קניית רכב משומש הטעייה של הקונה תביעת פיצויים

לפני תביעה כספית לפצוי התובע בגין ליקויים שקיימים לטענתו ברכב שרכש מאת הנתבעת ולא דווחו לו ולא תוקנו עובר למסירת הרכב לידו וזאת חרף הבטחת נציג הנתבעת.

לטענתה, התובע רכש רכב משומש שנת ייצור 3/2016 אשר גמע, נכון למועד רכישתו, 59.590 ק"מ, כאשר בעת המכירה סופק לו טופס גילוי נאות כמו גם דו"ח מצב הרכב ואשר יש בהם כדי לשקף בלאי למערכות הרכב ולמצבו המכאני.

עוד נטען (ולא הוכחש) כי נציג הנתבעת יעץ לתובע לבצע בדיקה מטעמו עובר לרכישה לצורך קבלת מידע על אודות הרכב וממילא כי בטרם מכירת הרכב מסרה לתובע את כלל המידע הקיים ברשותה על אודות מצבו המכאני והתובע אף הצהיר בחתימתו בהתאם לסעיף 1 להסכם לפיו " הקונה מצהיר כי בדק את הרכב שפרטיו לעיל את מצבו החצוני והמכאני ואת טיבו והתאמתו למטרותיו וכי ניתנה לו האפשרות למסור את הרכב לבדיקה נוספת במכון בדיקה מורשה מטעמו. הקונה מוותר הן כלפי המוכר והן כלפי הבעלים הרשום של הרכב, על כל תביעה או טענה בקשר עם כל אחד מהגורמים הנ"ל" כאשר התובע חתם על טופס הגילוי נאות.

כך או כך, כאמור, נוכחתי כי התובע היה מודע לכלל הליקויים ברכב וכן מצבו המכאני של הרכב וזאת עובר לרכישה כך שכל טענה בעיניין הטעייה מטעם הנתבעת דינה להדחות.

...

כך או כך, כאמור, נוכחתי כי התובע היה מודע לכלל הליקויים ברכב וכן מצבו המכני של הרכב וזאת עובר לרכישה כך שכל טענה בעניין הטעייה מטעם הנתבעת דינה להידחות.

זאת ועוד, גם אם הייתי מקבלת את טענות של התובע שהנתבעת התחייבה לתקן ליקויים כלשהם מעבר לאלו שבדו"ח הליקויים שצורף להסכם הרכישה- ואיני מקבלת טענה זו- הרי שהתובע לא הוכיח מהם הליקויים שעוד נותרו לתקן וממילא מה עלותם.

התביעה נדחית.

מונחת לפניי תביעה לפצוי כספי בגין הוצאות תיקון, עגמת נפש וירידת ערך של רכב שנרכש על ידי התובעת מן הנתבעת, BUY&DRIVE, חברה העוסקת במכירת רכבים.

מעבר לזאת, קיימת חובה אשר מעוגנת בחוק החוזים לנהוג בתום לב ובהגינות במהלך משא ומתן, להמנע מהצגת מצב שוא והטעיה, ועל מוכר רכב משומש לגלות לקונה, מיוזמתו, כל מידע חיוני אשר ידוע לו אודות הרכב ואין המוכר יכול להסתתר מאחורי הטענה כי על הקונה לבדוק את הרכב ואם לא יעשה כן - יהיה המוכר פטור מאחריות.

