קנס מנהלי בגין העסקת עובד זר שלא כדין

עוד טענה המאשימה, כי לאחר שהנאשם הורשע, נאותה ליתן לו שהות על מנת להציג מסמכים שיכול ויהא בכוחם לשכנעה שיש מקום לחרוג לקולא ממיתחם הענישה המקובל, ואולם הוא לא עשה כן. הנאשם ביקש כי יוטל עליו קנס שלא יעלה על סך של 5,000 ₪, שהוא גובה מחצית מהקנס המינהלי, בגין העסקת עובד זר שלא כדין.

...

בשקלול כל האמור, סבורני כי מתחם הענישה הראוי ביחס לנאשם בנסיבות המתוארות לעיל נע בין סך של 10,000 ₪ (כפל הקנס המנהלי) לבין 20% מהקנס הפלילי המרבי - קרי סך של 29,200 ₪.

עם זאת, בהתחשב בכל השיקולים המנויים לעיל, סבורני כי יש לקבוע כי הקנס שיוטל על הנאשם יהיה הרף הנמוך של מתחם הענישה שנקבע.

משכך, אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 10,000 ₪ בגין העסקת עובד זר, לפי סעיפים 2(א)(1) ו2(א)(2) לחוק עובדים זרים.

המאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין וללא היתר, עבירות לפי סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו-1יג לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), וכן העסקה ללא ביטוח רפואי, עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

כמו כן, בפתח הדיון הוגש גם כתב אישום יזום (מ/1) אשר כלל את נימוקי המאשימה להגשת כתב אישום חלף קנס מינהלי.

     (א)  נושא משרה חייב לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות כאמור בסעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר את חובתו כאמור, דינו – כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; לענין סעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, ופקיד שחובתו מטעם התאגיד היא לפעול לקיום חובות התאגיד לפי הסעיפים האמורים.

...

לאחר עיון בכלל הראיות והעדויות, לא שוכנעתי כי הנאשמים הקימו ספק סביר לגרסת המאשימה, כפי שזו עולה מכתב האישום.

] בנסיבות אלה, בהן מרבית העדויות והראיות מצביעות על כך שהעובדים הזרים הועסקו באופן ישיר על ידי הנאשמים, הגעתי לכלל מסקנה כי המאשימה עמדה ברף ההוכחה הנדרש ממנה והוכיחה כי הנאשמים היו מעסיקיהם של העובדים הזרים אשר נתפסו במועד עריכת הביקורת באתר הסינמה סיטי בראשון לציון.

על יסוד כל האמור, החלטתי להרשיע את הנאשמת 1 בעבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק ביחס לעובד אחד – ג'בריו.

לאור האמור, החלטתי להרשיע את הנאשם 2 בהפרת אחריות של נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק, עבירה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק ועבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק.

המאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין וללא היתר, עבירות לפי סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו-1יג לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), וכן העסקה ללא ביטוח רפואי, עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

] ככלל, הרף המינימאלי של מיתחם הענישה בגין עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר הוא כפל הקנס המינהלי כלומר: 10,000 ₪[footnoteRef:4].

...

נגד הנאשמת בהליך שבפניי, הוגש כתב אישום בגין העסקת עובד זר שלא כדין ובגין אי ביצוע בטוח רפואי לשישה עובדים, לפרק זמן של מספר ימים עד שבועיים.

מיתחם הענישה: בהתאם להוראות תקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי – העסקת עובדים זרים שלא כדין) תשנ"ב-1992, הקנס המאקסימאלי על העסקת עובד ללא ביטוח רפואי כדין, על חברה שהיא קבלן כוח אדם, עומד על 10,000 ₪.

...

בשים לב לאלה אני קובעת כי הרף הנמוך של מדרג הענישה יעמוד על 30,000 ₪ והרף הגבוה יעמוד על 100,000 ₪.

עוד נתתי דעתי לנסיבות החריגות של האישום, שבהם נוהל הליך ארוך שעניינו – בסופו של דבר - העדר ביטוח רפואי לשישה עובדים למשך ימים ספורים בלבד.

בשים לב לכל אלה, אני גוזרת על הנאשמת לשלם קנס בסך 40,000 ₪, אשר ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים, הראשון תוך 30 יום מהיום.

