קנוניה בין כונס הנכסים ליורש

בנוסף נטען כי הבקשה מעלה סוגיה עקרונית והיא מכירת נכס בכינוס נכסים כאשר חלקו העקרי של הזכויות בנכס רשום על שם עיזבונו של מי שנפטר, בטרם הוצא צו ירושה או צו קיום צוואה.

הלכה היא כי יש לנקוט בזהירות מרבית בעת ביטול הסכמי מכר במסגרת הליכי כנוס נכסים, ובטול כאמור יעשה במקרים חריגים בלבד, למשל במקרים שבהם נפל פגם שורשי בהליך המכר או שנרקמה קנוניה בין כונס הנכסים לבין הרוכש (רע"א 2125/06 רובננקו נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (14.6.2006); רע"א 10518/08 סקאס נ' עו"ד דורון זר, כונס הנכסים (18.12.2008)).

...

המבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון בבקשה מעין זו. אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.

לא מצאתי כל ממש בטענות המבקש בדבר פגמים שנפלו בהליך המכירה ולא שוכנעתי כי במסגרת ההליך קופחו זכויותיו, בוודאי לא במידה המצדיקה את ביטולו.

הבקשה נדחית.

בת"א (חיפה) 431/94 עיזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חאג' אחמד נ' סמיר מוחמד חמדאן חאג' אחמד עתר המנוח פריד בפני בית המשפט להורות על אכיפת הסכם החלוקה, וזאת בין היתר לאור טענתו כי המנוח עבד הפר אותו הסכם והתקשר בהסכמים לגבי זכויות בנכסי מקרקעין אשר לא יועדו לו. התובענה הופסקה בשנת 2001; בתמ"ש 27560/97 התבררה תביעת המנוח פריד כנגד שלושת אחיו ו/או יורשיהם.

בהתייחס לטענות זוהיר בכל הנוגע לקנוניה שנרקמה, כביכול, בין המנוח עבד לבין כונס הנכסים לצורך רכישת זכויותיו בחלקה 60, הרי שמדובר בטענות בעלמא שלא הוכחו, לא כל שכן שלא נתמכו בתצהיר מטעמו של זוהיר, אשר משיקולים השמורים עמו הסתפק בהגשת תצהיר מטעם בא כוחו.

...

תמצית טענות הצדדים בתיק זה טענות התובעים התובעים טענו כי שאלת תוקפם של הסכמי החלוקה נדונה בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי בשלוש תובענות שונות, ואלו הוכרעו בסופו של דבר על ידי בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין (בע"מ 9825/05; 9941/05; ע"א 1919/06; ע"א 5845/06) אשר קבעו כי הסכם החלוקה שריר וקיים.

משלא הוכחה טענת התובעים 9-1 לפיה רכשו זכויות במקרקעין מושא הדיון, דין תביעתם להידחות.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, בשים לב להתנהלותם של הנתבעים, המוצאים למחזר פעם אחר פעם טענות שנדחו זה מכבר על ידי הערכאות השיפוטיות במספר רב של הזדמנויות בפסקי דין שהפכו לחלוטים, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים 14-10 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכומים כוללים, כלהלן: הנתבע 1 - סך 20,000 ₪ והנתבעים 6-2, יחד ולחוד, סך 30,000 ₪.

תביעתם של התובעים 9-1 נדחית בזאת ללא צו להוצאות.

במסגרת ההחלטה על אותה בקשה, לאחר קיום דיונים, בין היתר בזום, עם המבקש שמתגורר בחו"ל, קבעה כב' הרשמת שאין מקום להתערב בגובה החוב בתיק (על כך הוגש ערעור נפרד וניתן בו פסק דין לפני מספר ימים), יש לפטר את כונס הנכסים מתפקידו, אין מקום לקבוע כי נעשתה קנוניה בין הזוכה – רבינוביץ, כונס הנכסים והזוכה, ואולם לאור ההתנהלות הן של המבקש והן של כונסי הנכסים, יש לבטל מכר הדירה למבקש.

המשיבה טוענת גם, כי נכון עשתה כב' הרשמת כאשר ביטלה את המכר, למרות שזה אושר בעבר, שכן האישורים נעשו כאשר החייב בתיק היה רבינוביץ והוא נתן את הסכמתו למכר (כעת ברור מדוע) ואולם משהתברר שהדירות שייכות לאדמו"ר ולאחר מכן ליורשיו, אין עוד משמעות להסכמה זו, לפיכך בצדק בוטל המכר.