בספרו חוק המכר פירוש לחוק החוזים בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ז (עמ' 282-281), כותב פרופ' אייל "חוק המכר שולל לחלוטין את ההשקפה של 'יזהר הקונה', ומתיר לקונה להסתמך באופן בלעדי על תאור הממכר בפי המוכר ועל החיובים המוסכמים בחוזה. הדין לא יהיה שונה, לפי חוק המכר, גם אם היתה לקונה היזדמנות סבירה לבדוק את הממכר והוא לא ניצל אותה, או שניצל אותה אך עקב רשלנותו לא גילה את הפגם בממכר. הוא הדין אם המוכר הציע לקונה לבדוק את הממכר והקונה דחה את ההצעה בתום-לב, או שנענה לה אך עקב התרשלותו בבדיקה לא גילה את אי ההתאמה. אף אין חשיבות למידת רשלנותו של הקונה בעיניין זה ... הדרך הקלה למוכר, הרוצה למנוע שהקונה יסתמך על אי-התאמה בממכר, היא להסב את שימת ליבו שלו אליה עובר לכריתת החוזה. לא עשה כן, לא זו בלבד שהקונה יכול לטעון לאי-התאמת הממכר, אלא שבמקרים מסוימים יהא בכך משום חוסר תום-לב במשא ומתן". כך למשל נקבע בת"א 20011-04-11 ‏ אפרת שוהם דליות נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (25.10.2012)) כי מי שרוכש מכונית, אינו יכול להחשב כמי שעצם עיניו או ויתר על כך שיגלו את עיניו – רק מכיוון שלא נסע במכונית נסיעת מבחן, כך שבאותו מקרה נפסק כי גם אם הייתה רשלנות מה של התובע שלא ביצע בדיקה של הרכב, הרי שרשלנות זו ככל שהייתה, אינה מפחיתה מאחריותה של הנתבעת שם. במקרה דנן, קיים קושי לקבוע האם הנתבעת גילתה אם לאו כי קיימת צריכת שמן חריגה או מנוע תקול בשים לב לכך ששני הצדדים לא צרפו את ההסכם שנערך ביניהם בנוגע לרכב מושא התביעה.

החוק מחייב את העוסקים במכירת רכב משומש למסור לקונה לפני הקנייה טופס גילוי המפרט את כל הפרטים המהותיים הרלוואנטיים לעסקה (פרטי הסוחר, פרטי בעלים קודמים, פגיעות קודמות, מרחק בק"מ שעבר).

...

שכן, לאחר שנסעה לפחות 11000 ק"מ בכמעט שנה והחליפה את מנוע הרכב, לא ברור כיצד הגיעה זו למסקנה כי הרכב היה תקול בעת מסירתו.

ככלל, הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

על כן, אין מנוס מלדחות את התביעה.

מונחת בפני תביעה כספית, ע"ס 33,900 ₪, לפצוי בגין רכישת רכב עם מנוע לא מקורי וליקויים שהתגלו בו. התובע רכש רכב משומש מנתבעת 1, חברה לעסקי רכב ויזמות (להלן: החברה"), ובדק אותו טרם רכישה במכון בדיקה של נתבעת 2 (להלן: "המכון").

מעבר לזאת, קיימת חובה אשר מעוגנת בחוק החוזים לנהוג בתום לב ובהגינות במהלך משא ומתן, להמנע מהצגת מצג שוא והטעיה, ועל מוכר רכב משומש לגלות לקונה, מיוזמתו, כל מידע חיוני אשר ידוע לו אודות הרכב ואין המוכר יכול להסתתר מאחורי הטענה כי על הקונה לבדוק את הרכב ואם לא יעשה כן - יהיה המוכר פטור מאחריות.

כך למשל, נפסק, כי העובדה שהמוכר הטעיה את הרוכש לחשוב כי עברו של הרכב נקי מתאונות, היא אשר יש בה כדי לבסס עילה של הטעה שהביאה את הקונה לטעות ולרכוש את הרכב במחיר הגבוה משוויו האמתי (תא 4180/06 בוריס חיימוביץ נ' ישראלי ברונשטיין (25.11.2009).

...

גם אם המסקנה היא שונה משל בעל מקצוע מיומן אחר, עדיין יש לבחון אם האדם הסביר היה נוקט בדרך פעולה אחרת מזו שבה נקט המזיק, או אז נוכל לומר כי שהמזיק רשלן.

סיכומו של דבר, אני פוסקת כי הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 3000 ₪ וכן הוצאות משפט על סך של 600 ₪.

התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 250 ₪.

