לפי הוראות נהלי רשות המסים בנושא של אבטחת מידע, חל איסור מוחלט על שליפות מידע על ידי עובד הרשות אודות עצמו, רכבו, נכסים על שמו וכו', וכן אודות בני משפחתו, קרובים, חברים, שכנים, מכרים, לקוחות שיש להם קשר עסקי אישי לעובד, יריבות משפטית עמו, וכן כל נגיעה אישית אחרת במישרין או בעקיפין, ולוּ לצפייה בלבד.
המערער חזר וציין את הקשיים הכלכליים שהוא מתמודד איתם כיום.
נטען בעירעור, כי בית הדין טעה בשיקלול השיקולים הענישתיים בעיניינו של המערער והחמיר עם המערער במידה המצדיקה את היתערבות ערכאת העירעור, וכן שגה כשלא היתייחס לטיעוני ההגנה באשר לנסיבות ביצוע העבירות, ובנוסף היתעלם, כך נטען, מן העובדות הבאות:
שמרבית הכניסות לפי נספח א' לתובענה המתוקנת, נעשו מלפני שנים וחלוף הזמן לא נשקל כנסיבה לקולא.
על כך תוהה המשיבה: אם בכל מקרה היה הקנס מתבטל מדוע היה על המערער לבצע את השאילתות בנוגע אליו ובמיוחד את השאילתה שמשמעותה "ויתור חובות מרובים"? מכל מקום חל איסור מוחלט על עובד להכנס לתיק של קרוב משפחתו, והאיסור חל גם על צפייה ועיון בנתונים, וכן על ביצוע פעולות "טכניות". לכן, אין רלוואנטיות לטענה שממילא עתיד היה החוב להתבטל.
...
דהיינו: מסקנתי היא שיש להימנע מלהורות על העברת המערער ליחידה אחרת, להסתפק בפסילה והעברה מתפקיד ניהולי למשך שנה אחת, ולאפשר את ביצוע הפקעת המשכורת הקובעת ב-12 תשלומים חודשיים (כשלעניין הפקעת המשכורת הקובעת ב-12 תשלומים אף הסכימה ב"כ המשיבה).
שקלתי בדבר, וסבורני, שלמרות ההקלה, די באמצעי המשמעת כפי שנקבעו בפסק דין זה, כדי לשרת את תכלית אמצעי המשמעת ולשמש הרתעה מפני ביצוע עבירות מסוג זה על ידי עובדים אחרים.
התוצאה מכל האמור לעיל היא שהערעור מתקבל חלקית, כך שאמצעי המשמעת שיוטלו על המערער הם:
1.
