קנס על שימוש בחלק מבנה שנבנה ע"י היתר כדין בחריגה שנבנתה על חלק שלא בשימוש

על פי עובדות האישום הראשון , לפחות מיום 30.12.14, עשו הנאשמים 1-4 שימוש ללא היתר כדין במקרקעין ובנגוד לתכנית החלה עליהם.

בנוסף לכך, נעשה שימוש בחלק ממבנה B שבו שהתה חברת MTI אשר עשתה בו שימוש ליצור אמבטיות ג'קוזי וכדומה בשטח של 504 מ"ר. נטען, כי באותו הליך משפטי ביהמ"ש היתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם וגזר עליו עונשים מקלים.

ברע"פ 2330/09 נוסטרדמוס נ' הוועדה מקומית חבל מודיעין (09.06.09), כתב כב' השופט ג'ובראן: "בתי המשפט מחויבים להאבק בתופעה פסולה זו של בנייה בלתי חוקית ושימוש פסול במקרקעין שיעודה חקלאי לשימושים מסחריים. המוטיבציה לבצוע עבירות אלו הנה כלכלית, ומשכך הדרך הראויה להלחם בתופעה ולהרתיע באופן אפקטיבי את העוברים עבירות אלו בפועל ובכוח, הנה על ידי השתה של קנסות כבדים אשר יש בהם כדי לאיין את הרווח הטמון להם מהתנהגותם האסורה ולהבטיח תשלום קנסות אלו על ידי קביעת עונש מאסר מרתיע חלף הקנס." ב - רע"פ 5509/13 סלימאן נ' הוועדה המקומית מבוא עמקים (20.10.13) אמר בית המשפט העליון: "לא למותר לציין, לעניין חומרת העונש, כי המבקש הורשע בעבירת תיכנון ובניה, שמהותה שימוש חורג בהקף משמעותי בקרקע חקלאית, ללא היתר, לאורך זמן, ולמטרות מסחריות. בית משפט זה עמד, לא פעם, על חומרתן של העבירות על חוקי התיכנון והבניה, אשר פוגעות קשות בשלטון החוק, בסדר הצבורי ובמדיניות התכנונית, ועל הצורך להאבק בהן, על מנת להביא לביעורו של נגע זה." יש להוסיף, כי כניסתו לתוקף של תיקון 116 לחוק התיכנון והבניה אשר אחת ממגמותיו הברורות היא החמרה בענישה על עבירות על חוק התיכנון והבניה.

הוא ערער על העונש, והערעור נדחה, תוך שבית המשפט המחוזי קבע כי "לטעמי העונש אף מקל. הלכה היא כי בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבניה על בית המשפט לגזור עונש שכולל רכיב של מאסר בפעול. בית המשפט קמא לא עשה כן, ככל הנראה גם מהטעם שהנאשם לא היה מיוצג ע"י עו"ד בדיון בפניו. בפועל הקל בית המשפט קמא עם המערער במידה המרבית האפשרית בשים לב לחומרת העבירה...". צוין כי הנאשם שם הפר את הציווי השפוטי במשך "זמן רב". בת"פ (שלום רמ') 2535/04 מדינת ישראל נ' כהן אלי (פורסם בנבו, 14.10.2007) הורשע נאשם בעבירה של הפרת צו שפוטי למשך שנים רבות , בית המשפט הטיל עליו קנס בסך 10,000 ₪ וכן 4 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים.

ב-תו"ב (עכו) 47241-09-12 ועדה מקומית לתיכנון גבעות אלונים נ' מוחסן חמדה [פורסם בנבו] (25.10.2016), נגזר על הנאשם, בין היתר, קנס בסך של 10,000 ₪ בשל אי קיום צו שפוטי להריסת מבנה, ועשיית שימוש במבנה בשטח של כ- 140 מ"ר שניבנה ללא היתר בנייה, תוך שהובא בחשבון שהנאשם הכשיר את הבנייה החריגה עובר למתן גזר הדין.

ב - חע"מ (אש') 891-08 מדינת ישראל ו.מ.לתיכנון ובניה באר טוביה נ' אורי ניסים (פורסם בנבו, 20.01.2013) במסגרת גזר הדין קודם, נצטווה הנאשם להרוס כ 13 קרוונים , במסגרת תיק זה הורשע הנאשם באי קיום צו ובשימוש ללא היתר.

...

על כן, בנסיבות המקרה הספציפי, אני קובעת כי מידת הפגיעה באינטרס הציבורי ובערכים המוגנים הנה ברף הגבוה.

בנסיבות שפורטו לעיל, בהינתן כי מדובר בהרשעה שלישית בעבירה של אי קיום צו שיפוטי, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות הארכתו של המאסר המותנה ואני דוחה את עתירת הסניגור לעניין זה. לעניין הפעלת ההתחייבות, אכן היה מקום להפעילה.

