנה עוצמה כאשר מדובר בקיצבת זקנה. רבים נודדים מארצם בגיל מבוגר מסיבות שונות ... לאור שינוי העתים יש להגמיש גם את דרישת התושבות לעניין זכויות מתחום המשפט הסוצאלי ובעיקר באשר לקיצבת זקנה. לכן נשקל גם מתן קצבת זקנה למי שהיה תושב ישראל אך מתגורר בחוץ לארץ עת הוא מגיע לגיל המזכה בקיצבת זקנה". *(עב"ל (ארצי) 273/03 דוידי – המוסד לביטוח לאומי (27.6.2004)).

...

אנו מקבלים גרסתו באשר לניהול חשבון בנק בישראל ומתרשמים כי התובע מנהל פעילות שוטפת בחשבון זה. באשר לשיעור שהייתו בארץ, עסקינן בתובע בגיל מעל 70 שנים, שחי מפנסיה וקצבת אזרח ותיק (לפחות עד חודש אוקטובר 2019, כפי שעולה מנספח ג3 לכתב התביעה), ילדיו גדולים, בת זוגו מתגוררת ועובדת בהונגריה ובשהייתו שם היא מטפלת בו יפה והוא מרגיש שם כמו בשוויץ.

בנסיבות אלו אנו קובעים כי לא היתה הצדקה לשלילת תושבות התובע בישראל בתקופה הרלוונטית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

התובע עומד בתנאי הסכם הידידות והנחיות הנתבע לקבלת קצבה, שכן הוא היה זכאי לקבלת קצבה בישראל והוא מתגורר בארה"ב. תושבות התובע אושרה בשנת 2015 ויש לדחות את טענת הנתבע לפיה כביכול היה מדובר בטעות טכנית.

לטענת הנתבע: א. התובע עבד והתגורר בישראל עד לחודש 12/06 ולאחר מכן הצטרף לאישתו בארה"ב. בתאריך 26.11.14 נשלחה הודעה לתובע ולאישתו על שלילת התושבות בעקבות שהייה ממושכת בחו"ל. התובע ואישתו השיגו על ההחלטה.

בהקשר זה ראו עדותו של נציג הנתבע, מר משה ורסנו, שמפאת חשיבותם נצטט אותם כדלקמן (עמ' 7 שורות 8-20): "ש. תאשר לי שאתה סברת שבהתאם להחלטה שהתושבות תישלל רק מיום 1/9/17, כשהתובע כבר יקבל קצבת זקנה ב- 8/17, ככל שזה תלוי בתושבות?

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינו במסמכים שהוגשו לתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, לקבל את התביעה מכל אחד מהנימוקים שיפורטו להלן ובוודאי שמהצטברותם.

החלטה שלי ניתנה בהתייחס להחלטה קודמת משנת 2015 שניתנה בתיק שלטעמי היתה החלטה לא נכונה, אך בנסיבות שבהן בחנתי את התיק, החלטתי לאשר את התושבות עד 31/8/17.

יובהר, כי גם אם היה ספק בעניין תושבות התובע והזיקה שלו לארץ (דבר שאיננו סבורים כי קיים), הרי שספק כאמור פועל לטובת המבוטח, בוודאי כאשר הנתבע לא הבהיר מדוע חל שינוי מעמדתו בשנת 2015 לעמדתו נשוא הליך זה. סוף דבר: לנוכח האמור לעיל מצאנו לקבל את התביעה ולהורות על ביטול החלטת הנתבע השוללת את תושבות התובע והדורשת השבת כספים ששולמו לתובע בגין קצבת אזרח וותיק.