התובע טען, כי לאור עיסוקה של הנתבעת בתחום השלוט והדפוס, חל עליה צו ההרחבה בענף הדפוס, ותבע את הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, השבת נכויי שכר שלא הועברו ליעדם, תשלום בגין שעות נוספות, דמי נסיעות, מענק חג ופצוי בגין קבלת תלושי שכר שאינם תקינים.
על החומרה היתרה שהמחוקק מייחס לאי העברת כספים שנוכו משכרו של עובד ליעדם, בתוך פרק הזמן שנקבע לכך, ניתן ללמוד מהוראותיהם של סעיפים 25א(א) ו- 25ב(ב)(ג) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), אשר קובעים, בהתאמה, כי סכום שנוכה ולא הועבר ליעדו במועד, ייחשב כשכר מולן, וכי מעסיק שניכה סכומים משכרו של עובד ולא העבירם למי שלו יועדו, בנגוד להוראות סעיף 25א, כאמור לעיל, דינו מאסר שנתיים או קנס בשיעור של פי 5 מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ונכון להיום - 1,130,000 ₪ בגין כל יחידת עבירה.
עוד העיד כי מעולם לא שמע את התובע מתלונן על כך שלא שולם לו מלוא המגיע לו בגין רכיב זה. כשעומת עם דו"ח הנוכחות של חודש 11/2019, אישר כי התובע עבד 10 שעות ו- 20 דקות ואישר כי בתלוש של אותו חודש, אין ביטוי לתשלום שעות נוספות, והסברו לכך היה: "זה לא רלוואנטי יכול להיות שבשאר השעות הוא עבד ולא הגיע למכסה שלו. איפה כתוב שהוא לא קיבל שעות נוספות?"
בהמשך עדותו הדגיש כי העובדה שלא מצוין בתלוש השכר תשלום בגין שעות נוספות אינו מלמד על כך שהתובע לא קיבל את המגיע לו, וכדבריו: "זה לא אומר שהוא לא קיבל את השעות הנוספות" ובהמשך: "תשאל את התובע למה הוא לא בא להתלונן אצלי. אנו שלוש שנים אחרי. אני לא זוכר מה היה באותה תקופה". כשנשאל על איזה בסיס חושב גמול השעות הנוספות, השיב: "אני לא יכול לענות על זה אין לי תשובה. יש רו"ח" (עמ' 14 לפרוטוקול מול שורה 13 ואילך).
עוד טענה, כי בכתב התביעה "לא טען התובע ולו טענה עובדתית אחת [...]" כנגד הנתבע 2 וכי "הטענה היחידה המיוחסת לנתבע 2 היא טענה משפטית המופיעה בסעיף 11 לכתב התביעה, לפיה בנסיבות העניין קיימת הצדקה להרמת המסך כלפי נתבע 2, הא ותו לא" (סעיף 124 לסיכומי הנתבעים).
הפעם היחידה בה אוזכר הנתבע 2 היא בסעיף 11 לכתב התביעה, שם טען התובע טענה משפטית, לפיה: "[...] אי העברת הסכומים שנוכו משכרו מהוים עבירה פלילית לפי חוק העונשין ואף הפרה בוטה של סעיף 26 לחוק הגנת השכר המצדיקה הליך של הרמת מסך כנגד הנתבע 2 (ראה ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ). התובע יטען כי לאור האמור לעיל יש להורות על חיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בכל החובות לתובע" (ההדגשה במקור – א.ש.).
...
אחרית דבר
התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת ברובה, והתביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
(1) פיצויי פיטורים – 81,398 ₪.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע בתוך 30 יום מהיום השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.