סוף דבר בהתחשב בכל שפורט לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים.

אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן 4 החודשים אשר הוטל על הנאשם בתיק תו"ב 52145-11-10 וזאת בחופף למאסר שהוטל בתיק זה, כך, שבסה"כ ירצה הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל.

אחת ההשלכות החמורות של תופעת הבניה הבלתי חוקית הנה הפקרתו של שלום הציבור בידי מפרי חוק הבונים מבנים ללא תכניות שאושרו בידי בעלי מיקצוע, בלא כל השגחה מקצועית שנועדה להבטיח את בטיחות המבנים עבור המשתמשים בהם.

יש ליתן גם דגש רב לעבודה כי המבנה ניבנה בחריגה מייעוד הקרקע ועל קרקע חקלאית שאינה מיועדת למגורים.

עמ"א 7925-06-15 מ"י נ' חליל כעביה (17.10.17)- הנאשם הורשע על פי הודאתו בבצוע עבודות בניה ושימוש הכוללות שימוש במבנה למגורים הכולל מס' חלקים: מבנה בלוקים בשטח של כ-180 מ"ר, סככת אסכורית בשטח של 45 מ"ר, 3 תוספות בניה מפח בשטח של כ-68 מ"ר, רחבת כניסה מבטון בשטח של כ-80 מ"ר. בנוסף, הקים הנאשם מבנה בטון ובלוקים בשטח של כ-85 מ"ר ומבנה בטון ובלוקים נוסף בשטח של כ-132 מ"ר. בנסיבות, תוך היתחשבות בנסיבות אישיות של הנאשם, לרבות גידלו ומצבו הבריאותי והכלכלי, נקבע מיתחם ענישה הכולל קנס הנע בין 30,000 ₪ לבין 60,000 ₪.

בע"פ (נצ') 29754-12-12 הועדה המקומית לתו"ב הגליל המזרחי נ' אסלאן (6.2.2013)- בגזר דין בגין בנייה בלתי חוקית בהקף של 200 מ"ר בניה על קרקע חקלאית פרטית, בנסיבות שבהן הליכי קבלת היתר מורכבים, נקבע כי מדיניות הענישה כוללת קנס בסך שבין 30,000 – 40,000 ₪ בנוסף על עונשים נלווים.

בית המשפט השלום גזר עליו תשלום קנס על סך 32,000 ₪, חתימה על התחייבות, תשלום כפל אגרה, צו איסור שימוש וצו הריסה.

ניתן בזאת צו הריסה בגין הבנייה מושא כתב האישום, אשר לצורך התארגנות , יכנס לתוקפו בעוד 3 חודשים מהיום, אלא אם יושג היתר בניה כדין עד למועד זה. אני מחייבת את הנאשם בהוצאות ביצוע ההריסה וכן מצוה שצו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה.

...

הערעור נדחה.

מעל הנדרש אדגיש, כי כל מקרה נבחן לגופו ונשקלים השיקולים הרלוונטיים כמו גם מצב כלכלי, הפרת צווים, משך התמשכות העבירה וכיוצ"ב. לאור כל זאת, במבט אל הפסיקה הנוהגת ובשים לב לכך שכתב האישום הוגש טרם תיקון 116 ולנסיבותיו של מקרה זה, הנני קובעת כי מתחם הענישה הראוי כולל קנס הנע בין 40,000 ₪ לבין 80,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית ועונשים נלווים.

באיזון הראוי, תוך התחשבות בכלל הנסיבות כאמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 50,000 ₪ ₪ או 90 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-50 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1.8.19 ועד לפירעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

כב' הש' אינפלד דחה העירעור וקבע, בין היתר, כי העונש שהוטל על המבקש קל מן הראוי לעבירה מסוג זה. בדחותו בקשת רשות ערעור, קבע כב' הש' קרא "בשולי הדברים יוער כי בית משפט זה עמד זה מכבר על כך שבעבירות תיכנון ובניה יש להטיל ענישה מרתיעה, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית"; רע"פ 3884/12 מרדו נ' עריית אשקלון (10.9.12) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור של מי שהורשע בבניה שלא כדין ובשימוש חורג, בכך שהקים גן ילדים ללא היתר, ע"י בניית קונסטרוקציית ברזל ממתכת, בגודל של כ-120 מ"ר. הושתו קנס בסך 3,000 ₪ והתחייבות כספית בסך 10,000 ₪; ב-פרשת איבגי הנאשמים הודו בבצוע עבירות שימוש במשך כשנה.

