קצבאות כפולות מביטוח לאומי ומשרד הביטחון

השתלשלות דיונית התובענה הוגשה לבית המשפט לעינייני מישפחה רק כנגד קליין, לסעד הצהרתי לפיו התובעת היא הידועה בציבור של המנוח ועל כן היא "זכאית לכלל הזכויות ממבטחים, ביטוח לאומי, משרד הבטחון, להם זכאית זוגתו על פי הגדרתה במוסדות אלה של המנוח". בהחלטה מיום 29.9.16 בית המשפט לעינייני מישפחה העביר את התובענה לבית דין זה. בהחלטה מיום 9.10.16 נקבע כי יש לצרף להליך את המוסד לביטוח לאומי, את קרן מבטחים הותיקה (בשמה המדויק – מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ בניהול מיוחד, להלן – מבטחים) וכן את משרד הבטחון.

סמוך לאחר מכן, מבטחים הודיעה שאינה צד דרוש להליך, מאחר שעל פי הסכם 66 אזרחים עובדי צה"ל בוטחו אצלה בפנסיית יסוד בלבד ואילו משרד הבטחון הוא האחראי לתשלומי קצבת נכות וקיצבת שארים.

כך גם נקבע בהחלטה מיום 9.5.18: "הסוגיה המרכזית בהליך זה היא מעמדה של התובעת כידועה בציבור של המנוח, מר דן קליין ז"ל." בעב"ל (ארצי) 59685-06-18 עסילה – קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, 24.3.19, חזר בית הדין הארצי על ההלכה הפסוקה בשאלת הגדרת מעמדה של אישה כ"ידועה בציבור", כדלקמן: "המבחן להכרה באשה כידועה בציבור כאישתו של פלוני הנו כפול: ראשית – על בני הזוג לקיים חיי מישפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום עינייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי מישפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. (דב"ע נג/7- 6 בטר - קג"מ, פד"ע כז' 135 בעמ' 140. דב"ע 97 /37- 6 פוגל - מבטחים פד"ע לב' 372 עמ' 376).

...

להלן תמצית טענות הצדדים: א. לטענת התובעת, יש לקבל את התביעה ולהכיר בה כידועה בציבור של המנוח מיום פטירתו, וזאת מאחר שהיא קיימה משק בית משותף על המנוח, גרה איתו במשך 13 שנים, לרבות בשנה האחרונה לחייו, סעדה אותו עד לשעתו האחרונה ודאגה לכל סידורי הקבורה שלו.

המסקנה מן המתואר לעיל היא כי יש להכיר בתובעת כ"ידועה בציבור" של המנוח, באשר הוכח קשר זוגי עם המנוח, הכולל מגורים משותפים ושיתוף כלכלי בין בני הזוג, במשך מספר שנים עובר לפטירתו.

לאור המסקנות שלעיל, לא מצאנו מקום לקבוע מסמרות לגבי אירועים שאירעו לאחר פטירתו של המנוח.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

הרקע לערעור ופסק דינו של בית הדין האיזורי המערער, מר עמוס תלמי, נכה צה"ל, זכאי לקיצבת נכות ממשרד הבטחון לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) (נוסח משולב), התשי"ט - 1959 (להלן: חוק הנכים), והוכרה לו לצורך כך נכות בשיעור 97%.

גם אם סעיף זה מלמד כטענת המערער על קורלציה מסוימת בין תשלום דמי הביטוח לבין הזכאות לגימלאות השונות, וגם אם קיים "קשר מהותי בין תשלום דמי ביטוח על ידי המבוטח לזכאותו לגימלאות השונות... במספר היבטים" (עב"ל (ארצי) 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי - לבנה חג'ג' (1.4.15); להלן: עניין חג'ג') - הובהר בהלכה הפסוקה זה מכבר כי הביטוח הלאומי "אינו ביטוח אישי רגיל אלא הוא ביטוח סוצאלי; גלום בו הרעיון הכפול של סולידריות בין תושבי המדינה בינם לבין עצמם ואחריות המדינה לתושביה" (עב"ל (ארצי) 57861-11-01 אסתר לוזון - המוסד לביטוח לאומי (7.8.12)).

עם זאת המערער אינו יכול להקים לעצמו "סל" המערב זכויות משני המסלולים (והשוו: בג"צ 5171/08 ארגון נכי צה"ל נ' שר הבטחון (26.9.16); כן ראו בקשר לכך את בל' (י-ם) 45021-06-11 שלמה בנימין - המוסד לביטוח לאומי (8.3.12)).

...

לפיכך על אף שטענותיו של המערער שובות לב, לא שוכנענו כי ניתן להרחיב את ההטבה שנקבעה על ידי המחוקק באמצעות פרשנות תכליתית להוראת החוק.

אשר לטענת המערער בדבר הרצון לעודד שילוב בעלי מוגבלויות בשוק העבודה והשינויים שחלו בחקיקה ובפסיקה בקשר לכך לרבות במסגרת תיקון 109 לחוק - לא מצאנו כי בכך בלבד יש משום הצדקה למתן פרשנות חדשה לסעיפי החוק הרלוונטיים, וזו מלאכתו של המחוקק לבצע שינוי ככל שיסבור שהדבר דרוש בהתחשב בתמונה הרחבה שאינה עומדת מול עינינו.