בע"פ (ארצי) 18/06 פיבר טכניק בע"מ - מדינת ישראל (20.02.2007) עמד בית הדין על חומרת הפגיעה בזכויותיהם של עובדים זרים: "עובד זר אינו כלי עבודה זמין לעת מצוא. עובד זר הוא, בראש וראשונה, בן-אנוש הזכאי לזכויות בסיסיות כעובד וכאדם. העובד הזר, מעצם מעמדו זה, הוא חלש ופגיע. הוא אינו נהנה מזכויות בסיסיות של אזרח במדינה. הוא מנותק ממולדתו, מסביבתו וממסגרת משפחתו. הוא זר במקומותינו, במקרים רבים הוא נתון לחסדי המעסיק או הגורם שהסדיר את בואו ובתור שכזה הוא אובייקט קל לניצול ולקפוח. הדרך הנכונה להבטיח את זכויותיו הבסיסיות של העובד הזר היא קביעת נורמות העסקה מחייבות בחקיקה ויצירת מערך של פקוח ואכיפה על הוראות החוק. לכך נועדו הוראות חוק עובדים זרים ויש לברך על פעולות הבקורת והאכיפה הננקטות על ידי המדינה מכוח חוק זה". בע"פ (ארצי) 21578-01-15 מדינת ישראל - אפנגר (21.02.2017) (להלן: אפנגר) נפסק לעניין משמעות אי עריכת ביטוח רפואי לעובד זר: "... ביסוד הוספתה של חובה זו וחובות נוספות עמדה העלייה במספרם של העובדים הזרים והמצב בו אוכלוסייה גדולה בעלת קשיים אובייקטיביים נוכח אי ידיעת השפה ואי הכרת המערכות בארץ, נותרת ללא גישה לשירותים רפואיים שהמדינה מספקת לאזרחיה. על רקע אלה נקבעה החובה של המעסיק לערוך לעובדו הזר ביטוח רפואי. יודגש כי הפרת חובה זו מהוה עבירה לפי חוק עובדים זרים שהעונש בגינה חמור מהעונש בגין העסקה ללא היתר. כך למשל, לגבי מי שמעסיק שלא במסגרת משלח ידו העונש הצפוי הוא קנס של עד פי ארבעה מהקנס הבסיסי, ולגבי מי שמעסיק במסגרת משלח ידו – הוא צפוי לקנס כאמור או למאסר של עד שנה". עוצמת הפגיעה בערך המוגן, נלמדת ממספר העובדים שהועסקו שלא כדין, ללא ביטוח רפואי, וללא יכולת המדינה לפקח על תנאי העסקתם, לאורך תקופה ארוכה.

בפרשת אפנגר נקבע כי "במקרה של העסקה במסגרת משלח היד העונש המירבי הוא מאסר של עד שנה או קנס שהוא פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (להלן – הקנס הבסיסי); ובמקרה של העסקה כאמור שלא במסגרת משלח היד אך ורק קנס שהוא פי שניים מהקנס הבסיסי." מיתחם הענישה של העסקת עובדים זרים ללא היתר כדין עבור עובד אחד נע בין כפל הקנס המינהלי עד 25% מגובה הקנס המאקסימאלי.

...

יחד עם זאת, שוכנעתי כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם משום שפנה מיוזמתו פנה לרשויות וביקש לשלם באיחור עבור האגרות להעסקת עובדים זרים, רק אז התגלו העברות מושא כתב האישום, כך שאלמלא פנייתו של הנאשם לרשות לא היה נולד כתב אישום זה לעולם.

לאחר עיון בפסיקה, לא שוכנעתי שיש בה כדי להשליך על עניינו של הנאשם, על פי הפירוט הבא: ע"פ (ארצי ) 22-10 מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - שוסטרמן (11.11.2010) עסק בעבירות שונות והנסיבות אשר התקיימו בגזר דין זה אינן מתקיימות בתיק זה: חלוף זמן משמעותי מביצוע עבירה, הסכמת העובדים לניכוי משכרם, כאשר העברה הפלילית היא אי החתמת העובדים על הסכמתם.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, יש להעמיד את הקנס על סך של 90,000 ₪, אשר ישולם ב- 75 תשלומים חודשיים, עוקבים ושווים.