את המבנים עצמם ניתן לראות ב-ת/2ב, ת/2ג, ת/2ד, ת/2ה, ת/2ו, ת/3ב, ת/3ג, ת/4ב ו-ת/4ג. מקובלת עליי עמדת ב"כ המאשימה כי שימוש חורג שלא למגורים, במקרקעין שייעודם למגורים - גורם נזקים שונים לכל הסביבה, כמפורט לעיל וכפי שנקבע על ידי כב' הש' אינפלד בסעיפים 45-50 לפסק דינו ב-פרשת איבגי ולהלן חלק מהדברים שנקבעו (ההדגשה במקור - זד"ל) - "חשוב להדגיש, כי מעבר לערכים המוגנים בעבירות תיכנון ובניה בדרך כלל, הבניה תוך פלישה לשטח של אחר, ..., היא מעשה גזל. גזל, פשוטו כמשמעו. מדובר באדמה שאינה שייכת לבונה, והבונה עושה בה כרצונו, תוך שלילתה מבעליה החוקיים. כאן, ניכנס ערך מוגן נוסף, ערך מוגן פלילי קלסי - ערך ההגנה על הרכוש..." משכך מדובר בנזק משמעותי שניגרם בפועל כתוצאה מבצוע העבירות; צימצום הנזקים שנגרמו מבצוע העבירות - מקובלת עלי עמדת ב"כ המאשימה כי לאורך התקופה הארוכה, כעשור, הנאשם לא פעל להסדרת אותם מבנים לגביהם ניתן לקבל היתר.

כך נקבע בסעיפים 40-50 ו-105 לפסק דינו ב-פרשת איבגי (ההדגשות במקור - זד"ל) - "לעבירות התיכנון והבניה שעבר המבקש, כשלעצמם,..., צריך היה לקבוע כי מאסר הוא חלק מהמתחם, ... יודגש, זה היה המיתחם המתאים, בשילוב עם ענישה כלכלית הולמת, לו דובר אך ורק על בניה ושימוש בהקף כזה, על אדמתו של העבריין וללא שימוש החורג מייעוד הקרקע...

...

נוכח כל האמור לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין, משלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין - תוך מתן מלוא המשקל לקולא לנסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט לעיל - מצאתי כי יש למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, ואני גוזרת על הנאשם העונשים הבאים: חודשיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור כל עבירה על פרק י' לחוק התו"ב. קנס בסך 40,000 ₪ או 180 ימי מאסר תמורתו.

על הנאשם לדאוג להסדרת התשלום מול מזכירות המאשימה ולא תשמע טענה שלא קיבל שוברי תשלום בדואר; אני מורה לנאשם להרוס המבנים המפורטים בסעיף 2 לגזר הדין (להלן: צו הריסה).

בנוסף לצו ההריסה כמפורט לעיל, אני מורה לנאשם להפסיק את השימוש במבנים המפורטים בסעיף 2 לגזר הדין באופן מיידי (להלן: צו הפסקת השימוש).

בתסקיר הראשון צוין, בעקרי הדברים, כי הנאשם לא הודה בעובדות שפורטו בכתב האישום מכיוון שלטענתו הערייה מסרה את האישורים הנוגעים להעברת הזכויות בנכס לנאשמת ובכלל זה היתר בנייה ורק בדיעבד התברר לו שהוצא היתר לקומת הקרקע בלבד והקומות הנוספות, שניבנו זה מכבר, הוקמו ללא היתר, וככל שהיה מודע לכך לא היה רוכש את הנכס ולא היה עושה בו שימוש; לטעמו גורמים אצל המאשימה מתנכלים לו באופן אישי בשל מעורבותו הפוליטית בעיר; מבחינת גורמי הסיכוי נילקח בחשבון שהנאשם נעדר עבר פלילי, מגלה אחריות רבה בתפקידיו השונים, יציב מבחינה תעסוקתית ומשפחתית, בעל שאיפות להתקדם בחייו והחל בקריירה בתחום המשפטים; עם זאת, מבחינת גורמי הסיכון נילקח בחשבון שהנאשם לא נטל אחריות על ביצוע העבירה; "... לקחנו בחשבון התרשמותנו באשר לטשטוש כשליו והבלטת כוחותיו וצדדיו המתפקדים והחיוביים במהלך השיחה, את התרשמותנו מנטייתו להגמשת גבולות, כפי שבה לידי ביטוי בבצוע העבירה בה הואשם". בפרק ההמלצות צוין כי "... בשל העובדה כי חיים אינו מודה בעובדות כתב האישום ואינו לוקח אחריות על חלקו בעבירה, אין אנו יכולים לבוא בהמלצה לאי הרשעתו בכפוף לצוו של"צ". הנאשם, באמצעות בא כוחו, ביקש להתייצב פעם נוספת לפני קצינת המבחן לצורך קבלת תסקיר משלים וראיתי לנכון להעתר לבקשתו.