סוף דבר - משלא מצאנו הצדקה לשינוי ההלכה, הערעור נדחה.

לעניין זה יש לגישתנו לבצע היקש מן הנפסק בעב"ל (ארצי) 332/06 המוסד לביטוח לאומי - שי מורד (24.9.07), אשר במסגרתו נקבע כי ככל שהגורם המשותף בזכאות לתשלום בגין מחלה על פי חוק דמי מחלה ועל פי חוק הביטוח הלאומי הנו אי כושר לעבודה או לתיפקוד מטעמי בריאות, מדובר בכפל גמלאות, המונע חיוב המוסד לביטוח לאומי מתשלום לגבי התקופה בעדה זכאי העובד לתשלום דמי מחלה.

" [השוו גם: סע"ש (ת"א) 46772-03-13 ישראל בנימין - יוסף חורי (11.12.16) (ערעור על פסק הדין תלוי ועומד); עב (חי') 3272/01 איזולדה אזרק - משרד הביטחון המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר (10.4.05)] למעלה מן הצריך, נוסיף ונציין כי מסקנתנו זו מתיישבת גם הגיונו ותכליתו של סעיף 11 לחוק דמי מחלה, תשל"ו - 1976, הקובע מניעת כפל תשלום: עובד הזכאי לתשלום על פי כל חיקוק בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות, למעט תשלום בעד נכות, גימלה לפי פרק ג'2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 או פיצויים מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא יהיה זכאי לדמי מחלה על פי-חוק זה לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור ולגבי כל תקופה שנקבע במפורש באותו חיקוק שאין העובד זכאי לתשלום בעדה עקב המחלה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: תשלום שכר בגין זמני הפסקות אשר קוזזו שלא כדין בסך 37,734 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 15.7.09 [לצורך הנוחות אמצע התקופה (בניכוי תקופת ההתיישנות)] ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

"(1), בחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, לא יחולו עליו הוראות חוק זה, (2) בחר בזכויות לפי חוק זה – רשאי אוצר המדינה לתבוע מהמוסד לביטוח לאומי פיצוי על כל הוצאה שהוציא או שהוא עתיד להוציא מכוח חוק זה, עד לסכום המהוון של הגימלאות שהמוסד לביטוח לאומי היה חייב בהם, אילו בחר בן המשפחה בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, ולעניין ההוון...".(דגש שלי ש.ש.) ברי איפה כי תשלום לפי חוק הביטוח הלאומי ותשלום לפי חוק מישפחות חיילים מהוים כפל גמלה ואי אפשר לקבל גם מכוח חוק זה וגם מכוח החוק השני.

. כאמור בפגישתנו מאחר שהינך מקבלת פנסיה ממשרד הבטחון כאלמנת נכה צה"ל, אינך זכאית לקצבת שארים מהמוסד לביטוח לאומי.

...

לאור האמור הרינו להודיעך כי החלטנו לסגור את התיק בעניינך בלישכתנו לאחר מתן ייעוץ משפטי".

על כן דין התביעה להידחות .

לאור האמור, ועם כל הצער, בעניינה של התובעת, פעל המוסד לביטוח לאומי על פי הוראות החוק ודין התביעה להידחות.

סעיף 12 להוראה 53.10 קובע כי "בחינת המצב התיפקודי תעשה על פי טופס הערכה תפקודית – ADL שימולא ע"י רופא של משהב"ט". בחוזר המוסד לביטוח לאומי משנת 2016, שנושאו "כפל גימלה עם משרד הבטחון" שמטרתו הבהרה ויצירת נוהל אחיד לטפול בתובעים לגמלת סיעוד הזכאים לגמלה ממשרד הבטחון נקבע, כי עזרת זולת מטעמים רפואיים ולווי סיעודי מהוים חלק מהטיפול הרפואי בנכים ומהוים כפל עם גימלת הסיעוד בעוד שתוספת למימון צרכים מיוחדים אינה מהוה כפל עם גמלת סיעוד.

...

להחמרה מסוג זה התייחס ד"ר לובצקי בדיון שהתקיים ביום 30.6.2020: "צריך להבחין, נאמר שנתנו לבן אדם לווי 12 שעות ביום או 24 שעות ביום כי הגענו למסקנה שצריך עזרה של 24 שעות ויש לו בעיית ניידות קשה. עד היום הוא אכל לבד, המלווה הושיב אותו ליד הכיסא והוא אכל לבד, נאמר קרה החמרה והוא לא יכול לאכול לבד, אותו מלווה חלה החמרה בהיבט התפקודי של הנכה אך זה לא בהכרח החמרה של הלווי. משקולות זה מין סוג של הטבה זה טיפול רפואי מבחינתנו". כלומר, גם אם חלה החמרה בתפקודו של העותר מאז שנת 2002, מדובר בהחמרה שהפתרון שלה הוא במסגרת שעות הליווי אותן מקבל העותר.

משהגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב במסקנת הרופא המוסמך לפיה לא חלה החמרה במצבו הרפואי של העותר יש למעשה לדחות את העתירה.

סיכום מאחר ומצאתי כי החלטתו של משיב 1 מיום 23.01.2020 היא החלטה סבירה אני דוחה את העתירה.