קנס או מאסר בגין פנסים מקולקלים ברכב

הנאשם ניגש לרכבו של החבר, נטל בקבוק זכוכית ושבר אותו על הריצפה, ואיים באמצעות השברים על המתלוננת באומרו לה: "את רוצה למות פה?". · המתלוננת החלה ללכת לעבר מקום עבודתה, המצוי בסמוך, אך הנאשם משך אותה, אמר לה שהיא לא זזה מהמקום וסטר לה בנוכחות החבר, אשר ניסה להפריד.

הנאשם היכה את המתלוננת באגרוף בעינה (וגרם לה חבלה מסוג "פנס") ובעט בה עד שעוברי אורח הזמינו מישטרה; או אז נימלט מהמקום.

זאת, בצרוף ענישה נלווית שתכלול מאסר מותנה, קנס כספי ופיצויים למתלוננת (בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 15 ואילך).

...

בין השאר הפנה התובע לרע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (02.05.2016), שם נקבע לעבירה של תקיפת בת זוג (תקיפה סתם) מתחם עונש הולם שבין מאסר בפועל לתקופה קצרה, לנשיאה בדרך של עבודות שירות, לבין 14 חודשי מאסר בפועל, ובסופו של דבר נגזרו שישה חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

סוף דבר: אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) 7 חודשי מאסר בפועל.

רקע וטענות הצדדים בבקשה לפטור אגרה המבקש הועסק במשיב בתפקידי ניהול במשך תקופה של כ- 35 שנה ופוטר ביום 2.12.08, תוך שלילת פצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, על רקע עבירות שביצע במהלך תפקידו, אשר בגינן הורשע בפלילים וריצה עונש של מאסר בפועל מיום 4.3.15 עד ליום 31.3.19.

במקביל, הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה, במסגרתה הצהיר כי הוא מישתכר סך של 5,900 ₪; כי רעייתו גמלאית; כי הכנסת שניהם מקצבאות וגימלאות מהמוסד לביטוח לאומי עומדת על סך של 9,104 ₪; כי בבעלותו דירת מגורים בהרצליה ומכונית, אולם שתיהן מעוקלות לטובת המשיב; כי יש לו פקדונות בבנק לאומי - מעוקלים אף הם; חוב בסך 425,000 ₪ בגין קנס שהושת עליו במסגרת ההליך הפלילי וחוב למס הכנסה בסך של כ- 1.5 מיליון ₪; כי בסמוך להגשת הבקשה פתחה אישתו בהליכי גירושים ועל כן אין לקחת בחשבון את הכנסותיה ורכושה, ככל שקיים; וכי אין לו אפשרות לקבל הלוואה או סיוע מקרובי מישפחה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המבקש, בהחלטות בית הדין האזורי ובכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, זאת אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.

בהקשר למבחן היכולת הכלכלית, בית הדין האזורי – הן בהחלטת הרשמת חבקין והן בהחלטת השופט שגב – הגיע לכלל מסקנה שלא בוססה הטענה בדבר חוסר יכולת כלכלית.

סוף דבר – דין הבקשה להידחות.

ביום 10.06.2019 הגיש כנגד הבנק תביעה כספית ע"ס 14,203,807 ₪ בגין הרכיבים הבאים, וטען כי נושל מכל זכויותיו: (1) שכר עבודה בגין 67 חודשים מאז פיטוריו ועד מועד הכרעת הדין המרשיעה בעיניינו – 4,084,309 ₪; (2) דמי הודעה מוקדמת – 365,759 ₪; (3) פדיון דמי הבראה – 18,900 ₪; (4) פדיון ימי חופשה – 249,381 ₪; (5) פצויי פיטורים – 2,489,193 ₪; (6) קרן הישתלמות – 2,986,942 ₪; (7) קופת גמל נוספת – 1,491,682 ₪; (8) פנסיה – 2,517,640 ₪ במקביל, הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה , במסגרתה הצהיר כי הוא מישתכר סך של 5,900 ₪; כי רעייתו גמלאית; כי הכנסת שניהם מקצבאות וגימלאות מהמוסד לביטוח לאומי עומדת על סך של 9,104 ₪; כי בבעלותו דירת מגורים בהרצליה ומכונית, ושתיהן מעוקלות לטובת הבנק; כי יש לו פקדונות בבנק לאומי – מעוקלים אף הם וחוב בסך 425,000 ₪ בגין קנס שהושת עליו במסגרת ההליך הפלילי וחוב למס הכנסה בסך של כ- 1.5 מיליון ₪.

במסגרת גזר הדין נגזרו עליו 8 שנות מאסר בפועל, ולאחר שעונשו קוצר ע"י ערכאת העירעור ל-7 שנים, ולאחר שנוכה ממנו שליש, הוא שוחרר ביום 31.03.19; (9) לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרתו התקבלה במלואה תביעת הבנק כנגד המערער בגין מעשי הגניבה בסכום של 22,873,864, והמערער חויב לשלם סכום זה לבנק (ת.א. (ת"א) 64581-05-16 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מנחם פרידמן (28.06.20).

...

רק עם שחרורו מהכלא, החל להתאושש ומכאן התביעה שהגיש כנגד הבנק; (7) המערער ורעייתו נמצאים בסכסוך אישי וגם לה אין ממונות או נכסים; טענות המשיב בערעור המשיב טען, כי דין הערעור להידחות מהטעמים הבאים: (1) החלטת הרשמת מנומקת ומפורטת כדבעי ולא נפלו בה טעויות או פגמים המצדיקים את התערבות בית הדין.