בית המשפט קבע שמיתחם העונש ההולם עומד על קנס בטווח שבין 150,000 ש"ח ₪ ל- 450,000 ₪, והתחייבות כספית שלא לעבור עבירות לפי סעיפים 204(א) ו-(ג) לחוק התיכנון והבנייה, בטווח שבין 100,000 ש"ח ₪ ל- 400,000 ₪.

בעיניין שנידון ב-תו"ב (שלום עכו) 29411-02-10 הועדה מקומית לתיכנון בקעת בית הכרם נ' סמיר כיואן (18.3.2010), הנאשם הורשע בעבירות של בנייה ושימוש ללא היתר של מבנה בין שתי קומות בשטח של כ-320 מ"ר. על הנאשם נגזר קנס בסך 35,000 ₪ (ב- 50 תשלומים), והתחייבות בסך של 30,000 ₪, במסגרת הסדר טיעון, ובשים לב למצבו הסוציו אקונומי הקשה, ולהתקדמות תכנונית מסוימת, העשויה בסופו של יום לסלול את הדרך להכשרת הבנייה הלא חוקית.

ככל שנאשמים לא יסדירו את הבנייה החריגה בתוך פרק הזמן שצוין לעיל ויעשו שימוש, או שיאפשרו לעשות שימוש, באותו חלק של הנכס שלא ניתן לגביו היתר בנייה כדין, הם עלולים להיות מואשמים בעבירות נוספות של שימוש חורג ואי קיום צו שפוטי, ובמקרה זה יכול ויחויבו בתשלום לפי ההיתחייבות הכספית שצוינה לעיל, ויושת עליהם עונש בנוסף לעונש שהוטל עליהם במסגרת גזר דין זה. ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.

...

לגבי ההתחייבות סבורני שיש להעמידה על כפל סכום הקנס לגבי כל אחד מהנאשמים לצורך הרתעה ובשים לב לכך שלא נטען שהנאשמים נקטו בפעולות לצורך הכשרת הבנייה החריגה.

באת כוח המאשימה הוסיפה וטענה למתן צו איסור שימוש דחוי למשך 24 חודשים כנגד הצגת אישור של קונסטרוקטור לגבי חוזק המבנה וראיתי לנכון להיעתר לכך, בשים לב לנסיבות המקרה.

התוצאה מהמקובץ לעיל מצאתי לנכון לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים- הנאשם 1 יישא בקנס בסך של 25,000 ₪.

אין המדובר בהסטת חנייה, אלא בבניה בסטייה מהיתר ובנגוד לתב"ע ושימוש חורג מייעוד.

כך, ברע"פ 8029/18 מנחם אופיר נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה רמת הנגב (17.03.19), דובר על שטח חניה שהוגדר במקור כ"חניה מקורה", אשר שימש את המבקש שלא כדין לצורך מגורים, משרד וחניה.

בית המשפט המחוזי הקל בעונש והעמיד את הקנס על סך 15,000 ₪ בצוותא לשני בני הזוג.

קביעתו של מיתחם העונש ההולם על-ידי ביהמ"ש קמא, נעשתה בתמציתיות ובקיצור נמרץ, אך אין לומר שנעדרו ממנה נימוקים קונקריטיים ורלוונטיים – מידת הפגיעה בערכים המוגנים בעבירה, וכן מידות הנזק הקונקרטי והפוטנציאלי, זכו להתייחסות בתאורו של ביהמ"ש את הפרת האיסור ואת גבולותיו (בתוך חצר הבית, ללא שימוש אסור נילווה כחדר, מבנה או הרחבה).

ככל ששולם כבר חלק הקנס, יקוזז מהסך הנ"ל הסך ששולם; התחייבות כספית, בסך ובתנאים שקבע ביהמ"ש קמא בגזר הדין, שתכנס לתוקף ביום 08.10.23 (אין צורך בהחתמה נוספת); תשלום אגרה בסך 990 ₪, עד ליום 01.09.23; צו הריסה/ איסור שימוש/ התאמה להיתר לבניה נושא העירעור, יכנס לתוקף ביום 08.10.23, והמשיבה תפעל לרישומו בפנקסי המקרקעין.

...

ערעורו נדחה וכך גם בקשתו לרשות ערעור.

עוד התייחס ביהמ"ש בהרחבה לפסיקה שהציגה המשיבה, כענישה נוהגת, וחילץ ממנה מסקנה מנומקת, מהחומר אל הקל.

סוף דבר: נדחה ערעורם של המערערים, ה"ה מיכל ורמי מזרחי, ועליהם לשלם למשיבה, הוועדה המרחבית לתכנון ובניה "שרונים", הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 1,000 ₪.