בנסיבות אלה הורה בית המשפט על ביטול הרשעתו; בת"פ 18542-08-16 מדינת ישראל נ' אבו הדרוס (11.8.16) דובר בנאשם שהודה בעבירת שב"ח, וחרף העובדה ששנים רבות שימש כסייען לשרות הבטחון הכללי, וחרף העובדה שעזיבתו לשטחי האיזור תעמיד את חייו בסכנה ברורה כך ששהייתו בישראל עשויה לעלות כדי הגנת "הצורך", החליט בית המשפט להותיר הרשעתו על כנה, אך ראה להקל בעונשו; בת"פ 55336-06-12 מדינת ישראל נ' עדואן (21.2.16) דובר בנאשם שבית המשפט דן אותו לקנס כספי בלבד על מנת שלא לחבל בסכויי בקשתו אשר במועד מתן גזר הדין עדיין הייתה תלויה ועומדת בפני ועדת המאוימים; בת"פ (י-ם) 42181-08-16 מדינת ישראל נ' גלאיטה (20.9.16) הוטלו על נאשמת שהורשעה על פי הודאתה בעבירת שב"ח 30 ימי מאסר (וכן הופעל מאסר על תנאי), אך בית המשפט נימנע מלהטיל עליה מאסר על תנאי וזאת בשל העובדה שנמלטה משטחי האיזור בשל איומים מצד בני משפחתה ועל מנת שלא לחבל בהליכי הסדרת שהייתה בארץ, הליכים בהם החלה והיו תלויים ועומדים במועד מתן גזר הדין.
...
שנית, ולעניין פגיעה בסיכוייו של הנאשם לקבל אישור כניסה לישראל מאת הרשויות המוסמכות, הרי שעניין זה רלוונטי לכל שוהה בלתי חוקי הנתפס בשטחי המדינה ומורשע בביצוע העבירה, כאשר אחת ממטרות הענישה היא להרתיע את היחיד והרבים מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד.
לאחר שלקחתי בחשבון הודאת הנאשם בכתב האישום ונסיבותיו האישיות, כמפורט לעיל, שהייתו של הנאשם בארץ משנת 2014 מבלי ששב והסתבך עם החוק, ונוכח העובדה שההליך בפני הועדה ההומניטארית הסתיים בדחיית בקשת הנאשם, אני מחליט למקם עונשו בתחתית מתחם העונש ההולם.
לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם חודש מאסר על תנאי למשך שנה מהיום והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 וכן כל עבירה כלפי שוטרים.