קנס על הפרעה לדיון בבית הדין השרעי ביפו

לאחר הבחירות הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המרצת פתיחה על ידי המבקש, ובה עתר להורות על עריכת בחירות חדשות, בטענה שהמשיב ואנשיו פעלו באופן פסול במערכת הבחירות.

בפרשת התובע העירוני נטען שבכעשרים מקרים התערבו המשיב ואנשיו בפעילות התובע העירוני, והורו על הקלה בעונשים פליליים, הפחתת קנסות ועיכוב בהגשת כתבי אישום.

כפי שאפרט להלן, לא מצאתי כי נקבעה בפסק הדין מושא הבקשה כל הלכה חדשה וקשה או הלכה הסותרת הילכות קודמות, אשר יש בהן כדי להורות על דיון נוסף בתיק זה. מעבר לכך, אין עניין לידון ביישום ההלכות על פרשות המקרה דנן, שכן בקשה לדיון נוסף לא נועדה להוות ערעור נוסף על פסק דין של בית משפט זה (דנג"ץ 5019/13 בית הדין השרעי לערעורים בירושלים נ' פלונית, פסקה 7 (14.8.2013)).

...

גם בסוגיה זו, כפי שטענו המשיב והמדינה, דין טענת המבקש להידחות.

הכרעה נוכח כל האמור, דינה של הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לפניי בקשה לסעד זמני האוסר לגרש את המבקש מישראל עד להכרעה בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת ג' רביד) בעת"ם 52825-11-18 מיום 4.6.2019.

בתמצית יצוין כי המערער הורשע בעבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, ובעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, ונגזרו עליו הארכת מאסר על תנאי קודם בן ארבעה חודשים, שלושה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים וקנס בסך 750 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו.

עם זאת, ובלי להקל ראש בסיכון זה, במהלך הדיון בבית המשפט לעניינים מינהליים ניתן צו זמני שאסר להרחיק את המבקש מישראל משהוא שוהה בישראל כמה שנים, כולל מכוח החלטות של בתי משפט, ובזמן זה הוא לא עבר עבירה פלילית או ביטחונית (השוו לעע"ם 4567/19 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים, פסקה 3 (31.12.1019)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובנספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל כך שהצו הארעי ייוותר על כנו עד להכרעה בערעור.

בנסיבות המקרה דנן אני סבור, גם בלי להידרש לסיכויי הערעור, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.

סוף דבר, הבקשה לסעד זמני מתקבלת.

בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק בתי-דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק מניעת הפרעה), מזכירות בית הדין השרעי ביפו הביאה לעיוני את החלטת בית הדין מיום 14.2.2022, במסגרתה הושת על התובע בהליך שבכותרת (להלן: ההליך) קנס בסך 5,000 ש"ח. בשל תקלה במזכירות בית המשפט העליון ההחלטה הובאה לעיוני רק ביום 29.1.2023.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין, בפרוטוקול הדיון ובתגובות הצדדים והיועץ, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי מכוח סעיף 2(ב) לחוק מניעת הפרעה ולהורות על הפחתת הקנס לסכום של 2,500 ש"ח. כידוע, הסמכות הקבועה בסעיף 2(א) היא חריגה, "[...] שכן בית הדין מאשים וגוזר את הדין על אתר ובכוחות עצמו, בהליכים מזורזים ובלא שמתקיים הליך פלילי כהלכתו" (בש"פ 10071/06 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (7.12.2006)).

...

לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין, בפרוטוקול הדיון ובתגובות הצדדים והיועץ, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי מכוח סעיף 2(ב) לחוק מניעת הפרעה ולהורות על הפחתת הקנס לסכום של 2,500 ש"ח. כידוע, הסמכות הקבועה בסעיף 2(א) היא חריגה, "[...] שכן בית הדין מאשים וגוזר את הדין על אתר ובכוחות עצמו, בהליכים מזורזים ובלא שמתקיים הליך פלילי כהלכתו" (בש"פ 10071/06 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (7.12.2006)).

אני מורה, איפוא, על הפחתת הקנס שהושת על התובע והעמדתו על סכום של 2,500 ש"ח. יתרת הקנס ככל שכבר שולמה, תושב לתובע.

]השופט נ' סולברג:[ לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 18.7.2022, ועל פסיקתה מיום 15.9.2022 שנחתמה בעקבותיה, שתיהן ניתנו בת"א 4704-05-21 (השופטת ר' ערקובי).