לטענת התובעת נגרמה לה עוגמת נפש רבה, טירדה, טירחה, ועל כן היא תובעת פיצוי והוצאות בסך של 15,000 ₪.

מעבר לזאת, קיימת חובה אשר מעוגנת בחוק החוזים לנהוג בתום לב ובהגינות במהלך משא ומתן, להמנע מהצגת מצב שוא והטעיה, ועל מוכר רכב משומש לגלות לקונה, מיוזמתו, כל מידע חיוני אשר ידוע לו אודות הרכב ואין המוכר יכול להסתתר מאחורי הטענה כי על הקונה לבדוק את הרכב ואם לא יעשה כן - יהיה המוכר פטור מאחריות.

בעיניין גילוי נאות בסעיף 4(א) לחוק מכירת רכב משומש נאמר, כי לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעיניין מכירת רכב משומש, אלא אם העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו פרטים אודות מצבו של הרכב הנמכר.

לא מן המותר לציין דברי בית המשפט בפרשה אחרת דומה ולפיהם: "יש לקבוע כי בתובענה אזרחית יהא "עוסק ברכב" אשר לא מסר בידי הרוכש "טופס גילוי" מנוע ומושתק לחלוטין מלהעלות טענה כלשהיא בנוגע לגילוי כביכול של נתונים בדבר מצב הרכב.

...

אי-מסירת טופס גילוי, בניגוד להוראת חקיקה ראשית מפורשת, פועלת את פעולתה ומקימה חזקה לפיה העוסק ברכב לא גילה את מצב הרכב, חזקה אשר למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן אין לאפשר לעוסק ברכב לנסות לסתור באמצעות ראיות אחרות.

מכל המקובץ, אין לי אלא להורות על ביטול העסקה.

בהינתן שהרכב הוחזר, אני מורה לנתבע מוחמד ולנתבעת 1 להחזיר את הפיקדון לתובעת בסך של 5,000 ₪ אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בפני תביעה כספית לתשלום פיצויים בסך 33,800 ₪, בגין הטעה, לכאורה, במכירת רכב משומש.

"נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". סעיף 16 לחוק המכר קובע עוד: "היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובילבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". בעניינינו, עסקת מכר משומש, קיימת חקיקה ספציפית וייעודית חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח – 2008 (להלן: " חוק מכירת רכב משומש") המורה כי יש לגלות לרוכש הרכב מידע מהותי.

בעיניין שיפריס נקבע כך : "עם חקיקת חוק המכר בוטל עקרון 'יזהר הקונה'. חוק המכר, היוצא מנקודת הנחה כי בשל נגישותו המוגבלת של הקונה למידע מהותי על אודות הנכס, מעמדו הוא נחות לעומת מעמדו של המוכר, בא לעודד את המגמה הכללית של הבטחון המסחרי, לשרת צורך הרתעתי, והוא מבקש להגן על הקונה באמצעות מתן בכורה לעקרון 'יזהר המוכר'". ביטוי להתחזקות המגמה של "יזהר המוכר" בפרט בעיסקאות אלו למכר רכב משומש אנו מוצאים בחוק מכירת רכב משומש, אשר מהוה המשך ישיר של התפיסה שבאה לידי ביטוי בחוק המכר ובהמשך בעיניין שיפריס.

...

לסיכום, טוען התובע כי המוכר הסתיר ממנו פרטים אודות מצבו המכני של הרכב בחוסר תום לב, ולשיטתו מדובר בהטעיה, ומכאן התביעה שבפני.

עם זאת, סבורני שהנתבעת לא מילאה אחר הוראת סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש, ולא מסרה בידי התובע טופס גילוי, אשר תכליתו היתה להעמיד את התובע בפני כלל נתוניו של הרכב.

מכאן, סבורני כי בפיצוי בגובה עלות התיקון, דבר שהתחייבה הנתבעת לבצע, ימצא מזור לתובע.

סוף דבר אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 3,910 ₪, בצרוף הוצאות משפט בסך 500 ₪ ובסה"כ 4,410 ₪.