לפיכך, אין אינטרס ציבורי שהמדינה תישא בעלויות ההליך המשפטי; דיון והכרעה כאמור בפתח הדברים, דין הערעור להידחות.

מקובלת עלי קביעת כב' הרשמת כי סכום התביעה מופרז ואינו עומד בהלימה ביחס למצב המשפטי הנוגע להתיישנות רכיבי התביעה.

אחרית דבר הערעור נדחה והמערער יישא בהוצאות המשיב בסכום של 2,500 ₪.

הוא נדון לארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות, מע"ת וקנס.

3 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלש שנים מהיום עבירה של חבלה במזיד ברכב.

...

לנוכח כל האמור לעיל אני קובע כי מתחם הענישה ההולם נע בהתאם לנסיבות החל ממאסר על תנאי ועד למספר חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

לנוכח האמור לעיל, אני סבור כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלש שנים מהיום עבירות אלימות כנגד גוף.

;MORE CONSCIENTIOUS IN DIRECTING HIS MIND TO HIS LEGAL DUTIES FOR THE PURPOSE OF EXPOSITION WHATEVER THE ULTIMATE THEORY MAY ".BE, IT IS CONVENIENT TO TREAT A NEGLIGENT, OMISSION AS A TYPE ACT (2) בעניננו טומנת בחובה העבירה הנדונה את היסודות של (א) המעשה החיובי של שימוש ברכב; (ב) ה"מחדל" של אי-שמירה על המצב התקין של פנס הבלימה.

אכן, עמדתי על הדברים האחרונים, הואיל ובא-כוח העותר, סבר, כי כיון שמרשהו לא ידע, שעה שנהג את הטרקטור כי פנס הבלימה היה מקולקל, הרי שלא "רצה" לנהוג במצב זה ולכן, נעדר יסוד ה"רציה".

נמצא, שתורה זו מביאה, שעה שמדובר במקרה בו נתהוו נסיבות כנ"ל, לידי תוצאה ענשית בלתי צודקת; כאשר כתב המלומד SAYRE במאמר שנתפרסם בכתב-העת COLUMBIA LAW REVIEW,)כרך 33, ע' 56, 57): TO INFLICT SUBSTANTIAL PUNISHMENT UPON ONE WHO IS MORALLY" ENTIRELY INNOCENT, WHO CAUSED INJURY THOUGH REASONABLE MISTAKE-OR PURE ACCIDENT, WOULD SO OUTRAGE THE FEELINGS OF THE COMMU ".NITY AS TO NULLIFY ITS OWN ENFORCEMENT מן הראוי לציין, כי הרבה מהעבירות של אחריות מוחלטת גוררות היום ענשים כבדים, לרבות מאסר. אך גם באספקלריה של העבירות אשר יש בצדן ענשי קנס נמוכים, אין מקום לשנות את פני המסקנה הנ"ל, הואיל ואף אחד אינו רוצה להיראות כמי שהתנגש התנגשות כלשהי עם החוק כאשר לא היה כל עוול בכפו. אין תימה אפוא כי לפעמים מצאו הפוסקים האנגלים דרך למנוע את התוצאה הענשית, בכך שפרשו כי בהוראת החוק, בה נקבעה העבירה לא התכוון המחוקק לוותר על הדרישה של ידיעה פלילית או שהיא טומנת בחובה אך הנחה של רשלנות מצד האדם שלא קיים את סטנדרד הזהירות הנידון, הנחה שבידו לסתרה על-ידי עדות מתאימה. אולם מקרים אלה אינם רבים ולא עוד, אלא במקרים אחרים. בהם נדונו הוראות ענשיות דומות או כמעט דומות, חזרו הפוסקים הנ"ל וקבעו שהן מטילות אחריות מוחלטת. ראה כדוגמה לגישה המקילה את ענין,;HARDING V. PRICE בעקבות, [‎NICHOLS V. HALL; (1873),[12,(1948).

...

סבור אני, שגם בישראל בשלה השעה שהמחוקק יתן את דעתו על הבעיה הנדונה ואף יסמוך את ידיו על הפתרון של אחריות "דווקנית" להבדיל מאחריות מוחלטת-לפחות לגבי חלק מהעבירות הנושאות היום את האופי של איסורים מוחלטים; דהיינו כי יכשיר בידי הנאשם את ההגנה-הגנה שיהיה מחובתו להוכיחה-כי בנסיבות הענין הוא עשה כל מה שאפשר היה לצפות שיעשה אדם סביר כדי לקיים את סטנדרד הזהירות הסטאטוטורי ושהסיבה להפרת הסטנדרד על-ידיו לא היתה נעוצה ב-MENS REA או ברשלנות.

על יסוד האמור דעתי היא, כי יש לדחות את העתירה בדיון הנוסף ולהשאיר את פסק-הדין של בית-המשפט העליון ב-ע"פ 76/65, על כנו.

הסייגים שבהם הוא מסייג את עקרון האחריות המוחלטת אין מנוס מהם בהפיגם במקרים בולטים במיוחד את חומרתו, ואף אינני בטוח שהם מהוים בהכרח סוף פסוק בסוגיה קשה זו. כמו הנשיא כך גם אני הייתי רוצה לראות את המחוקק נותן את דעתו על השאלה ומעלה פתרון שיהיה בו איזון נאות בין תורת האחריות המוחלטת, שטובת הכלל מחייבתה בהרבה מקרים, ובין העקרון בדבר ענישה צודקת של הפרט, שהוא אבן-פינה לקיומה של חברה תקינה.