בבקשה נטען, כי כבר ביום 5.5.2021, עוד בטרם יבשה הדיו מעל הצוו הארעי, "אנשי [המערערים] [...] בנו שתי 'גלריות' בהיכל, באמצעות ריצוף וגידור פיגומים שהיו בהיכל, הביאו לגלריות ריהוט לתפילה וללימוד והושיבו בהן תלמידי מסורת התורה, וזאת בנוסף ל-300 המקומות שהוקצו להם בהיכל בהתאם להחלטה", כאשר "אחת משתי הגלריות [...] ניבנתה מעל ראשי תלמידי [המשיבים], באופן שמפר לחלוטין את ההפרדה שנקבע בהחלטה", ומשמשת את תלמידי המערערים לפסיעה מעל ראשי תלמידי המשיבים, ולהפרעה בתפילות ובסדרי הלימוד בבית המדרש (לתמיכה בטענות אלה, צורפו לבקשה תמונות).

בפסק דין זה, אושררו קנסות עיתיים בפועל, על סך של 5,000 ₪ ליום, שהטיל בית הדין הרבני – בהתאם להילכת מוניות הדר לוד – על אביו של סרבן גט, אשר נמצא כי יד לו במעל הסרבנות, ואף למעלה מכך; זאת, עד אשר יוכיח האב כי פעל "באופן משמעותי" על מנת להביא את בנו ליתן גט (ראו שם, פסקה 25) (קנסות אלה רלבאנטיים לענייננו, מאחר שהוטלו מכוח סעיף 7א(א) לחוק בתי דין רבניים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956, שכותרתו "בזיון בית הדין", ושמקנה לבתי הדין את "כל הסמכויות לפי סעיפים 6 ו-7 ל[פקודה], בשינויים המחוייבים").

כפי שתואר, את הקנסות שהוטלו בגין תקופה זו, יש לסווג כקנסות על-תנאי, שביחס אליהם הועבר נטל ההוכחה אל כתפי המערערים, כאשר קנסות אלה הולכים ונצברים אוטומאטית, אף ללא החלטות שיפוטיות נוספות, כל עוד לא ירימו המערערים נטל הוכחה זה, ויראו כי החלו לסור למרותו של בית המשפט (ראו את האמור בפיסקה ‎48 לעיל).

...

כחברי, אף אני סבורה כי חלף קנסות אלה יש לקבוע קנסות על תנאי, בהמשך לקנס המותנה שנקבע בהחלטת הבזיון הראשונה, וכי יש להחזיר את ההליך לבית המשפט קמא על מנת שיחשב מחדש את הקנסות ויכריע בשאלה אם הם יחושבו במצטבר או בחופף (פסקה 86 לחוות דעת חברי).

לצד מכלול ההסכמות הללו בסוגיות שבהן אני רואה עין בעין עם חברי, אוסיף, עם זאת, כי על מנת להגיע למסקנה בדבר קבלת הערעור בחלקו ככל שהוא נוגע לתקופות השנייה והשלישית, די בנימוק שלא התקיים דיון לגבי האפשרות לחייב את המערערים בגין תקופות אלה בקנסות באופן הצופה פני עתיד.

כשלעצמי, אני סבורה כי מדובר בנושא מורכב אשר עשוי להשליך, בין היתר, באופן משמעותי על האופן שבו נוהגים בתי הדין הדתיים בהפעילם את סמכותם לפי חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (ראו, למשל: בש"פ 647/15 פלוני נ' פלונית (27.1.2015); בש"פ 4106/22 פלונית נ' פלוני (27.7.2022); בש"פ 329/23 פלוני נ' פלוני (20.2.2023)).

בית-משפט קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים: -על איאד זבדה (להלן: "זבדה") הוטלו מאסר על תנאי למשך 7 חודשים, שלא יעבור עבירות של תקיפת-שוטרים והכשלת-שוטרים במשך 3 שנים; מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, שלא יעבור עבירה של התנהגות פרועה במקום צבורי במשך 3 שנים; קנס בסך 2,000 ₪ וכן פיצוי בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהשוטרים שהותקפו.

כתב האישום הוגש כנגד שמונה אזרחים, אשר על-פי הנטען השתתפו במהומה, כאשר שלושה מתוכם היו המערערים בדיון שלפנינו.

אביו הוא קאדי בבית הדין השרעי ואמו קצינת ביקור סדיר ביפו.

את העבירות בתיק זה ביצע בעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן תשעה חודשים על עבירות של העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר ותקיפת-שוטר.

...

סוף דבר באשר להכרעת הדין: אציע לחברי לדחות את הערעורים בנושא זה. העונש: זבדה: 14.

החריג הוא המנעות מהרשעה, ולא בנקל ינקוט בית-משפט בצעד זה. לענייננו, לא נראה לי כי נפלה טעות בשיקוליו ומסקנתו של בית-משפט קמא.

סוף דבר, אם תישמע דעתי, ידחו ערעוריהם של זבדה, משראווי וסלאמה הן לגבי הכרעת הדין והן לגבי גזר הדין.