טענה זו לא בא זכרה בכתב התביעה, ולא אדרש לה.
בטעם השני, טוענת התובעת כי היה על הנתבעת להסב את דוחות החניה בגין כלי רכב מס' רשוי 9336623 ומס' רשוי 158315 על שמו של התובע, באשר כלי הרכב היו בשימושו של התובע, שאף ביקש את הסבתם על שמו.
גדר סמכותו של בית משפט לתביעות קטנות נקבע בסעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו בית המשפט ידון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד לתשלום עד לגובה סכום התיקרה או למתן צו להחלפת מצרך, תקונו או לביטול עסקה.
מתן סעד הצהרתי אינו בה בגדר הסמכות של בית משפט זה. עם זאת, כאשר מבוקש סעד כספי כדי תיקרת סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, ולצורך מתן הסעד הכספי יידרש בית המשפט להצהרה כמוסה של העדר חוב, סעד כזה אינו בבחינת סעד הצהרתי ואין מניעה שיינתן בבית משפט לתביעות קטנות.
בעדותה אישרה התובעת כי קיבלה רשימה של דוחות החניה וכדבריה: "הגעתי פיזית וכתבתי מכתבים וכל פעם הדוחות חזרו וניתנה לי רשימה של דוחות" (פר' ישיבת יום 08.03.2015 עמ' 17 שו' 23) מכאן, שניתן להסיק כי לתובעת הייתה אף ידיעה של ממש, ולא רק ידיעה קונסטרוקטיבית, על אודות דוחות החניה ודרישות תשלום הקנסות בגינם ומשהתובעת בחרה לא לעדכן את מענה הרשום במשרד הפנים, אין היא יכולה להשמע בטענה כי הנתבעת שלחה את דברי הדואר לכתובת לא נכונה.
מכאן, ואף אם אניח, כטענת התובעת ואינני נידרשת לעניין, כי מתן תו חניה היה מונע הטלת דוחות חניה רבים מלכתחילה, והגם שניתן להבין את התרעומת שיש לתובעת כאשר מצד אחד לא ניתן לתובע שלפי הנטען עושה שימוש ברכב ומתגורר בתל אביב, תו חניה באיזור שבו הוא מתגורר עם אביו, התובעת אינה יכולה להלין על סרוב הנתבעת להנפיק תו חניה לאחר, אף אם הוא עושה השמוש ברכב, במסגרת דוחות חניה תביעה על שמה.
...
התובע עתר לביטול פסק הדין, ובהתאם להחלטתי מיום 25.08.2015, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דחיתי את הבקשה.
בהקשר זה אני מקבלת את עדות הנתבעת 2 כי היא נפגשה עם התובעים, פעלה מולם בשקיפות ומסרה את המידע שבידיה.
סוף דבר
הנה כי כן, התוצאה אפוא היא שהתביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.
באשר לנתבעת 1 - התביעה נדחית.
