ביום 6.7.22 היתקיימה ישיבת קדם משפט בתיק לפניי, שבסופה נקבע התיק לשמיעת העדים, וכן נעתרתי, באופן חלקי, לבקשת הנתבעת, ליתן צו לחברות "פלאפון" ו"איתוראן" המורה על קבלת נתוני איכון הטלפון הנייד של התובעת החל מיום 23.8.21 מהשעה 00:00 עד ליום 27.8.21 בשעה 23:59.
לאחר שהעידה על שיח שהיה לה עם מנהל המוסך בו טופל רכבה של התובעת, ועל חשד שהתעורר בה ביחס לקשר פסול בין השניים, שאלתי אותה האם נעשתה פעולת חקירה כלשהיא כדי לבדוק האם היה שיח חריג כלשהוא בינה ובין מנהל המוסך, והיא השיבה (ע' 11, ש' 16): "התובעת התבקשה להעביר פירוט שיחות חודש לפני המקרה והיא לא העבירה. חשוב לי לומר שכעשרה ימים קודם למקרה היא דיווחה על גניבה וחזרה בה".
היא אישרה כי העובדה שהתובעת שילמה 3,500 ₪ עבור טפול ברכב פחות מחודשיים טרם הדיווח על גניבה, היא אינדיקאציה לכך שלא מדובר בתלונה על גניבה מבויימת, אך הסבירה כי העובדה שלאחר התיקון המדובר שוב התגלתה תקלה בגיר, מלמדת כי ייתכן והיה לה אינטרס להיפטר מהרכב (ע' 12, ש' 24).
דיון והכרעה
על מבוטח הטוען לקרות מקרה ביטוח, חלות חובות מכוח חוק חוזה הביטוח ופוליסת הביטוח, לרבות חובה למסור הודעה למבטחת על מקרה הביטוח וכן את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות והיקפה, ולשתף עמה פעולה.
על כן, גם במקרה של טענת תרמית או כאשר בעל דין בהליך אזרחי מעלה טענה המייחסת למעשה לצד שכנגד מעשה של תרמית או כל מעשה אחר שיש בו גם משום עבירה פלילית, הרי שבמסגרת הדיון בתיק האזרחי, הוא נידרש להוכיח את טענתו במאזן ההסתברויות, ולא במידת ההסתברות הקבועה במשפט הפלילי או בכל מידת היסתברות הנמצאת בטווח שבין מאזן ההסתברויות והוכחה מעבר לכל ספק סביר.
...
איני מקבל טענה זו. טענתה של הנתבעת, כפי שגם עלתה בעדותה של החוקרת איאש ובסיכומי הנתבעת, מבוססת על כך שמפתחות הרכב אינם זהים, כפי שניתן לראות לכאורה מתמונה שצורפה לדו"ח החקירה, אלא שהתובעת טענה שאלו שני זוגות המפתחות שהיו בידיה, לאחר שאיבדה אחד מהמפתחות ושיכפלה מפתח נוסף (ואין חולק ששיכפלה מפתח נוסף לפני הדיווח על גניבת הרכב), ושניהם פתחו את הרכב.
סוף דבר
התביעה מתקבלת במלואה.
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
פיצוי בסך 47,511 ₪ כשהוא נושא ריבית והצמדה מיום 24.8.21;
אגרת בית משפט בסך 1,232 ₪ (שתי מחציות האגרה);
הוצאות משפט בסך 3,000 ₪;
שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ (כולל מע"מ).