...

אמנם כב' הרשמת קבעה כי אין די בכל אותן תמיהות ושאלות כדי להביא למסקנה שנעשתה קנוניה בין הצדדים, ועל כך איש מהצדדים לא ערער, ואולם ברור כי די בהם, וכאמור, במיוחד בכך שהיתרה לא שולמה למעשה עד היום, כדי להביא לביטול המכר.

התוצאה היא אפוא, שלא מצאתי מקום להתערב בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל בכל הקשור לביטול המכר למבקש.

התוצאה היא אפוא שהבר"ע נדחית, למעט בענין החזר דמי מס שבח כשאלה יוחזרו על ידי רשויות המס, ואני מחייב את המבקש בהוצאות המשיבה 4 (גב' רוחמה הורביץ) בסך 5000 ₪ שישולמו מתוך כספי הערובה שהפקיד המבקש, שיועברו לב"כ המשיבה 4.

תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע. תקנה 519(ב) קובעת כי: "לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תדחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה ...". כפי שהבהיר, לאחרונה, כב' השופט זילברטל ברע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 14.11.2013) (להלן- "עניין אבו סעלוק"): "בפסיקה נקבע, כי תכליתה של תקנה 519(א), המאפשרת להורות לתובע להפקיד ערובה היא "מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט במקרים בהם נראה כי סכוייה של התובענה קלושים" (רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר [פורסם בנבו] (3.10.2004), להלן: עניין ליסטר) ואף הובעה עמדה שיש לעשות שימוש בסמכות זו רק כאשר ניתן להעריך את סכויי התביעה כ"קלושים ביותר" (רע"א 6301/94 יערי נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (20.3.1995)).

בתובענה שבפניי טוענת המשיבה לקנוניה בין כונס הנכסים למבקשים, אשר יש בה לפגום פגימה מהותית בהליכי המכר, המוצאת את ביטוייה בכך שהמשיבים וכונס הנכסים היתעלמו מן ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים שנשלחה אליהם בפקס ביום 18.7.13, והשלימו את תמורת המכר בזמן שהליכי המכר היו מעוכבים.

...

לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה והתשובה, שוכנעתי כי נסיבות תיק זה נופלות לגדר אותם מקרים חריגים ומיוחדים המצדיקים הפקדת ערובה על ידי תובע יחיד.

לצד זאת נקבע בפסיקה, כי יש לאזן תכלית זו אל מול הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב) (כלומר, הוא לא יוכל לשוב ולהגישה) ככל שלא יעלה בידו להעמיד ערובה (ראו: רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (27.6.2010), להלן: עניין אבו קבע).

טוב תעשה המבקשת אם תשקול, לאור החלטתי זו, את מחיקת התובענה.

ביום 17.4.2022 ניתנה החלטה בבקשות שהגישו כונסי הנכסים בין היתר לשחרר ליורשים את כספי המכר שהתקבלו ממכירת חלק מן המקרקעין שבמחלוקת וכן לאפשר מכירת מקרקעין אחרים.

בבקשה נסקרו החלטות שהתקבלו בנוגע למחלוקות בין הצדדים לאורך עשרות שנים, ובהן גם במסגרת ההליכים שהוצגו לעיל, ונטען כי ההליך הוא "ביטוי תוצאתי של פעולות שפיטה נגוע[ות] במירמה ויחסי קנוניה בין ערכאה דיונית לבין ערכאת העירעור הראשונה לבין ערכאת העירעור השישית". נטען כי חלק מן הערכאות שדנו בהליכים היתעלמו מטענות ומסמכים שהוגשו, ובפרט בפסקי הדין הקודמים שבהם המותב הראשון קיבל גרסאות בעל-פה בנגוד למסמכים בכתב; ביסס את פסק הדין על עדויות שמיעה של צדדים שהעידו על אירועים שארעו לפני שנולדו; מנע סריקת מסמכים לתיק ו"השמיד ראיות"; ועוד כיוצא בזאת.

...

דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלה, ומשדין הערעור להידחות מן הטעמים שפורטו לעיל, איני רואה מקום להידרש לסוגיית התצהיר שצורף לבקשת הפסלות ולערעור.

אשר על כן, הערעור נדחה.